ונראה דברי בעל הגהות מנהגים שמסתייע מהתנחומא להלכה דסבירא ליה איפכא ממה שכתבתי דבאמת בימי רב ור' יוחנן ורב הונא בר ביזנא ורב יהודה בריה דר' שמואל בר שילת עדיין לא בקיאי בבבל, וכמבואר (ראש השנה כ"א.) דאף רבא ור' נחמן לא בקיאי [וגם שמואל שאמר שם (כ' ריש ע"ב) יכילנא לתקוני וכו' אמר ליה מדהא לא ידע וכו' עיין שם] ומה שאמרו בביצה שם דהאידנא בקיאי היינו אחר שנתבטל קידוש הראיה ונקבע חשבון העיבור שבידינו וכמו שכתב בשיטה מקובצת ביצה שם ובחידושי המאירי לשם וברמב"ם (פרק ה' מהלכות קידוש החודש הלכה ה') עיין שם, וגם ר' זירא שאמר שם דהאידנא וכו' צריך לומר דהאריך ימים עד אז, ולפי זה מאן דיתיב לבר מסוכה בשמיני עצרת היינו אף דאין בקי מספק לא חיישינן דאינו ספק שקול רק חשש רחוק כמו שאמרו בראש השנה (י"ט:) דמימות עזרא ואילך לא מצינו אלול מעובר דלא איצטריך וכן שם (כ"א.) רק דזמנא חדא אשתכח:
ואם כן מה שאמרו בתנחומא התירו וכו' דמשמע דהיה אסור והאידנא התירו כנ"ל היינו למאן דאמר דיתבינן בזמן דלא ידעו וכנ"ל דגם להך מאן דאמר הוא רק אז וההלכתא דבגמרא גם כן רק אז דלא בקיאי ובזמן שקידשו עדיין על פי הראיה והוא מדברי אמוראי קמאי ולא ככל סתמא דגמרא דבימי רבינא ורב אשי ואף שנאמר סתם כיוצא בו הרבה בתלמוד דמכל מקום הוא מימרא דקמאי ונלמד לפי זה מהתנחומא היתר בשמיני עצרת לגמרי ואינו נגד הגמרא כמו שכתבו ב"ח ומגן אברהם, ואף דבגמרא מיתב יתבינן סתמא משמע כל היום ובכל הסעודות זהו רק אז:
ומה שנהגו לאכול מקצת הוא חומרא בעלמא לעשות זכר למנהג אבותינו גם בזה וכיון שאוכלים רק קצת ידעו שאינו בתורת חיוב ושפיר יתפללו בלב שלם ולא יחושו אם ימנעם הגשם גם מאכילה מועטת זו כיון דאינה חיובית ואם ימנעו יומנעו, מה שאין כן כשיאכלו כל הסעודה דיבואו לחשוב דהוא חיוב ולא יתפללו בלב שלם:
וגם יש לומר דחשו לנראה כמוסיף ורק אי חכמים תיקנו וחייבו הרי איכא חיובא דרבנן באמת ולא שייך בל תוסיף בזה כמו שכתב הרשב"א בחידושיו לראש השנה (ט"ז.) ודמהאי טעמא אוכלין וישינים בסוכה בשמיני עצרת אף דבקיאי יעוין שם, אבל לפי מה שכתבתי מתנחומא דחכמים התירו האידנא דבקיאי לבוא להחמיר מעצמנו שייך נראה כמוסיף אף שמתכוין זכר למנהג אבות בעלמא ועל כן עבדי הכירא דאכלי רק מקצת ובלילה כלל לא מפני הטורח ונתקיימו שפיר כל המנהגים על פי התנחומא ואין סתירה מהתלמוד גם כן: