ועל כל פנים בפירוש על סדר הברייתא דבתלמודין בעיני ברור כמו שכתבתי, ומזה ראיה למה שכתבתי לעיל דהוא רשות דמצוה בברכת כהנים, ומבואר מזה דהך אוסיף הוא דוגמת נתינת רשות דתורה דהיינו למצוה, ומה שאמרו משלי היינו שאין קובעה לדברי תורה לומר שהוא מן התורה דבכהאי גוונא יש לבית דין רשות, ועל כן שפיר יש לומר במכוון למצוה דרבנן ליכא בל תוסיף כמו שכתבתי לעיל דכיון דלרבנן יש רשות אף דהוא מכוון על מה שלא תיקנו חכמים גם כן אינו אלא מוסיף על מצוות דרבנן ולא על דאורייתא כיון דמכוון לדרבנן, אבל ליחיד דאין רשות להוסיף כיון דמוסיף למצוה אף שאומר שהוא מצוה שלו שפיר חשיב מכוון לעבור על בל תוסיף:
ועל כן כתבו תוס' שם לענין תקיעות דרבנן בפשיטות דמכוון למצוה ואף דמכוון לדרבנן כיון דהם סבירא להו דגם אהך דרבנן שייך בל תוסיף ודאין רשות על זה אם כן מה בכך דמכוון לדרבנן כיון דגם רבנן אין להם רשות כיחידים הוי ליה ככהן המוסיף משלו כיון דמכוון למצוה, וכן הרשב"א בקושיתו לפום דהוה סבירא ליה דגם בדרבנן יש בל תוסיף מקשה שפיר דאפילו מכוון לדרבנן חשוב כוונה, ולא כמו שכתב פרי מגדים הנזכר לעיל ללמוד מיניה לקושטא גם לדידן שיהיה מכוון לדרבנן חשוב מכוון וזה אינו דזה הוי רק מוסיף אדרבנן לקושטא דיש לבית דין רשות וכמו שכתבתי אבל יחיד שפיר אף שאמר אוסיף משלי הוי מכוון דמוסיף משלו למצוה קאמר, ודלא כפרי מגדים (שם אות ל"ח) דכתב ברכה משלי משמע אפילו שלא לשם מצוה כלל רק כהדיוט המברך חבירו אסור עד כאן וכן בריש (אות ל"ט) בזמנו לא צריך כוונה כלל כההיא דכהן אוסיף משלי [ונקד על מלת משלי לרמז דמזה דייק כנ"ל] עד כאן:
ותימא איך לא הרגיש בדברי תוס' דעסיק ביה שכתבו להדיא דהוא מתכוין, והגם דהם כתבו זה רק לישוב קושיתם ולענין אי הוי שלא בזמנו והוא קאי למאי דחשבינן ליה בזמנו [ובאמת גם בזה לא ידעתי מנא ליה בפשיטות שם ושם בברכת כהנים ותקיעות דהוי בזמנו אף דגם הר"ר אליהו מזרחי (פרשת ואתחנן) כתב בפשיטות כן, מלבד דריטב"א כתב בפשיטות להיפך כנ"ל אלא דלא היה למראה עיניהם דלא נדפס אז עדיין מכל מקום גם לתוס' לא ידעתי מאי פשיטותייהו והרי דבר זה פלוגתא דרבה ורב שמן בר אבא ודברי רבה בזה ליישב שיטתו דשלא בזמנו ליכא בל תוסיף והרי בהא לא קיימא לן כוותיה ומי יימר דבההוא דמחשיב זה זימניה קיימא לן כוותיה נגד רב שמן בר אבא, וכל שכן לפי מה שכתבתי לעיל דגם רבא כרב שמן בר אבא, ותוס' דמייתי מכהן היינו לפי דברי רבה ומשום דבההיא תקיעות ליכא דפליג ולא להחליט הלכה] מכל מקום הם כתבו זה לפשוט וכנ"ל:
והדיוק שלו מלשון משלי מוכח מהגמרא שם דליתא דפריך (שם סוף ע"ב) ממתן דמים ואליבא דר' יהושע והיה לו לפרוך טפי מסתמא דברייתא לדברי הכל או על כל פנים מתרווייהו אי משלי משמע בלא כוונה ועל כרחך דההוא שפיר יש לפרש בכוונה וכמו שכתבתי:
ועל כל פנים דעת ריטב"א כמו שכתבתי דשם מכוון למצוה ומה מקשה מתפילה דמכוון לנדבה ועל כרחך כמו שכתבתי דלא מקשה מבל תוסיף דתפילה רק מבל תוסיף דקרבן דכל שמתפלל נוסח שמונה עשרה שתיקנו חכמים נוסח זה הוא במקום תמידין [ואף שהוא מתכוין לתחנוני נדבה זה לא תליא בכוונתו מאחר דמתפלל אותו נוסח ברכות שקבעו חכמים במקומו] ולגבי התמיד שפיר נחשב בזמנו גמור דעל ידי מה שהתפלל לא נפטר מהקרבה אילו יהיה בית המקדש לפנינו וחיוב תמיד עדיין עליו, ועל כן שפיר גם תפילה שניה במקום תמיד אף בלא כוונתו ואיכא משום בל תוסיף אתמיד וכדברי הגאונים הנ"ל: