ובחנם לגלג בעל אמרכל על העושין מראיה זו, והדוחין שבספר הפרדס כפי מה שהגהתי גם כן לא העמידו בארץ ישראל כהאמרכל רק בחוץ לארץ ובתשיעי, והגם דיש לומר דעדיפא להו בזה מדלא אמר ר' יהושע בן לוי תקנתא דר' חייא בר אשי ונטו להשוות עם תלמודין ויש לומר דזהו פירושו גם בתלמודין בתשיעי כהרא"ש ושאר פוסקים באמת הוכרחו לזה גם כן דבארץ ישראל אי אפשר לומר כלל וכמו שכתבתי רק בתשיעי בחוץ לארץ, בזה יש לומר בשלמא בשמיני הוה כמוסיף על שבעה ימים דדאורייתא כנ"ל אבל בתשיעי יש לומר דהם סבירא ליה דבשמיני לא חיישינן לנראה כמוסיף כיון דהוא תקנת חכמים אף שיאמרו שמצוה לישב בשמיני ולא מספק שביעי הגם דחכמים לא יכלו לתקן זה מכל מקום לעושים אין נפקא מינה בטעמן של חכמים וכל שעושה על פי תקנת חכמים לא הוי מוסיף:
ולפי זה בתשיעי אפילו הוי כמוסיף שיחשבו דמכוון למצוה אינו אלא כמוסיף איום שמיני דרבנן דמהיכי תיתי יאמרו דמכוון לדאורייתא דכתיב רק שבעה ימים ובשמיני יושבין מדרבנן כשזה מוסיף מסתמא מוסיף אדרבנן דסבור שחכמים תיקנו לישב כל ימי החג או שהם תיקנו בשמיני והוא מוסיף בתשיעי, ואף על גב דגם חכמים אין יכולים לתקן אלא בספק שביעי ובתשיעי היה בל תוסיף כיון דלעושין אין נפקא מינה אפילו ישבו בשמיני משום שמיני לקיים תקנת חכמים ליכא בל תוסיף הכי נמי כשישבו בתשיעי לשם מוסיף על תקנת חכמים אף דחכמים לא תיקנו הוה ליה מוסיף אדרבנן ולא אדאורייתא וליכא בל תוסיף ולא שייך לחוש לנראה כמוסיף, ורק בשעת קידוש שאומר יום שמיני ומחזיקין היום לשמיני ואתמול שביעי אם כן שפיר הוי ליה נראה כמוסיף אז אדאורייתא דשבעה ימים הוא דאורייתא והוא בשמיני, ועל כן שפיר גם בתשיעי עיקר החשש בשעת קידוש וכשמקדש בבית לא חיישינן עוד:
והא דלא חיישינן בברכת המזון דלא שייך השתא תירוץ דלעיל, אפשר לומר דסבירא ליה דרק בקידוש דמיקמי אכילה כשאז נראה כמוסיף הוי ליה גם באכילה דאחר כך מוסיף, ואכילה דבשבעת ימי חג בעי סוכה איכא בל תוסיף אבל כשמקדש בבית דבשעת אכילה לא הוי כמוסיף אדאורייתא וליכא איסור אף על גב דאחר כך בברכת המזון נראה כמוסיף, על שעת ברכת המזון עצמו אין לחוש כמוסיף דלא בעי סוכה ואכילה הקודמת כבר מה דהוה הוה ואין לנו לחוש אלמפרע כיון דבשעת מעשה לא היה חשש, כך אפשר לומר קצת בישוב דברי הדוחים שבפרדס אם הוא כפי מה שהגהתי, ובאמת שהוא דחייה בקש והעיקר נראה דאליה רבה בחוץ לארץ קאי וכמו שכתבתי, ואפשר דרש"י לא חש ליה דסבירא ליה דירושלמי לא מיירי מהיכר מה דהוא רק בסוכה קטנה והא דמאני מיכלא לאו ר' יהושע בן לוי אמרה בתלמודין רק סתמא דגמרא ומרבינא ורב אשי דמאמוראי בתראי הוא אחר סידור הירושלמי, והירושלמי ור' יהושע בן לוי עצמו לא מיירי מהיכר זה ונקטו לקדש בבית ולא שלא יועיל היכר:
ועל כל פנים זכינו לדעת דהנוהגין כן בדורות הראשונים לאו קטלא קניא נינהו ויש לו גם כן יסוד בגמרא ובירושלמי ואף על גב דזהו רק לענין הלילה ממילא מיהת שמעינן דמה שאמרו מיתב יתבינן לאו ישיבה גמורה בעינן בכל היום וסגי בכל דהו שישב, ויש לומר הכי נמי גם ביום נמי באכילה כל דהוא סגי, ועל כל פנים במדינות אלו דליכא שום עריבות ועל הרוב עוד טורח הרבה וצער קצת יש על מה לסמוך, ואין להרהר אחר מנהג גדולי ישראל: