ויש ליישב על פי זה מה שהוכחתי מלשון רש"י מחר דבלילה אינו אוכל וטעם הנוהגין כן, דכפי מה שכתבתי דהוא איסור דאורייתא לאכול בשמיני בסוכה גם בלא כוונת מצוה אי הוא שמיני קשה מה יועיל הא דנר וכלים, הא ודאי הני איסורם להכניסן לסוכה לאו דאורייתא נינהו רק חכמים אסרום לכבוד הסוכה או שלא יצא משם מפני המיאוס וכמו שאמרו במלחמות סוף סוכה, ובשרגא כתבו התוס' (כ"ט סוף ע"א) והר"ן שם בסוף פרק הישן הטעם שמא תשרף, ובשלמא אי מדרבנן נפסלה בזה יש לומר כיון דאין ראוי מדרבנן מהני גם לדאורייתא כיון דהשתא דתקינו רבנן לפסול לאו סוכה הוא [והארכתי בכלל זה במקום אחר], אבל בזה דגם מדרבנן סוכה כשירה הוא דלא נפסלה בכך וכן כתב במלחמות סוף סוכה ובהר"ן שם ועיין בבעל המאור שם ובהריטב"א (מ"ז.) מהיכי תיתי יועיל זה לענין האיסור דאורייתא:
ואפילו אי היה איסור מדאורייתא להכניס אין נראה שיועיל זה להתיר האיסור דאורייתא הנ"ל כיון דמכל מקום סוכה כשירה היא וכן הוא בבעל המאור סוף סוכה, ורק משום דהוא חומרא דרבנן בעלמא כשלא נתכוין למצוה מהני היכרא, וזה לא שייך למה שכתבתי מהפסיקתא שמדאורייתא האיסור גם כשלא נתכוין למצוה ומשום הכי בארץ ישראל לא מהני אלא לפסלה ובבבל נמי הא איכא ספיקא דאורייתא וגם הוא ספק הקרוב לודאי דלא שייך אלו ועובר וכל שכן האידנא דבקיאין: