ומדברי רמב"ן הנזכר מבואר גם כן סתירת דברי פרי מגדים בדרבנן שאין לו שייכות כמגילה הנזכר לעיל, ופרי מגדים שם דייק מלשון רמב"ם בהלכות ממרים ואשתמיטתיה גם בזה לשונו בסוף מנין המצוות שם שכתב אחר לשון הנ"ל ואינה תוספת וכו' שהרי לא אמרו שהקב"ה ציוה וכו' לקרות המגילה ואילו אמרו כן היו מוסיפים על התורה וכו' יעוין שם באורך, הרי מפורש דגם במגילה איכא בל תוסיף אם יאמרו שהיא מן התורה ועיין שם בריש פרק ט' מיסודי התורה, ואם כן נדחה גם כן מה שכתבתי לרשב"א דגם מכוון לדרבנן איכא בל תוסיף אדאורייתא, דאם כן אכתי קשה במהדרין דנר חנוכה אף אי אדרבנן ליכא בל תוסיף מכל מקום כיון דזה לאו תקנת חכמים הוה ליה מוסיף אדאורייתא ואף שאין לו שייכות לשום מצוה דברי תורה כיון דעושה דבר לשם מצוה מה שאינו על פי בית דין, וזה ודאי אין נראה לומר דאין הכי נמי אסור לעשות לשם מצוה דרבנן רק לעשות לשם מהדרין ונימא דכוונה לשם מצות הידור בעלמא דהוא רשות לא חשיב בל תוסיף, דאפילו נדחוק לחלק כן עדיין הא ודאי לא כולי עלמא ידעו דהוא רק למהדרין וסוברין דחיובא מדרבנן הוא מיהת:
ומיהו באמת גם לפי דעת פרי מגדים אין הכרח כל כך גמור זה הא ודאי אפשר לומר דטעם רשב"א רק משום דמכוון לדרבנן דאם כן זהו למסקנא דגמרא בראש השנה דצריך כוונה, אבל לסלקא דעתך וכמה אמוראי הוי סבירא ליה רק דאין צריך כוונה לעבור על דברי תורה מאי אולמיה דמכוון לדרבנן ממכוון לרשות ואם כן תקשה להו מכולהו מצוות דרבנן, נהי דלענין סוכה בשמיני יש לומר דסבירא ליה כמאן דאמר לא יתבינן וכמו שכתבו תוס' בראש השנה הנזכר מכל מקום תקשה מכולהו, ואף דהרשב"א נקט ראייתו רק מהא דסוכה היינו משום דההוא מפורש בגמרא דאיכא בל תוסיף, ובאיסורין דרבנן משמע מדברי ראב"ד (סוף פרק ב' מממרים) דלא שייך בל תוסיף רק במצוות, ואולי גם במצוות נאמר חילוקים שונים על כן כשבא להקשות ולהביא ראיה ילפי מהמפורש בגמרא דיש בל תוסיף גם הפרי מגדים עצמו (באות ל"ח) נקט הקושיא גם מיום טוב שני עיין שם: