ויאמר ה' אל אברם. כתוב הגיד לך אדם מה טוב. ומה ה' דורש ממך. כי אם עשות משפט ואהבת חסד. והצנע לכת עם אלהיך (מיכה ו ח). זה אברהם אבינו. שהכיר את בוראו מאליו. והגיד לו הקב"ה ללכת מארצו וממולדתו. דכתיב לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך. א"ר יצחק למה אברהם אבינו דומה. לאחד שהיה מהלך ממקום למקום. וראה בירה דולקת. אמר שמא תאמר שהבירה הזאת בלא מנהיג. הציץ עליו בעל הבירה ואמר אני בעל הבירה. כך עברו עשרים דור מאדם הראשון ועד אברם. וכמה דורות מהם שקלקלו מעשיהם. דור אנוש. דור המבול. דור הפלגה. ומתוך דור הפלגה יצא אברהם. התחיל מהרהר בלבו ולאמר תאמר שהעולם בלא מנהיג. הציץ עליו הקב"ה ואמר לו אני ראשון ואני אחרון אני אדון העולם. לכך נאמר ויאמר ה' אל אברם.
מנח ועד אברהם עשרה דורות. ולא דבר הקב"ה עם כל הדורות ההם. עד שבא אברהם אבינו ואמר לו לך לך. א"ר ברכיה למה היה אברהם אבינו דומה לצלוחית של פלייטין מוקפת צמיד פתיל ומונחת בקרן זויות. ולא היה ריחה נודף כיון שהיתה מטולטלת היה ריחה נודף. כך אמר לו הקב"ה לאברהם אבינו טלטל עצמך ממקום למקום ושמך מתגדל. לכך נאמר לך לך.
ד"א לך לך. רמז רמז לו שבן מאה שנה יוליד בן. מנין לך לך. בגימטריא מאה.
(ה) ד"א לך לך. מה כתיב למעלה מן הענין. וימת תרח בחרן. בוא וראה שכשנולד אברהם היה תרח בן שבעים שנה. שנאמר ויחי תרח שבעים שנה ויולד את אברם (בראשית יא כו). וכתיב ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן. עתה צרוף שבעים ושבעים וחמש. הרי מאה וארבעים וחמש לתרח. וידענו כי תרח חי חמש שנים ומאתים שנה. נשארו לחיי תרח בצאת אברהם מחרן ששים וחמש שנה. והיאך כתב וימת תרח בחרן ויאמר ה' אל אברם לך לך. והלא היה ראוי אחר מיתת תרח אם מת בחרן שהיה אברם בן מאה ושלשים וחמש שנים. אם יצא אחר מיתת אביו אלא בתחלה אתה דורש שהרשעים נקראים מתים בחייהן. לפי שהיה אברהם אבינו מתפחד ואומר איך אצא ויהיו מחללים בי שם שמים. ואומרים הניח את אביו והלך לו לעת זקנתו. א"ל הקב"ה לך לך. אני פוטרך מכיבוד אב ואם. ר' יהודה אומר לך לך שני פעמים. אחד מארם נהרים ואחד מארם נחור.
תניא בסדר עולם מאדם ועד המבול אלף תרנ"ו. אלף ונ"ו עד נח. ות"ר עד המבול. מתושלח הוציא שנותיו עד המבול. אברהם אבינו היה בפלגה בן מ"ח שנה. פירוש משנולד פלג עד שנולד אברהם אבינו קצ"א וכל חיי פלג מאתים וארבעים חסר אחת צא מהם קצ"א לאברהם נשארו לפלג משנותיו מ"ח. ובסוף שנותיו נפלגה הארץ. שנא' כי בימיו נפלגה הארץ (בראשית י כה) כי בימיו. סוף ימיו. ואז היה אברהם בן מ"ח. מן הארץ ההיא יצא אשור (שם שם יא). מתרגמינן מן עצה ההיא נפיק אשוראה. זה אברהם אבינו. אברהם היה בשעה שאמר לו הקב"ה לך לך בן שבעים שנה. שנא' ויהי מקץ שלשים שנה וארבע מאות שנה (שמות יב מא). מן יצחק עד שיצאו ישראל ממצרים ארבע מאות. משנדבר עמו עד יצחק שלשים. הרי הכל שלשים וארבע מאות שנה. אברהם יצא מחרן בן שבעים שנה. וחזר לחרן ועשה שם חמש שנים ויצא. לכך נאמר ואברם בן חמש שניים ושבעים שנה בצאתו מחרן. ואביו תרח היה בחיים עד שלשים וחמש שנים ליצחק. כדכתיב ויחי תרח שבעים שנה ויולד את אברם (בראשית יא כו). ומאה עד יצחק. נותרו לימי תרח שלשים וחמש שנה שראה את יצחק. ולא מת תרח קודם יציאת אברם מחרן. אלא מוקדם ומאוחר הוא. או תדרוש בו כמה ענינים. האחד כי הרשע קרוי בחייו מת. ועוד לפי שנפרד ממנו אברהם כאלו מת. ולכך כתוב וימת תרח. והעיקר כי מוקדם ומאוחר הוא. וזה שאמר הכתוב לך לך מארצך. בעוד תרח באור כשדים היה הדבור אל אברהם לך לך. ואעפ"כ תרח יצא עמו ומת בחרן אחר זמן. ואברהם יצא מחרן והיה בן שבעים שנה. וכרת עמו ברית בין הבתרים. ועוד חזר לחרן וכשהיה בן שבעים וחמש שנה יצא אברהם מחרן לגמרי. הוא השנה שבא אל ארץ ישראל. כשהיה מלחמות ארבעה מלכים את החמשה.
מארצך וממולדתך. זה משפחת אביו.
ומבית אביך. זה בית אביו ממש.
אל הארץ אשר אראך. נסיון בתוך נסיון. כי לא הודיע אנה ילך. אלא לנסותו נסיון בתוך נסיון. סימן לבניו שלא יגלה להם קץ גלותם. כשם שלא גילה לאברהם אבינו.
א"ר יוחנן לך לך מארצך. זו איפרכייה שלך. וממולדתך זו שכונתך. ומבית אביך זו בית אביך.
אל הארץ אשר אראך. לא גילה לו כדי לחבבו בעיניו וליתן לו שכר על כל פסיעה ופסיעה. כזה הדרך היה הנסיון האחרון. על אחד ההרים אשר אומר אליך (בראשית כב ב).