ומה שכתב פרי מגדים שם מדקדוק לשון רמב"ם בהלכות ממרים והבין דגם רמב"ם סבירא ליה כן, אשתמיטתיה לשונו בריש ספר היד אחר מנין המצוות שכתב ויש מצות אחרות שנתחדשו וכו' כגון מגילה ונר חנוכה ותשעה באב וכו' חייבין אנו לקבלם ולשמרם שנאמר לא תסור וגו' עד כאן, הרי מפורש דדעתו דגם נר חנוכה ומגילה ודכוותייהו בכלל לא תסור וגם בספר המצוות (שורש א') דמייתי בעצמו שם מבואר להדיא גם אנר חנוכה ומגילה עיין שם (בדפוס ברלין דף י"ב ע"א) וגם בדברי הרמב"ן שם (דף ז' ע"ב) יעוין שם באורך, ושם (דף ח' ע"א) העתיק גם דבריו בהלכות ממרים דהם כן עיין שם, והיינו דגם תקנות שאינן לסייג הם בכלל לפי מה שהשעה צריכה [ולתקן העולם] שכתב שם עיין שם:
ובאמת על כרחך צריך לומר כן דהכל בכלל דאי לאו הכי מה הוא המחייבנו לשמוע לדברי חכמים ושלא לעבור על דבריהם וכל שכן בהני דמברכין גם כן דמפורש בגמרא דציונו מלא תסור וכדמייתי דברי הרמב"ם בספר המצוות שם, וגם לרמב"ן דפליג ארמב"ם וסבירא ליה דמה שאמרו בכל מקום בדרבנן משום לא תסור הוא אסמכתא וגם ושמרתם משמרתי סבירא ליה שם (דף י"ד ע"א) דהוא אסמכתא לגזירות עיין שם, מכל מקום על כרחך צריכין לומר דמחוייבין מן התורה לשמוע להם דאי לאו הכי מה כח בית דין יפה לגזור ולתקן ולחייב אותנו לקיים ושיהיה העובר נקרא עבריין ולנדות ולהכות מכות מרדות ומי המכריחנו לקיים אם ה' לא ציוה:
ואפשר דקרא דשאל אביך דמייתי בשבת (כ"ג.) והביאו רמב"ן שם (דף י' ע"ב) יעוין שם באורך מודה דלאו אסמכתא הוא ומהתם ילפינן חיוב לכל גזירות ומצוות דרבנן אלא דהוסיפו גם כן להסמיך אלאו דלא תסור, ועיין שם ברמב"ן שם אחר כך ד"ה ואני כתב שהורשו מאתו יתברך מפי הקבלה לתקן ולסדר וכו' עיין שם, נראה דסבירא ליה דדבר זה קבלה מפי השמועה מהלכה למשה מסיני שחכמים רשאים להוסיף תקנות ומצוות וגזירות, [ואפשר משום דבקרא דשאל וכו' לא כתיב רשות לבית דין] ואם כן יש לומר גם החיוב לשמוע הוא מפי הקבלה והוא מכלל תורה שבעל פה המקובל למשה מסיני:
ולא הוקשה לו לרמב"ן מדהקלו בדברי סופרים אלא אי הוא בעשה לא תעשה גמור מן התורה דמאי שנא מכל מצוות התורה אבל אי הוא מקבלה בעל פה יש לומר דהכי גמירי שלא יהיו חמורים כדברי תורה, וגם אי משאל אביך יש לומר כיון דלא נתפרש המצוה על העשיה עצמה רק על השאלה מזה למדו שכוונת התורה שלא יהיה חיובם חמור ככל מצוות התורה על העשיה עצמה מה שאין כן בקרא דלא תסור:
[ובספר קנאת סופרים דף ה' עמוד ד' ד"ה והנני ראיתי שתמה על דברי רמב"ן הנ"ל דהורשו מקבלה דהנה זה עצמו החיוב לקבלן דאי לאו הכי מה הועילה הרשות ואם כן למה לא נימא גם כן שהוא בכלל לא תסור יעוין שם באורך, ולא קשה מידי וכמו שכתבתי ובאמת דבר זה על כרחך מוכרח לאמרו ולא יחלוק בו אדם שהיה על כל פנים רשות לבית דין וגם חיוב לשמוע מפי קבלה מיהת דאם לא כן מה כוחם יפה וכמו שכתבתי] ומיהו אי הוא מהלכה למשה מסיני יש לומר דלא שייך בל תוסיף וכמו שכתב פרי מגדים שם (סוף אות ל"ז) עיין שם, ואם כן שפיר לדידיה מודה דלא שייך בל תוסיף מדרבנן: