ויהי בימי שפט השפטים. אמ"ר שמואל בר נחמני חמשה ויהי בימי הם ואלו הם (בראשית י"ד א') אמרפל, (רות א' א') שפט השפטים, (ישעיה ז' ב') אחז, (ירמיה א' ג') יהויקים, (אסתר א' א') אחשורוש.
ויהי בימי שפט השפטים. אמ"ר חייא בר אבא בשם ר' יונתן מדרש זה עלה בידינו מן הגולה כל מקום שנ' ויהי בימי צרה באה לעולם.
שפט השפטים. דור ששפטו את שופטיו שהיה אחד מישראל הולך אל הדיין והדיין הולך להלקותו חוזר הוא ומלקה את הדיין ואוי לדור ששופט את שופטיו, ד"א שפט השפטים אוי לדור ששופטיהן צריכין לישפט והוא שהנביא מוכיח את ישראל שנ' (הושע ב' ה') כי זנתה אמם הובישה הורתם וכי אי זו היא אֵם של ישראל שזנתה אלא זו אימת דברי תורה מבזין בפני עם הארץ בזמן שבעליהן מבזין אותן, שהם אומ' ראית פלוני שלמד תורה כמה דבריו מקולקלין, ומתוך כך התורה מתחללת לכן נאמר כי זנתה אמם אלו בעלי תורה שנ' (משלי א' ח') ואל תטש תורת אמך, מיד הובישה הורתם אלו תלמידי חכמים שאין להם כח להשיב לעמי הארץ וכן קהלת אמר (קבלת ט' ט"ז) וחכמת המסכן בזויה וגו' מסכן זהו שהוא עני במצות ומעשים טובים והוא יושב ודורש, ואומ' אשרי נאה דורש ונאה מקיים לכך נאמר ויהי בימי ווי בימי שפוט השופטים, עדיין צריכין להשפט, בוא וראה גדעון בן יואש עשה את האפוד לעובדי ע"ז והוא שפט את ישראל, ושמשון הלך אחר עיניו ושפט את ישראל כ' שנה.
ויהי רעב בארץ. עשר פעמים רעבון באו לעולם, אחד בימי אדם הראשון שנ' (בראשית ג' י"ז) ארורה האדמה בעבורך ואחד בימי למך שנ' (שם ה' כ"ט) מן האדמה אשר אררה יי', ואחד בימי אברהם שנ' (שם י"ב י') ויהי רעב בארץ וירד אברהם מצרימה, ואחד בימי יצחק שנ' (שם כ"ו א') ויהי רעב בארץ מלבד הרעב הראשון אשר היה בימי אברהם, ואחד בימי יעקב שנ' (שם מ"ה ו') כי זה שנתים הרעב בקרב הארץ, ואחד בימי שפוט השופטים, ואחד בימי אליהו ואחד בימי אלישע שנ' (מלכים ב' ו' כ"ה) ויהי רעב גדול בשמרון, ואחד בימי דוד שנ' (שמואל ב' כ"א א') ויהי רעב בימי דוד, ואחד מתגלגל ובא לעולם לעתיד לבא שנ' (עמוס ח' י"א) לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע דברי יי' וכולן לא באו אלא בימי אנשים צדיקים וגבורים שהם יכולין לעמוד בהן.
בארץ. זו ארץ ישראל, סתם ארץ.
וילך איש. אע"פ שהיה עשיר והיו לו סוסים וחמורים וגמלים ועבדים ושפחות לא הזכירו הכתוב לשבח אלא לגנאי. וילך איש, יחידי יצא על שם שסופו היה עתיד לאבד העושר ההוא כתי' בתחלה וילך איש כאלו איש עני הולך הלך.
מבית לחם יהודה. הזכיר מקומו שהיה מקום משובח בארץ ישראל ואעפ"כ הניחו והלך לגור בשדי מואב, לא בא להשתקע אלא לגור שם כדי שלא יוורש מן הרעב.
הוא ואשתו. הוא עיקר ואשתו טפילה, הוא עיקר ובניו טפלים.