ובנודע ביהודה (קמא שם) הקשה ללישנא קמא רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת דלבר מסוכה יתיב הוא דלא כמאן וללישנא בתרא אמאי הכריע על פי רב יהודה בריה דרב שמואל נגד רב הונא בר ביזנא וגדולי הדור וגם למה אפסיק הלכתא נגד מרא דשמעתיה גופיה, ונדחק ליישב כל זה על פי דברי ראבי"ה הנ"ל ודרב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת מטעם אחר לא יתיב דסבירא ליה דאין מברכין רק יום ראשון יעוין שם באורך:
והוא תמוה דהרי רב יוסף הוא דאמר הכא נקוט וכו' דמרא דשמעתא וכו' ולפי דבריו הא דמכריע רב יוסף כן הוא מטעם אחר הנ"ל דעל כרחך לא חש להא דרב הונא בר ביזנא והרי רב יהודה עצמו אמר שם (מ"ה סוף ע"ב) נקוט דרבה בר בר חנה בידך וכו' דהכריע דמברכין כל שבעה ואיך הכריע כאן כדרב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת דמשום דאין מברכין הוא לפי דבריו:
ולפי מה שכתבתי לא קשיא מהא דרב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת דהרי אפשר דלדידיה היה ערב ישיבת הבית ולבר יותר על כן יתיב לבר מסוכה דבזה לדברי הכל ליכא מצוה לישב, אלא דמכל מקום ללישנא בתרא כיון דאיסורא ליכא לישב גם כן כנ"ל היה לו לישב כדי להורות הלכה כשמעתתיה ולאפוקי ממאן דאמר דלא יתבינן דהא כולי עלמא לא ידעי דערב לו יותר ויסברו דסבירא ליה דלא יתבינן ודלא כשמעתתיה וכדייק רב יוסף באמת, ועל כרחך דבאמת הכי סבירא ליה ומשום הכי לא יתיב ולא משום עריבות וזהו ללישנא בתרא:
אבל ללישנא קמא דליכא למאן דאמר דלא יתבינן ורב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת סבירא ליה דמברכין על כן שפיר יש לומר דלא יתיב משום דערב לו יותר ושפיר עביד לשנות ממנהג הכל דאילו יתיב לא היה יכול לברך כיון דלדידיה ליכא מצוה כנ"ל, וכיון דכולי עלמא לא ידעי מעריבותו יאמרו דהדר משמעתתיה ודלא מברכין, ועל כן אדרבא כדי שלא להורות הלכה דלא כשמעתתיה יתיב לבר דבזה ליכא למיטעי דלא יתבינן ללישנא קמא דלכולי עלמא יתבינן וליכא למאן דאמר כן וההלכתא נמי הוא כלישנא קמא וכר' יוחנן נגד רב כמו שכתבתי לעיל ושפיר אין קושיא ממרא דשמעתא:
ומרב הונא בר ביזנא ללישנא בתרא נמי לא קשיא דהרי שם אמר דאקלעו בסוכה ואקלעו היינו נזדמנו והיינו דבבואם מאפר למקום ישוב נזדמן לפניהם מקום הראשון ליכנס שם לסוכה ונכנסו שם לנוח ושם לא היה מקומם ולא היה להם בית שלהם, וכל שלא היה להם עריבות בבית יותר מהיכי תיתי להם לצאת ולבקש איזה בית ליכנס כיון דכבר יושבים בסוכה והוה ליה לדידהו עריבות יותר שם שלא לטרוח ולבקש בית, וכל שיש עריבות גלוי נתבאר לעיל דגם בארץ ישראל אין חשש נראה כמוסיף כיון דנראה העריבות, וממילא אין חשש דעושהו חול בחוץ לארץ גם כן וגם למאן דאמר לא יתבינן שפיר יתבי ואין ראיה ומייתי רק בלישנא קמא לענין הברכה:
ומה שכתבתי לעיל מלשון מיתב הוו וכו' דבכוונה ישבו יש לומר סיפור זה הוא ללישנא קמא ולאפוקי דלא נטעה שהיה ערב להם בבית יותר כנ"ל, ולענין הראיה וללישנא בתרא אין הכי נמי דלא צריך לזה וכמו דלא צריכים להסיפור דלא מברכי ללישנא בתרא דליכא למאן דאמר כלל לברך ורק בלישנא קמא סיפר מה שהיה צריך לענין הראיה, ואין הכי נמי דללישנא בתרא היה להם עוד עריבות בסוכה יותר וכנ"ל: