והיה אפשר ליישב קצת לפי מה שכתב הריטב"א סוכה שם בשם מורו (הרא"ה) בשם רבינו הגדול (הרמב"ן) דכל דהאי לחודיה קאי והאי לחודיה ליכא משום בל תוסיף וכו' והישן בשמיני בסוכה לא חשיב דקאי לחודיה כיון שכל הימים רצופים ואין הפסק בינתים עד כאן, וצריך לומר דמפרש אישן בתחילת הלילה קודם אכילה דלא מפסיק לישב בבית בדבר הצריך סוכה, או כמו שכתבתי לעיל לראבי"ה ורש"י בשמיני דחוץ לארץ דאוכל בסוכה והפסק בדבר שאין צריך סוכה לא חשיב הפסק דגם בחג נמי אין צריך לישב אלא בדבר שצריך סוכה, ויש לומר דסבירא ליה לירושלמי במה שמקדש היום לשמיני עצרת בזה יש להחשיבו דקאי לחודיה מה שהוא קובעו חג בפני עצמו ואף דהימים מצד עצמם רצופים וכמו שאמרו (נזיר ז'.) דלא מפסקי מהדדי יש לומר דהיינו בסתם ימים אבל הכא שם החג מבדילו להיות בפני עצמו, ורק כשמקדש בסוכה אי מכוון גם אז למצוה נחשב לו שמיני עצרת בכלל החג דסוכות שזה השמיני להם ועדיין הכל אחד ורצוף, אבל אי מקדש בבית דאז לא נראה עדיין כמוסיף ושרוצה לישב גם בו בסוכה שפיר יש לומר כמו שכתבתי דהוי ליה בקידוש קביעות לחג בפני עצמו שאין מחובר לחג הסוכות הצריך סוכה, ועל כן כשאוכל בסוכה אחר כך לא חיישינן לנראה כמוסיף דאפילו אי מוסיף באמת ומכוון אחר כך בשעת אכילה למצוה כיון דכבר בקידוש נקבע לחג בפני עצמו ולא רצוף לסוכות נחשב לחודיה קאי ואין עובר על בל תוסיף ועיקר חשש נראה כמוסיף רק כשמקדש בסוכה, אבל מלבד דסברא זו לא נתחוורה לי עדיין גם לפי דברי וגם דאפילו תאמר כן נימא מיד בתפילה שהיה חוץ לסוכה נקבע לחג בפני עצמו ואפילו יקדש על היין אחר כך בסוכה כבר קידש היום בתפילה שלא בסוכה, בלאו הכי נמי רוב ראשונים לא סבירא ליה כריטב"א בשם רבו הנ"ל כדברי התוס' שמביא שם לפני זה: