ומיהו כל זה לשיטת פרי מגדים דבדרבנן מכוון למצוה דרבנן או לשיטתיה דבדלא שייך לדאורייתא ליכא בל תוסיף, אבל לפי מה שכתבתי לעיל דלא כוותיה בזה ובזה אכתי קשה דעמי הארץ המכוונים סתם למצות ה' עברי אבל תוסיף, ונהי דהעושים לדרבנן לגבי הוספה אדאורייתא לא עדיף משלא בזמנו דצריך כוונה וגם למאן דאמר דשלא בזמנו אין צריך כוונה וההוא דמהדרין ברייתא הוא בשבת (כ"א:), לא קשה דפשוט דזהו במצוה דשייך לדאורייתא דיש דכוותיה בשל תורה מיהת כסוכה בשמיני אף דעושה לרשות ושלא בכוונה הוי מוסיף, אבל מה דלא שייך בדאורייתא פשיטא דלא שייך בל תוסיף בלא כוונה להוסיף מצוה וכי נימא לאסור כל מעשה רשות שאדם עושה משום מוסיף מצוה כשאינו לכוונת מצוה, והכי נמי בשל כוונת מצוה דרבנן לפי מה שכתבתי לעיל דלא הוי בל תוסיף בזה אדאורייתא כשצריך כוונה כל דהוא מעשה מחודשת ולא מוסיף על מצות התורה:
אך הא דתיקנו לכולי עלמא ויש עמי הארץ, קשה דאין לומר דמהדרין הם סתמן אין עמי הארץ כל כך ויודעים על כל פנים דחנוכה דרבנן, דהא קמן דכולי עלמא עבדי כמהדרין מן המהדרין וגם עם הארץ רואה איך תלמיד חכם ומהדר עושה ועושה כמוהו והוא סבור דהכל מצות ה':
ובאמת בנר חנוכה בלאו הכי לדעתי לא קשה כלל דהרי הא דמהדרין נמי חכמים אמרוהו בברייתא ובית שמאי ובית הלל נחלקו שם במהדרין מן המהדרין כיצד עבדי משמע דתחילת התקנה כך היה שכך קבעו חכמים המצוה חיוב לכל אחד על כל פנים נר אחד ומהדרין יוסיפו והוספתם מצות הידור יש בו אלא שזה אינו מצוה חיובית רק כמצוה של רשות שנתבאר לעיל דמכל מקום העושה הוא עביד מצוה דרבנן בהידור זה דאם לא כן מה בצע להדר, ואם כן שפיר גם זה בכלל אשר יורוך דתורה ציותה לעשות כהוראת חכמים גם במצוה של רשות שתיקנו שהמהדר יעשה כך ויהיה נחשב למהדר במצוה:
ולפי מה שכתבתי לעיל גם ישיבת שמיני בסוכה הוא מצוה של רשות ומכל מקום העושה שפיר מקיים מצות חכמים וגם מצות התורה דעל פי אשר יורוך ולא תסור, וכמו שכתבתי לעיל דאפילו למאן דאמר מברכין אשר קדשנו במצותיו וציונו יש לומר כן והכי נמי במה שאמרו חכמים דזה נחשב למהדר במצוה דידהו כיון דהמהדר עושה מצוה בהידורו מדרבנן שאמרו דמהדרין יעשו כך, ממילא גם אי מכוון למצות ה' ליכא בל תוסיף דהרי הוא באמת מצות ה' גם כן ואין ראיה משם כלל לענין מוסיף מדנפשיה בדרבנן: