1
(לבר' ל"ט, ז').
ותשא אשת אדוניו וגו'. פעם אחת נתקבצו המצריות ובאו לראות יופיו של יוסף, מה עשת אשת פוטיפר, נטלה אתרוגין ונתנה לכל א' וא', ונתנה סכין לכל א', וקראה ליוסף והעמידתו לפניהם, כיון שהיו מסתכלות ביפיו של יוסף, היו חותכות את ידיהן, אמרה להן: ומה אתן בשעת אחת כך, אני שבכל שעה ושעה על אחת כמה וכמה. וכל יום ויום היתה משדלתו ועמד ביצרו, שנ' ותשא אשת אדוניו את עיניה אל יוסף. כיון שראה יוסף עצמו בהרוחה, התחיל אוכל ושותה ומסלסל בשערו. א"ל הב"ה: אביך מתאבל עליך, ואתה אוכל ושותה ומסלסל בשערך, הרי אדונתך מזדוגת לך ומצירה לך. מיד: ותשא אשת אדוניו את עיניה אל יוסף. ילמדנו.