ובחידושי הרשב"א בראש השנה (ט"ז.) כתב דכל מה שתיקנו חכמים לצורך אין כאן בל תוסיף דכבר נאמר (דברים י"ז, י"א) על פי התורה אשר יורוך ותדע דהא שמיני דסוכה בזמן הזה מצוה של דבריהם ואוכלים וישינים בה למצוה ואף על גב דבקיאינן בה השתא וכו' עד כאן, והנה הוא כתב בפשיטות מצוה לישן גם כן והוא לטעמיה שכתב דעושין הכל למצוה באמת ואפילו הכי לא שייך בל תוסיף, וזה שסיים ואף על גב דבקיאינן וכו' והיינו דבזמן שהיה ספק ועשו מפני הספק לא שייך בל תוסיף למסקנא דגמרא דצריך כוונה וכמו שכתב רש"י בעירובין שם דהרי מתכוין לספק ורק משום שמא הוא שביעי, אך האידנא דבקיאין ועם כל זה יושבין מפני מצות חכמים אי גם בתקנת חכמים שייך בל תוסיף הרי כאן מוסיף גמור, ולכאורה משמע מדבריו דאף שיושב רק משום מצוה דרבנן סבירא ליה דשייך בל תוסיף:
ואפשר דטעמו משום דהרי מוסיף מעצמו וכמו שאמרו בראש השנה (כ"ח:) אפילו אמר אוסיף ברכה אחת משלי איכא משום בל תוסיף משמע שאומר שמוסיף משלו ומעצמו ולא ממצות התורה אלא שאין להוסיף מצוה מעצמו, ואי גם לחכמים אין כח להוסיף מה בכך שעושה לשם מצות חכמים ולא לשם מצות התורה, אך למסקנא דגמרא שם לחלק בין בזמנו לשלא בזמנו דצריך כוונה אם כן אין ראיה מהא דברכת כהנים דהוא בזמנו כדאיתא בגמרא על כן אפילו לא נתכוין למצוה כלל עובר, מה שאין כן שמיני בסוכה דהוא שלא בזמנו וצריך כוונה, וצריך לומר אי נימא בדעתו כנ"ל על כרחך מסברא הוא דסבירא ליה כן דאף אי מתכוין למצוה דרבנן הרי על כל פנים מתכוין למצוה והוא מוסיף מצוות על של תורה, ועל כרחך דחכמים יכולים להוסיף ברשות התורה וליכא משום בל תוסיף ואם כן לדידיה לא שייך כלל חשש נראה כמוסיף שהרי לפי דעתו הוא מוסיף גמור באמת ולא רק נראה כמוסיף, אלא דמפני תקנת חכמים הותר ואם כן מה לחוש ושפיר ישינין גם כן דאין חילוק בין שינה לאכילה:
וכן הוא גם כן בחידושי הריטב"א (סוכה ל"א:) ד"ה מאי לאו עיין שם דהקשה תחילה מדאתקין רבי אבהו להוסיף בתקיעות ותירץ דכיון שעושין מפני הספק ליכא בל תוסיף וחזר והקשה מהא דחוזרין ותוקעין עומדין והאריך וכתב תחילה תירוץ התוס' (ראש השנה ט"ז ריש ע"ב) ד"ה ותוקעים (כ"ח:) ד"ה ומנא ואחר כך כתב אי נמי והוא הנכון דכל שהוא בתקנת חז"ל אין בו משום בל תוסיף תדע שהרי ישינין בשמיני [בסוכה] על פי חז"ל עד כאן. ולא הונח לו דבשמיני מפני הספק והיינו כמו שכתבתי דהוכחתו האידנא דליכא ספק ומתכוונין למצוה דרבנן ודאית ומוסיף גמור אלא דלא שייך האיסור ועל כן ישינין גם כן, וכן הוא עוד בחידושי הריטב"א (ראש השנה ט"ז:) סוף ד"ה כדי לערבב עיין שם ועוד שם (כ"ח:) ד"ה ואם תאמר: