1
(לבר' ג', ה').
בא וראה כמה קשה לשון הרע וכו', בזאת תהיה תורת המצורע. וכן את מוצא בנחש הקדמוני על שספר לשון הרע על בוראו לפיכך נצטרע, ומה אמר, והייתם כאלהים וגו'. אמ' ר' הונא הסלעין שהן על הנחש היא צרעתו. ולא עוד אלא כל בעלי מומין מתרפאין לעתיד לבא, ונחש אינו מתרפא. באדם כתיב אז ידלג כאיל פסח וגו' אז תפקחנה עיני עורים וגו' (יש' ל"ה, ה'), ובחיה ובבהמה כתיב זאב וטלה ירעו כאחד (שם, ס"ה, כ"ה), אבל הנחש עפר לחמו (שם), שאינו מתרפא לעולם הבא, לפי שהוא הוריד הבריות למיתה. ומי גרם לו, שספר לשון הרע ואמר והייתם כאלהים וגו'. ילמדנו.