עוד היה אפשר לומר בזה על דרך זה ובענין אחר קצת דקאי אדלעיל שם דקאמר ילמדנו רבינו מהו לאכול בחג חוץ לסוכה כך שנו רבותינו ר' אליעזר אומר ארבע עשר סעודות חייב וכו' עיין שם, ומבואר דאף דמציין אקרא דביום השמיני עצרת הך ילמדנו קאי אימי החג דסוכות שנקרא חג סתם וכדמייתי על זה המשנה דפלוגתא דר' אליעזר וחכמים בשבעת ימי החג ודרך תנחומא בכמה דוכתי כן לפתוח בילמדנו דלא שייך לענין המקרא דפתח רק אחר כך מסיים לעניינו:
והנה ודאי אין כוונת השאלה אאכילה גמורה דמה סלקא דעתך להתיר ומקרא מפורש בסוכות תשבו שבעת ימים (ויקרא כ"ג, מ"ב) וגם אין ענין פלוגתא דר' אליעזר דמייתי על זה כלל, ועל כרחך כוונתו דוגמת הך פלוגתא והיינו אי רשאי לאכול בכל ימי החג דברים שאין צריכים סוכה פירות וכיוצא בו שיאכלם חוץ לסוכה ולא יאכל בסוכה או חייב לאכול בסוכה דוקא מיהת ועל זה מייתי הפלוגתא דר' אליעזר וחכמים דפליגי בזה:
ולפי זה יש לומר דעל זה קאי מה שאמר אחר כך ולמה וכו' היינו דגם ר' אליעזר לא אמר אלא ארבע עשר סעודות בשבעת ימי החג אבל בשמיני עצרת אף בחוץ לארץ דמיתב יתבינן מודה דליכא חיובא לאכול שני סעודות בסוכה ויכול לאכול פירות וכיוצא דברים שאין צריכים סוכה ולפטור נפשיה מסוכה ועל זה אמר למה התירו כן ולא קבעוהו כעין דאורייתא לחיוב, ועל זה אמר כדי וכו' דכיון דאין חיוב לאכול בסוכה דוקא ויוכל לפטור נפשיה לאכול פירוש יוכל להתפלל (על) גשמים ושיפטר על ידי גשמים גם כן כיון דהתירו להפטר:
ויש לומר דשייך שפיר על זה גם כן לשון התירו כיון דקאי על החיוב דאינו חיוב גמור כשאר מצוות וכשל תורה דסוכה רק התירו מכללו להפטר וכו' ולפי זה אין ללמוד מכאן פטור לגמרי כלל, אלא דסיום הלשון שם ולכך נפטרין מן הסוכה כדי וכו' עיין שם משמע דאין כוונת הלשון להפטר לעשות בענין שיפטר וכמו שכתבתי רק לשון נפטר מחבירו ויוצא הוא:
וגם דחוק לפי מה שכתבתי מה שאמר בפשיטות ולמה וכו' ואנה נזכר שהתירו זה ששואל ולמה, ובשלמא לפי מה שכתבתי לעיל יש לומר דשואל ממעשים בכל יום ומנהג העולם שהיה גם אז שלא לאכול, אבל מה שפירשתי לעשות להפטר זה אין מצוי כלל וגם אכילת פירות אין מצוי כל כך ביום טוב דבסתמא אוכלין פת וסעודה גמורה, וגם הא אנן קיימא לן כחכמים לא כר' אליעזר ומנא ליה דלר' אליעזר אינו בשמיני עצרת בחוץ לארץ גם כן כן והוא דנקט ארבע עשר סעודות משום דבארץ ישראל היה ועל כרחך העיקר כמו שכתבתי לעיל: