1
(לבר' מ"ח, א' - ב').
הנה אביך חולה. מיום שנבראו שמים וארץ לא היה אדם חולה ומצוה בשעת מיתה, אלא כשהיה בא עת פטירתו היה מתעטש ונפשו יוצאה מנחיריו, עד שבא יעקב אבינו ובקש רחמים על זאת, אמר לפני הב"ה: רבון כל העולמים, אל תקח נפשי ממני עד שאני מצוה על יוסף ועל בני ביתו, ונעתר לו, שנ' ויאמר ליוסף הנה אביך חולה. לפיכך חייב אדם לומר לחברו בשעת עטישותיו: חיים, שנהפך מות העולם לאור, שנ' עטישותיו תהל אור (איוב מ"א, י'). פרקי ר' אליעזר, ובשוכר הפועלים, ובחופת אליהו, ובילמדנו, ובבראשית רבה, בכולהו משנה הלשון קצת.
2
ויאמר ליוסף, מי אמר לו, אפרים אמר ליוסף: הנה אביך חולה, ומנין היה יודע אפרים, לפי שהיה עוסק בתורה לפני יעקב. ויתחזק ישראל וישב על המטה, אמר: אע"פ שהוא בני, מלך הוא. ילמדנו.