אבל נראה לדון בזה מטעם אחר שאין מנהג הנ"ל נגד התלמוד, לפי מה שכתבו התוס' (סוכה מ"ז ריש ע"א) ד"ה מיתב החילוק בין סוכה ללולב לפי שפעמים שסוכתו עריבה עליו לאכול בה עיין שם וכן הוא בהרא"ש שם וכן בטור סימן תרס"ח כתב ולא שייך בישיבתו לומר האיך נעשנו חול שכן דרך בני אדם לפעמים לישב בצל סוכה אפילו שלא לשם מצות סוכה עד כאן, והנה מה שכתבו לשון פעמים אין כוונתו על הזמן שאם באיזה זמן הסוכה עריבה אוכלין גם בזמן שאין עריבה דזה ודאי אי אפשר כיון דאז אין עריבה הרי על כרחך יושב משום המצוה ועושהו חול, רק קאי על האדם שאף שאין דרך לישב תדיר וכל היום דרכן כן איזה פעם וכל דיושבין איזה פעם מצד עריבות נוכל לומר דבשעת אכילה כן אבל לעולם באותו זמן ויום השמיני דרך בני אדם לישב איזה פעם מפני עריבות הצל סוכה:
ולפי זה זהו לדידהו דחביל להו עלמא ואף בארצות צרפת וספרד משכן בעלי תוס' ורא"ש וטור שכתבו דדרך לפעמים כן על כן היה כן שם דגם באותן מדינות האויר קצת חם מבמדינות אלו, וגם נראה דיש חילוק זמנים בזה כפי דרך דירתם והנהגתם [ובזמנם יש שאכלו סעודת ליל שבת בחצר מפני האויר או הזבובים כמו שכתב בשולחן ערוך (אורח חיים סוף סימן רע"ג) ואין זה מצוי אצלינו כלל] ובזמנינו ובמדינתינו ידוע שאין דרך שום אדם בשום פעם באותו זמן דשמיני עצרת לישב וכל שכן לאכול סעודת יום טוב בסוכה מפני עריבות אי לא משום מצוה וכשישב לסעוד שם ידוע לכל דאינו אלא מפני המצוה ושעושהו חול ואין לישב לפי זה: