(לבר' כ"ב, י"ב).
ויאמר אל תשלח ידך אל הנער וגו'. א"ל מי אתה. א"ל: מלאך. א"ל: כשאמר לי קח נא את בנך את יחידך (שם, ב'), הוא בעצמו אמר לי, ועכשו אם הוא מבקש הוא יאמר לי. מיד: ויקרא אליו מלאך י"י שנית (שם, ט"ו), למה שנית, שלא רצה לקבל מן הראשון. באותה שעה אמר אברהם לפני הב"ה: רשל"ע, אדם מנסה לחברו שהוא אינו יודע מה בלבו, ואתה יודע מה בכליות, אתה צריך לעשות כן, שאמרת: עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה (שם, י"ב). מיד פתח הב"ה את הרקיע ואת הערפל ואמר: בי נש[ב]עתי נאם י"י (שם, ט"ז). א"ל אתה נשבעת, ואני נשבעתי שלא ארד מן המזבח עד שאומר כל מה שאני צריך לומר. א"ל: אמור. אמר לפניו: לא כך אמרת לי הבט נא וגו' כה יהיה זרעך (שם, ט"ו, ה'). א"ל: הן. א"ל: ממי א"ל: מיצחק. כשם שהיה בלבי מה להשיבך ולומ' לך: אתמול אמרת לי כי ביצחק יקרא לך זרע (שם, כ"א, י"ב), ועכשיו אתה או' לי והעלהו שם לעולה (שם, כ"ב, ב'), וכבשתי את יצרי ולא השיבותיך, כך כשיהו בניו של יצחק חוטאים ונכנסין לצרה, תהא עקידת יצחק נזכרת להם, ותחשב לפניך כאלו אפרו צבור על גבי המזבח, ותסלח להם ותפדם מצרתם. א"ל הב"ה: אתה אמרת שלך, ואני אומר שלי: עתידין בניו של יצחק לחטא לפני, ואני דן אותם בראש השנה, ואם מבקשין שאחפש להם זכות ואזכור להם עקידת יצחק, יהיו תוקעין בשופר זה לפני. אמר לפניו: ומה הוא השופר הזה. א"ל: חזור לאחוריך. מיד: וישא אברהם את עיניו והנה איל וגו' (שם, י"ג). ילמדנו.
ולא חשכת את בנך את יחידך (שם, ט"ז). כשקרא המלאך מן השמים לאברהם וא"ל: אל תשלח ידך אל הנער (שם, י"ב), א"ל: רשל"ע, לחנם אמרת לי קח נא את בנך את יחידך (שם, ב'). א"ל לאו, אלא להודיעך בעולם, שנ' כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו' (שם, י"ח, י"ט). א"ר שמעון א"ל הב"ה: חייך שאני מעלה עליך כאלו אמרתי לך שתשחוט את נפשך לפני ולא עכבת, הה"ד ולא חשכת את בנך את יחידך, ואין יחיד אלא נפשך, שנ' מיד כלב יחידתי (תה' כ"ב, כ"א). ילמדנו פ' שלח לך.