והיה אפשר לומר דריטב"א סבירא ליה כרמב"ם (ריש הלכות תפילה) דתפילה בכל יום מצות עשה דאורייתא, ועדיף מיניה דאילו הוא סבירא ליה שם דמנין התפילות לאו דאורייתא ומן התורה מתפלל כל פעם שירצה עיין שם (בפרק א' הלכה א' והלכה ג') וריטב"א יש לומר דסבירא ליה שגם זה דאורייתא לפי מה שכתב בלחם משנה שם הלכה א' מהמבי"ט בקרית ספר דנפקא ליה בכל יום מדסמיך ליה וברך את לחמך וגו' (שמות כ"ג, כ"ה) דתלי תפילה באכילה עיין שם, אם כן יש לומר הרי אמרו (סוכה כ"ז.) מה דירה אחת ביום ואחת בלילה דדרך כל אחד לאכול שתי סעודות ואכילת הלילה לכל אחד הוא מיד בתחילת הלילה כדמשמע בריש ברכות (ב':) עיין שם וקרא כתיב ועבדתם וגו' ובירך וגו' תפילה קודם אכילה, אם כן יש ללמוד מזה שתי תפילות דחובה שחרית קודם סעודת שחרית ומנחה שהוא סמוך לערב קודם סעודת הערב שבתחילת הערב, ותפילת ערבית דרשות אפשר לומר לפי שיש בני אדם אוכלים שלוש פעמים ביום:
ואף שאמרו (יומא ע"ה ריש ע"ב) דמשה רבינו ע"ה קבע לישראל זמן סעודה בבוקר ובערב אינו לחיוב שלא לשנות ולהוסיף וכמו שאמרו בברכות (כ':) מהו דתימא וכו' ולחם בבוקר וכו' כמצות עשה שהזמן גרמא דמי קא משמע לן ומשמע דקא משמע לן דאינו כמצות עשה, ומצינו דאוכלין סעודה מהמנחה ולמעלה בשבת (ט':) ולא אסרו אלא בערב שבת וערב יום טוב לחד מאן דאמר בפסחים (צ"ט:) ומסתמא אכלו גם כן פת שחרית שהזהירו בה טובי וכן סעודת ערב דרגילי בה כולי עלמא, ובשבת מצוה נמי לאכול שלש סעודות (שבת קי"ז:) ופירש רש"י משום עונג שבת ומשום דדרך המעונגים כן ובחול הוא רשות ואפשר לומר דנגד זה תפילת ערבית דרשות:
וגם יש לומר ולתת טעם גם למאן דאמר (ברכות כ"ו:) חובה שאמרו נגד עיכול איברים שלא נתעכלו מבערב, והנה גם לפי טעמי דחז"ל בתקנתם בקביעת הזמנים בצמצום נגד תמידים התפילה הוא נגד אכילת מזבח שהוא שתי פעמים ושם שניהם ביום ובלילה הוא זמן עיכול אותם אכילות ויש לומר על דרך זה באכילת אדם שתלתה בו תורה כנ"ל בלילה ובשינה הוא עיקר זמן עיכול האכילה כידוע, וברכת האכילה והסירותי מחלה על ידי האכילה המקיימת הגוף צריך שיהיה הברכה במעים בשעת העיכול גם כן שיתעכל כראוי ועל זה הוא תפילת ערבית, ובהך תפילה שנגד ברכת העיכול פליגי אי חובה או רשות דלעיכוב סגי בברכה דאכילה עצמה, ואם כן שפיר גם מנין התפילות דאורייתא:
ומה שאמרו בכל מקום תפילה דרבנן ובספק לא יתפלל יש לומר דהוא רק בצמצום הזמנים שקבעו ועל נוסח שמונה עשרה דתקנת חכמים דמדאורייתא סגי בתפילה קצרה וכמו שאמרו בכמה מקומות שם ובמגילת אסתר על ספר המצוות (מצות עשה ה') עיין שם, ועל כן שפיר מייתי מזה לענין בל תוסיף דמוסיף אדאורייתא ושם קאי אי גם בתקנת חז"ל יש בל תוסיף וכל שכן בזה דאמרו רק ולואי וכו':
ולפי האי נמי שכתב אחר כך דלא שייך בתקנת חכמים אפשר דרצה לומר דיתיישב גם זה דכיון שאמרו ולואי וכו' אף על גב, דהוא כמצוה של רשות מדבריהם מכל מקום יש לומר דבכלל אשר יורוך הוא לענין דיכולים לעשותו לרשות ולא יעבור אבל תוסיף כיון דחכמים הורו בזה דלואי וכו' ונתנו רשות להוסיף ותורה הרשתם להורות בכל ענין שיהיה ולעשות על פי הוראתם:
אבל הדבר קשה בעיני לחדש שיטה מחודשת שלא מצאתי כעת חבר לזה, ודעת רמב"ן רבו דרביה דריטב"א בספר המצוות שם דכולה דרבנן ולרמב"ם נמי רק פעם אחד ואין שיעור למעלה אם איתא דסבירא ליה לריטב"א נגד זה כל כי הא הוה ליה לפרושי, ואף דאפשר דאין הכי נמי אולי פירש דבר זה במקומו בחידושיו לברכות שאינם בידינו מכל מקום כיון דראייתו הכא אינו לפי דעת כל הראשונים רק על פי שיטתו החדשה כמו דרש כזה היה לו להזכיר מזה בקיצור וברמז מיהת: