והנה ברוקח (סימן רי"ט וסימן רכ"ב) ומייתי ליה האליה רבה והברכי יוסף (בסימן תרס"ו) כתב דמכניס מאני מיכלא, והיינו על פי שיטת רש"י וסבירא ליה דגם בשעת אכילה צריך היכר שהרי כתב שם אחר כך (בסימן רכ"ב) ויושב בה לאכול ולא הזכיר שינה, אבל למה שכתבתי ניחא וזהו שהכריחו לרש"י מה שכתב לשון מחר ליישב קושיא זו ומזה למד כן, והך היכר צריך רק לסעודת הלילה ובשאין לו מקום ומוכרח לאכול בסוכה דאי יש מקום אוכל בבית וביום אין צריך כלום, ואפשר לומר דסבירא ליה מדקדוק יתבינן דמשמע דמסור לנו ולרצונינו כנ"ל דהיינו דחיובא ליכא רק ליישב על כל פנים איזה ישיבה הצריכה סוכה לזכר מנהג אבות [לפי מה שכתבתי לעיל מריטב"א דקאי הפלוגתא שם על זה וגם בימי ר' יוחנן היו רובם בקיאין והכי נמי בימי ר' יהושע בן לוי שהיה בימיו] והשאר רשות, ואי יש לו מקום משום חשש נראה כמוסיף לא ישב בלילה ובהפסק זה סגי כנ"ל מב"ח ומגן אברהם וכשאין לו מקום ומחר על כל פנים צריך לסוכה על כן צריך להיכר:
ומה שכתב רוקח שם לאכול גם בלילה היינו למסקנא דעושה היכר יושבין שפיר גם בלילה ואף שאינו חיוב, ודברי רש"י הוא רק לפום מה דלא נחית לעשיית היכר דכשיש לו מקום אין צריך לזה, אבל מאחר דהיכר מועיל ישראל קדושים רוצים ועושים, ועל ידי היכר ומנהגא קאמר על דרך שנתבאר לעיל על הטור ועל כן לא כתב שינה, והם לא סבירא ליה דראבי"ה ההיכר על ידי שאין מברכין רק כיון דגם שם צינה לישן כמו שכתבתי לעיל מהמרדכי, אף דבחג כתב רוקח בסתם ישינים דאינו כל כך להיות חשוב מצטער מכל מקום בשמיני עצרת אפילו תימא דלית ליה טעם פעמים עריבה ואיסורא ליכא מכל מקום כיון דחיוב ליכא לא החמירו על עצמם בזה: