ולפי זה נראה דיש לומר גם כוונת הריטב"א לר' יוחנן כן דיש לומר דהוא אזיל בשיטת רבו הרשב"א בברכות שם דפליג אגאון בהא דפוסק ומביא מירושלמי דר' יוחנן לא סבירא ליה זה וכתב הטעם כיון דיכול להתפלל משום נדבה ליכא משום בל תוסיף ואי נמי תמצא לומר דאסור שתי פעמים חובה הכא יסיים נדבה עיין שם, ומבואר דתחילה רצה לומר אפילו שתי פעמים חובה שפיר דמי ונראה כוונתו דסבירא ליה מאחר דלתחנונים שפיר דמי גם תפילת חובה שמתפללים כוונת המתפלל הוא לתחנונים וכדתנן (אבות ב', י"ג) אל תעשה תפילתך קבע אלא רחמים ותחנונים וכיוצא בו במשנה (ברכות כ"ח:), וחכמים שתיקנו הם כיונו בתקנתם נגד תמידים אבל כל אחד בתפילתו אין כוונתו אלא לתחנונים ואם כן גם חובה הוא אין מכוון כלל לתמידים אלא לתחנונים ולא שייך בל תוסיף:
ומכל מקום הוא מסתפק בסברא זו ועל כן כתב ואי נמי וכו' ונדחק שיוכל לסיים נדבה ומסיק שם להחמיר כן, והוא לשיטתו בראש השנה דלא סבירא ליה דתוס' ודגם בכופל יש בל תוסיף והריטב"א על פי דברי תוס' יישב דברי ר' יוחנן בפשיטות ואין חילוק בין חובה לנדבה ולא מטעמיה דרשב"א רק דגם ר' יוחנן לא פליג אמה שכתבתי לעיל לפי דבריו בדר' אליעזר דכל תפילה במקום תמידין ואפילו הכי ליכא בל תוסיף דאף בשני תמידין ליכא משום בל תוסיף בכפילת המצוה רק האיסור שם משום קרבן שאין צריכה ודאין בא נדבה דהוא כחולין בעזרה, וזה לא שייך בתפילה כמו שכתבתי לעיל וטעמיה דר' אלעזר רק משום ברכה לבטלה, והוא קיצר בדבר וסמך על דברי גאון הידועים במקומם בדבריו הראשונים דסבירא ליה דשייך בל תוסיף ודלר' יוחנן נדבה שאני ולהתוס' אין צריכים לזה כן נראה בכוונתו: