(לבר' מ"ג, ט"ז וכו').
וטבוח טבח וגו', והלא אין דרך המלכים להכין מיום לחברו, א"ר יוחנן שבת היתה, ואין והכן אלא שבת, שנ' והכינו את אשר הביאו (שמ' ט"ז, ה'). ילמדנו.
והכן, אין והכן אלא שבת כדלעיל, הדה אמרה ששמר יוסף השבת עד שלא נתנה. ויגשו אל האיש אשר על בית יוסף (בר' מ"ג, י"ט), מלמד שהיה דוחפן לפנים והן דוחפין אותו לחוץ. ירד ירדנו (שם, כ'), ירידה היא לנו, בארצנו היינו מפרנסים אחרים, עכשו אנו צריכים לפרנסתך. אלהיכם ואלהי אבותיכם נתן לכם מטמון (שם, כ"ג), מכל מקום כספכם בא אלי (שם). ויוצא אליהם את שמעון (שם), א"ר יצחק עביד כהדין ערעורא. אביכם הזקן (שם, כ"ז), אביכם, זה יעקב, הזקן, זה יצחק. ויאמרו שלום לעבדך לאבינו (שם, כ"ח), א"ר חייה חד בבלי א"ל לחבריה: מה עבד אבא, א"ל: אמך שאלה בך, כלפי לייא, אמינא לך כדין ואמרת לי כדין, א"ל: שואלים על החיים ואין שואלים על המתים, כך השלום אביכם, זה יעקב, הזקן, זה יצחק, ויאמרו שלום לעבדך לאבינו. אלהים יחנך בני (שם, כ"ט), א"ר יהושע לפי ששמענו חנינה באחד עשר שבטים, ובשבט בנימין לא שמענו חנינה, והיכן שמענו, כאן שמענו. וימהר יוסף כי נכמרו רחמיו אל אחיו, כשהביאו בנימין אל יוסף, שאלו: היש לך אח, א"ל: היה לי אח ומת, ומיום שגלה אחי ירד אבי מעל המטה וישב על גבי קרקע, ולא עוד אלא בכל שעה שאני רואה כל אחד ואחד יושב אצל אחיו, ואני יושב לבדי, זולגין עיני דמעות. באותה שעה נתגלגלו רחמיו של יוסף עליו, הה"ד וימהר יוסף כי נכמרו רחמיו על אחיו. ילמדנו.