וראיתי בהרי"ף פרק ג' דברכות (דף ט"ו.) משמייהו דרבנן דהא דאמר ר' יוחנן ולואי וכו' לא אמר אלא תפילת נדבה אבל חובה לא דנמצא כמי שהוא מקריב שני תמידין בשחרית שהוא עובר משום בל תוסיף עד כאן. וכן הוא בהרא"ש שם (סימן ט"ו). ומלשון זה נראה לי לדקדק איפכא דאי שייך בל תוסיף בדרבנן למה לו להאריך לומר נמצא כמי וכו' ולתלות בתמידין היה לו לומר דעובר על בל תוסיף בחיוב דתפילה גופא דאף שאמר ולואי וכו' על כרחך אינו מצוה של רשות דאם כן למאן דאמר תפילת ערבית רשות מאי שנא תפילת ערבית דפרטו וייחדו הרי לרשות יכול להתפלל כל היום, ופשוט דיום לאו דוקא דהוא הדין כל הלילה דמאי שנא ולילה בכלל היום בלשון הכתוב (בראשית א', ה') ובלשון חכמים בכמה דוכתי ודבר זה פלוגתא דתנאי ותיקשי מהך מאן דאמר לר' יוחנן:
ועל כרחך דשאני תפילת ערבית דמצוה מתקנת חכמים הוא והעושה שכר מצות תפילה שתיקנו בידו אלא שלא קבעוה חובה וכמו שכתבתי לעיל מרב האי גאון ומצוה לגבי חובה רשות קרי ליה, אבל להתפלל כל היום לא אמרו חכמים למצוה גם כן אף שאמרו ולואי וכו' היינו דהרי מכל מקום עסוק בעבודת ה' להתפלל לפניו אבל אין בו משום מצות חכמים לעושה דאין מקבל שכר כמצווה ועושה רק כמי שאינו מצווה ועושה דאפילו מצוה של רשות אינו וכמו שכתבתי לעיל גם כן, ואם כן נהי דמכל מקום נתנו רשות להוסיף וליכא בל תוסיף כנ"ל זהו אם יעשה לרשות ונדבה אבל אם יעשה לשם חובה ולמצות תפילה שקבעו חכמים הרי אכתי מוסיף הוא על מצות חכמים ועל זה לא נתנו לו רשות להוסיף למצוה יתירה:
ובדאורייתא כהאי גוונא כגון מצה דלילה ראשונה חובה והשאר רשות ודאי אם יאכל בשאר (ימים) לשם מצוה ודאי חשיב מוסיף על מצות בערב תאכלו מצות דמה נפקא מינה שהתירה תורה לרשות והיינו לצורך אכילתו מכל מקום מצוה ליכא והוא מוסיף על מצות התורה, וכן בארבעה מינין הנזכר לעיל לשון הריטב"א (סוכה ל"א.) ד"ה והתניא אם רצה להוסיף עליו משום נוי מוסיף וליכא משום בל תוסיף וכו' דלא נתנו בהא שיעור למעלה עד כאן, הנה דייק וכתב משום נוי הא אם עושה משום חובה ומצות התורה כיון דזה רשות ולאו מצוה כלל הרי מוסיף במצוה ואף דשם בעמוד ב' ד"ה מאי לאו כתב סתם כנזכר לעיל הרי רמז לההוא דלעיל:
ומה שכתב שם אחר כך לחדש דלנוי ליכא בל תוסיף דמשמע דלאו היינו דלעיל, התם מילתא אחריתא הוא ובמוסיף מין אחר קאי שם ובסתם איכא בל תוסיף ומתכוין לנוי עדיף, וכמו שכתב גם כן זה הרא"ש שם (בפרק ג' סימן כ"ד) ובעינן דיתכוין בהדיא לנוי דוקא, והוספת אותו מין דשרי הוא גם כן בהרא"ש (שם סימן י"ד) ושם מביא גם כן מרמב"ם הלשון להוסיף כדי שיהיה אגודה גדולה ונוי מצוה, אבל שם הכוונה בזה רק לאפוקי לשם מצות חובה אבל אין הכי נמי סתמא כל שאינו מכוון למצוה, אלא דמהיכי תיתי יעשה זה בסתם אם לא למצוה על כן אמר לנוי והוא הדין אם מצא אגוד מכבר שאין צריך לטרוח ולהסיר ונוטל סתמא וכיוצא בו, אבל לכוין לחובה נראה ודאי דיש בל תוסיף בכהאי גוונא והכי נמי בדרבנן אי איכא בל תוסיף:
ואף על גב דההוא רשות גמורה והכא אמר ולואי וכו' והעושה משובח גם שם כיון דיש בתוספות נוי יש לומר דהעושה משובח וכן האוכל מצה ביום טוב ודאי משובח מצד המצות שמחת יום טוב דמצוה לאכול לחם, אלא דההיא מצוה אחריתי ולגבי מצות בערב תאכלו יש להחשיבו מוסיף והכי נמי בזה לגבי מצות חכמים בתפילת חובה ולמה ליה משום שני תמידין ובל תוסיף דתמידין, ועל כרחך דבדרבנן ליכא בל תוסיף ועל כן אמר דבזה מכל מקום אסור להוסיף כיון שהוא נגד תמידין ובתמידין אסור משום בל תוסיף גם בתפילה שתיקנו נגדן תיקנו דוגמתן, ובאמת בתמידין איכא איסור בלאו הכי להקריב קרבן שאינה צריכה והוי כחולין בעזרה אלא דזה לא שייך בתפילה, אבל איסור בל תוסיף שהוא משום הוספה לבד שייך שפיר לתקן גם בתפילה שהוא כנגדן כן: