ואיברא דלדעתי היה נראה דיום טוב שני שחוזרין ועושין אותו יום יום ראשון לכל דבר הוי ליה כעושה המצוה שני פעמים שכתבו תוס' דליכא בל תוסיף, ועל כן לא כתב רשב"א מזה לסייע תירוצו נגד תירוץ התוס' דזה גם לתוס' ניחא, ורק בשמיני עצרת דאין חוזרין וכופלין יום השביעי שיהיה יום שביעי גם כן כבכל יום טוב שני דהרי נוהגין בו קדושת שמיני עצרת ועושין אותו יום שמיני לכל דבר רק בסוכה אינו עשיית מצוה שני פעמים דהרי יושב ביום שמיני ולא בשביעי והוא יום מחודש אך ראיתי בחידושי ריטב"א לראש השנה שם ושם מייתי גם מיום טוב שני, הנה פשיטא ליה גם כן דכיון דהוא יום אחר אף שחוזר ועושהו יום ראשון כיון דבאמת אינו אותו יום ולא נחשב ככופל המצוה שני פעמים ביומו ובזמנו דיום אי אפשר לכפול ועל כרחו הוא יום אחר רק שכופל הקדושה ביום אחר וכבר עבר יומו:
ובלאו הכי נמי עדיין קשה מלולב כל שבעה במדינה דרבנן ומדאורייתא יום אחד וכדומה, ועוד דההוא דתקיעות גופא תקשה לפי תירוץ רשב"א להני מאן דאמר, בשלמא לרמב"ם לענין כוונת המתקנים הא דאין צריך כוונה היינו במעשה שעושה אבל במתקני התקנה ודאי תלוי בכוונתם ואמירתם וגם אם יקבל על עצמו לעשות איזה לרשות הדומה לאיזה מעשה מצוה על הקבלה ליכא איסור בל תוסיף גם לסלקא דעתך רק אעשיה שלא בכוונה איתא, ולפי דעתו דרשב"א אעושים קאי קשה, וגם תימא הרי גם למסקנא הא דצריך כוונה דוקא שלא בזמנו אבל בזמנו אין צריך ואם כן מה תירץ אההוא דתקיעות לפי מה שכתבו התוס' שם דחשיב בזמנו ואם לא סבירא ליה כהתוס' דתקיעות כיון דאין בחיוב עליו גם בציבור אחר לא חשיב זמניה היה לו לבאר: