צו את אהרן. זה שאמר הכתוב כי מי בשחק יערך לה' ידמה לה' בבני אלים (תהלים פט ז), אמר הקב"ה אילו הייתי מבקש קרבן, לא הייתי אומר למיכאל שהוא נתון אצלי, והיה מקריב לי קרבן, וזהו שנאמר כי מי בשחק, אלו הם המלאכים הנתונים אצלי בשחק, וממי אני מבקש קרבן מישראל, וכן הוא אומר בלחם הפנים ביום השבת ביום השבת (יערוך) [יערכנו] וגו' (ויקרא כד ח). ממי מאת בני ישראל (שם). ושמא אני צריך לישראל, חס וחלילה, אם כן למה שאל הקרבן, כדי לזכותם, שנאמר ה' חפץ למען צדקו (ישעי' מב כד), אמרו אומות העולם לישראל אם הוא חפץ בקרבנות אנו נקריב, אמרו להם ישראל הירצה ה' (בבני) [באלפי] אלים וגו' (מיכה ו ז), בלעם הרשע מלמד זכות לאומות העולם, ובשביל אומות העולם הוא מדבר זה הפסוק הירצה ה' מה הקריב לפניו אברהם לא בנו הוא הקריב אלא האיל הקריב. אבל אם הוא רוצה אני אקריב לפניו בני ובתי, שנאמר האתן בכורי פשעי פרי בטני חטאת (נעורי) [נפשי] (מיכה שם). הרי בני ובתי, ראה בלעם הרשע מה היה ערום, התחיל אומר את שבעת המזבחות (במדבר כג ד), לא אמר שבעה אלא כנגד יומי שבתא, לפיכך אמר את שבעה המזבחות, למה דומה בלעם הרשע, לטבה שהיה מסתכל בו השלטון, כשראה הטבח שהיה השלטון מסתכל בו, אמר לו אדוני כבר שלחתי חלקך לביתך, וכך בלעם אמר להקב"ה את שבעה המזבחות ערכתי, ולא עוד אלא אפילו אתה רוצה בני ובתי אני מקריב, שנאמר האתן בכורי פשעי וגו', אמר לו הקב"ה רשע שבעולם אילו הייתי מבקש קרבנות, לא הייתי אומר למיכאל או לגבריאל והיו מקריבים לי, שנאמר כי מי בשחק וגו' (תהלים פט ז), אבל בלעם הרשע רצה להדמות לקונו כבני אלים אברהם יצחק ויעקב, שהם אילי העולם, אמר לו הקב"ה רשע מה אתה מבקש להטעות את עצמך שאקבל מן האומות קרבן אין אתה יכול, אמר לו עלי שבועה שלא אקבל אלא מן ישראל, שנאמר מאת בני ישראל ברית עולם (ויקרא כד ט):
ד"א צו את אהרן. אמר הקב"ה למשה אמור לבני ישראל שיקיימו מה שכתוב למעלה מן הענין, ואחר כך זאת תורת העולה, למה כי ה' אוהב משפט שונא גזל בעולה (ישעי' סא ח), מה כתיב למעלה, והיה כי יחטא ואשם, והשיב את הגזלה אשר גזל (ויקרא ה כג), ואחר כך זאת תורת העולה, אם בקשת להקריב קרבן לא תגזול לאדם, למה כי ה' אוהב משפט [שונא גזל בעולה], ואפילו בעולה, ואימתי אתה מעלה עולה ואני מקבלה, כשתנקה כפך מן הגזל, לכך דוד אמר מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו נקי כפים (תהלים כד ג ד), מתחלת הקרבנות אתה למד. [דכתיב] דבר אל בני ישראל אדם כי יקריב מכם קרבן (ויקרא א ב). ולמה נאמר אדם. אלא אמר הקב"ה כשתקריב לפני תהא כאדם הראשון, כדרך שלא היה אדם גוזל מאחרים, מפני שהיה לעצמו, כך אתה לא תקריב גזל, למה כי אני ה' אוהב משפט שונא גזל:
ד"א צו את אהרן. ומה עסקו של אהרן, כאן ישראל מקריבים, היה צריך לומר צו את בני ישראל, אלא אמר הקב"ה כל מי שהוא מעלה את עצמו סופו לילך באש שנאמר היא העולה (ויקרא ו ב). ואמר אחר מכאן על מוקדה, פרעה עלה עצמו, שנאמר (יען) [אשר] אמר לי יאורי ואני עשיתיני (יחזקאל כט ג), ומה כתיב ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך הברד (שמות ט כד). ואף סנחרב עלה עצמו, דכתיב אני עליתי מרום הרים [ירכתי לבנון וגו'] (מ"ב יט כג), אמר לו הקב"ה ביד מלאכיך חרפת ה' ומה היה לו, ויצא מלאך ה' וגו' (שם שם לה), ומה ששלחת ביד מלאכיך מה נעשה לו, ותחת כבודו יקד יקוד [כיקוד אש] (ישעי' י טז), מה הוא ותחת כבודו, ששרף אותו מבפנים והניח בגדיו מבחוץ, שכבודו של אדם כסותו, ולמה הניח הקב"ה בגדיהם, אלא שהיו בניו של שם, שנאמר בני [שם] עילם ואשור וארפכשד (בראשית י כב), אמר הקב"ה אני חייב לשם אביהם, שנטלו את בגדיהם וכסה את ערות אביו שנאמר ויקח שם ויפת וגו' (שם ט כג), לפיכך הניח בגדיהם ושרף את גופן, היא העולה על מוקדה וגו', כך נבוכדנצר עלה עצמו, שנאמר אעלה על במתי עב [אדמה לעליון] (ישעי' יד יד), אמר לו הקב"ה לא דייך ואתה אמרת בלבבך השמים אעלה ממעל לכוכבי אל ארים כסאי (שם שם יג), אלא שאמרת אעלה על במתי עב, מלמעלה. וכן אמרת לחנניה מישאל ועזריה. ומן הוא אלה די ישזבינכין מן ידי (דניאל ג טו), ביתו שרפתי ועמו הגליתי ובביתו לא עמד עלי. ובביתי יכול לעמוד, מה עשה, השליכן לאש לתוך הכבשן, מיד אמר הקב"ה לכבשן וצף, ומי שרצה לישרוף לא נשרף, ומי שלא היה ראוי לישרף נשרף, יצאה האש ושרפה חצי האומות, שאתה מוצא כשנתנכסו לחנוכת הצלם, שמונה משפחות היו, וכשבאו לראות לחנניה מישאל ועזריה, לא נמצאו אלא ארבעה משפחות. והיכן הארבעה, מלמד שיצאה האש וליחכה אותם, ואף נבוכדנצר נשרף חציו והניח חציו, כדי לילך עם בני אדם, אלא אעלה על במתי עב, חייך כי אני מקיים דבריך, שנאמר ולך טרדין מן אנשא וגו' (דניאל ד כב), כשם שעשה מכות לפרעה ולמצרים, כך הביא על נבוכדנצר, שנאמר אתיא ותמהיא וגו' (שם ג לד), שהיה אומר אעלה על במתי עב אדמה (לאל עליון) [לעליון] לכך נאמר העולה על מוקדה:
ד"א היא העולה על מוקדה. זו מלכות הרשעה שעילתה עצמה, שנאמר אם תגביה כנשר ואם בין כוכבים שים קנך (עובדי' א ד), מה נאמר בם, והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה (שם שם יח), למה, כי ה' דבר (שם שם), ומה דבר, היא העולה על מוקדה, רצה לומר כי אמר הקב"ה למשה בני יושפלו בגלות ובסוף יתעלו, שנאמר ועלו מושיעים וגו' (שם שם כא), בעולם הזה אין להם מזל בראש אבל בסוף יעלו. אם בין כוכבים שים קנך (עובדי' א ד). אמר הקב"ה לעשו ואפילו שתתחבר עם ישראל שנמשלו ככוכבים, משם אורידך (שם), ואין כוכבים אלא ישראל, שנאמר דרך כוכב מיעקב (במדבר כד יז). יעקב אמר לעשו אחי, אהי דברך מות [אהי קטבך שאול]. ומהו פירוש זאת המלה, אלא אמר יעקב לעשו אפילו תגזרו עלינו כל חרב שבעולם, אין אנחנו נעזוב אמונתינו, על זה אמר אהי דברך מות, ומשעשו מסתלק מן העולם, הקב"ה וישראל לבדם משתיירים, שנאמר אחת היא יונתי וגו', (שה"ש ו ט). וכתיב ה' בדד ינחנו וגו' (דברים לב יב):