(לבר' מ"ח, ח' - ט').
וירא ישראל את בני יוסף וגו', מי אלה, וכי לא היה מכירם, והרי כתיב אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי (שם, ה'), אלא צפה יעקב וראה ירבעם הרשע יוצא מזרעו של אפרים, ובידו שני עגלי זהב וצועק ואומר: אלה אלהיך ישראל, לפיכך אמר: מי אלה. א"ל יוסף: בני הם אשר נתן לי אלהים בזה, בכתובה ובקדושין. א"ל יעקב אבינו: יודע אני שבניך הם בקדושה ובטהרה, אלא על אלה שראיתי אני מתבהל. באותה שעה השליך יוסף עטרה שלו והתיר זיינו ונפל לפניו, הה"ד ויוצא אותם יוסף מעם ברכיו וישתחו לאפיו ארצה (שם, י"ב), א"ל: החטא שעתידין בני לעשות אתה רואה, והשירה שעתידין לומר על הים אין אתה רואה. כיון ששמע יעקב כן, א"ל: קחם נא אלי ואברכם. מיד: ויקח יוסף את שניהם (שם, י"ג). סדר אליהו רבה, ילמדנו.
וידגו לרוב בקרב הארץ (שם, ט"ז), בשרו שעתידין בני אפרים להיות נצודים כדגים, ויאמרו לו אמור נא שבולת ויאמר סבולת (שו' י"ב, ו'). ילמדנו.
וישם את אפרים לפני מנשה (בר' מ"ח, כ'), עשה אפרים ראשון למנשה, אימתי נתקיימה בו, בחנוכת הנשיאים שהקריב אפרים ביום השביעי ומנשה ביום השמיני. ילמדנו.