ומצאתי בפרדס הגדול המיוחס לרש"י (בהלכות ראש השנה סימן קע"א) ההוא דראש השנה למה תוקעין וכו' דהקושיא דאין להוסיף דעובר על בל תוסיף ופירש לערבב וכו' עיין שם, מבואר להדיא כרשב"א ולא כתירוץ התוס' ודגם בכופל המצוה יש בל תוסיף אם לא כשחכמים תיקנו בשביל איזה טעם, וכן כתב עוד שם אחר כך על המרבין בתקיעות על סדר הברכות דאסור דעובר על בל תוסיף ומייתי גמרא דראש השנה מהישן בשמיני וברכת כהנים [ונראה כוונתו לענין אפילו תימא דחשיב עבר זמנו דהא הם גם כן מתכוונים למצוה אף דיודעים דמוסיפים שלהם] ורק מה שאמרו חכמים לערבב שטן או דר' אבהו מחמת ספק וכן [יעוין שם מה שאמרו מקל תקעיא דיחידאי צריך עיון דשם משמע דהם אותן שלא שמעו וכן הוא בתוס' (ראש השנה כ"ט:) ד"ה וביבנה ולא באו להוסיף כלל] מאה קולות דאית ליה נגד מאה פעיות יעוין שם באורך, הרי דכל שיש איזה טעם לא שייך בל תוסיף ואפילו בלא תקנת חכמים, וכהאי דמאה קולות דמביא לפני זה שם הירושלמי הלין דמחמירין ועבדין וכו' עיין שם:
והיינו על כרחך משום דגם כל המנהגות וחומרות ומילי דחסידות כל שיש לדבר טעם ויסוד הוא בכלל מה שנמסרו דברי תורה לחכמים דעל פי אשר יורוך והם אמרו להוסיף תקנות קבועות לכל ישראל ומנהגים למחמירין מה שיש בו טעם להחמיר, ואין אזהרת בל תוסיף אלא הוספה מלב בלא שום טעם ויסוד, ולפי מה שכתבתי לעיל דבדרבנן לא שייך בל תוסיף הוא לא חשיב להני תקיעות שמוסיפין בברכות מוסף אדרבנן רק אדאורייתא כיון דאין מתכוונין לדרבנן להוסיף אדרבנן רק יודעים שמוסיפים בקולות מעצמם מהיכי תיתי להחשיבם מוסיפין אקולות דרבנן ולא אקולות דאורייתא והם באו להוסיף מעצמם על דברי תורה כמו שחכמים הוסיפו אלא דעל דברי חכמים ליכא בל תוסיף ובדידהו איכא, והוא ראיה למה שכתבתי לענין שינת שמיני בסוכה דכשאינו מתכוין למצוה כלל ולא לדרבנן חשוב מוסיף אדאורייתא: