ועל כן נראה כמו שכתבתי דבאמת משום הכי לא פריך מאכילה דהוא תקנת חכמים ולא שייך בל תוסיף רק משינה דעל זה ליכא תקנת חכמים וכדברי ראבי"ה וממילא ילקה משום בל תוסיף דאורייתא, אלא דעדיין קשה דהא אגמרא גופא יש לדקדק אמאי לא פריך מיושב סתם ובארץ ישראל, ועל כרחך צריך לומר משום דאימא אין הכי נמי דלקי וכמו שכתבו תוס' ראש השנה שם ד"ה דילמא לסלקא דעתך לרבי יהושע עיין שם ואם כן קשה גם בחוץ לארץ לענין שינה נמי נימא כן ואדרבא שם טפי יש לומר כן דבארץ ישראל אפשר ממעשים בכל יום כנ"ל והיינו מדלא מתרינן ביה שאף שאין לו מקום ויושב בלא כוונת מצוה איכא בל תוסיף וילקה [ולא ידעתי מה הוקשה לבעל יום תרועה שם ד"ה אמר דכשקיבל התראה הרי מכוון לעבור על בל תוסיף ולישב לשם מצוה עיין שם, והוא תמוה דהא השתא קאי דגם בלא כוונה עובר ומתרין בו כן והוא מקבל ומתכוין לעבור ולישב בלא כוונת מצוה רק לפי שאין לו מקום ומהיכי תיתי לומר דמכוון למצוה] אבל בחוץ לארץ ליכא סמוכים וליכא מלקות ועל כרחך איסור מלקות קאמר כמו שכתב בספר יום תרועה שם ואימא אין הכי נמי והרי באמת אין ישינין והעובר וישן עבר אדאורייתא ואיסור מלקות:
ועל זה בא רש"י לפרש מדאנן מיתב יתבינן ובדיוק מייתי מדיתבינן ולשון אנן מדוקדק גם כן לפי זה דהיינו אף דבקיאין והוא רק משום גזירה רחוקה דשמדא וגם אז יבואו רק לקלקול בספק ביטול מצות עשה משום דלא ידעו בקביעות ויעשו רק יום אחד ולא יחושו לספק, ואם איתא דבשינה איכא בל תוסיף דאורייתא ולוקין יותר היה ליה לחוש לגזור שלא לאכול שלא יבואו לישן גם כן דהוא גזירה קרובה ויעברו על ודאי איסור דאורייתא החמור שלוקין עליו ועל כן אמר ילקה להורות על חומר האיסור דראוי לגזור מחמתו טפי ואיך יתבינן:
אך לכאורה על זה לא תירץ כלום דגם אי צריך כוונה הרי אנו חוששין דעל ידי האכילה יבואו לישן והיינו דיחשבו כמו שאוכלין הכי נמי דישינים והיינו למצוה כמו האכילה, ואאכילה דיש תקנת חכמים ומצווין מן התורה לשמוע להם שפיר יושבין למצוה כנ"ל אבל בשינה דליכא תקנת חכמים והם ישנו למצוה הרי איכא בל תוסיף בכוונה:
והיה אפשר לומר על זה דמאחר שהחשש רק שיבואו לישן דיחשבו שהוא מצוה אם כן אכתי הוה ליה שלא בכוונה דאף שמכוון למצוה אינו מכוון להוסיף ואילו ידע שאינו מצוה לא היה עושה, ושלא בזמנו דצריך כוונה לאיסור בל תוסיף היינו כוונה להוסיף ושפיר מוכיח מזה דצריך כוונה, אלא דלשון רש"י שם שסיים דאי שמיני הוא לא מכוון וכו' לא נתיישב לפי זה דמבואר דלא אתי עלה מטעם זה ולא כיון למה שכתבתי, ונראה דהנה באמת כל זה ליתא ובשינה דשמיני אינו מוסיף על מצוות אלא בא להוסיף על המצוה דרבנן שהיא אכילה בשמיני שזו מצוה מתקנת חכמים וזה מוסיף גם השינה למצוה כמו האכילה ואזהרת בל תוסיף מפרשת ואתחנן ובפרשת ראה על המצות אשר אנכי מצוה קאי דהיינו מצוות דאורייתא ולא מצוות דרבנן ואם כן הטועה וישן לשם מצוה דרבנן ליכא בל תוסיף: