וכפי הנראה הטור כתב זה ממה שנהגו בימיו וכמו שנהגו כן בימי מהרי"ל שהוא בא רק לתת טעם למנהג עיין שם וכמו שכתב אחרי זה ויש נוהגין וכו' ואותו מנהג דחה אבל הך מנהג הוטב בעיניו ונראה מטעמו דמהרי"ל וסבירא ליה נמי כראבי"ה ודייק וכתב רק ואוכלין וכו', ונראה דהך עד לאחר סעודה קאי גם אתחילת הלשון ועל סעודת הלילה גם כן דגם אז יושבין רק עד אחר הסעודה ויוצאין ולא מטיילין ומדברין ושונין וישינים שם ומטעמיה דראבי"ה, אלא דמה שכתב ראבי"ה איסור לישן משמע דהוא לא סבירא ליה דאם כן היה לו לומר זה, ואי קאי רק איום יש לומר מטעם התנחומא הנ"ל ושפיר אינו איסור, ועל כל פנים משמע דסבירא ליה דאף דאמרו סתם יתבינן אינו לגמרי כמצות ישיבה שבחג:
ונראה דלא תיקנו בזה רק לעשות זכר מה למנהג אבות ולא שיהיה לגמרי כבחג ואם כן גם בישיבה כל דהו בסעודה קצת נמי (סגי) כיון דאין צריך ישיבה כל היום מאי שנא שעת סעודה או שלא שעת סעודה כשהוא חיוב גמור כיון דבגמרא אמרו סתם, ואם כן על כרחך רק על החילוק בין לילה ליום שכתב הטור שלא ידע לו טעם כתב דאינו מנהג דמהיכי תיתי לחלק בזה, אבל בישיבה חוץ מסעודה שיש טעם לחלק סמך אמנהג גם בלא שורש מגמרא כיון דיצא ידי ישיבה בשעת סעודה, ואם כן במקום שיש טעם לחלק בין יום ולילה יש לומר שפיר גם הטור מודה דהוי מנהג: