ומיהו לא דמי לגמרי להתם דשם שפיר המצוה הוא כשיעשנה לשם המצוה ומבזבז ממון וטורח בשביל המצוה רק שאינה חיובית, אבל כאן אין המצוה אלא כשיעשנה לרצונו וכשערב לו בבית יותר גם כשירצה לישב בסוכה אין עושה שום מצוה, דאם כן עדיין כולי עלמא ישבו לעולם למצוה דהרי סתם כל אחד ניחא ליה למיעבד מצוה בגופיה ואפילו בממוניה כמו שאמרו בפסחים (ד':) כל שכן לדחות העריבות לבד ואפילו העושה שלא לשמה ועל מנת לקבל פרס בשביל עריבות הפרס ושכר המצוה ידחה עריבות הגוף ואכתי הוי עושהו חול דמאן מפיס, ואפילו הם שוים אצלו והוא רוצה יותר בבית בלא טעם ובא לבטל רצונו מפני המצוה על זה אין המצוה דהמצוה רק שיעשה לרצונו דרך עריבות:
וכמו שכתבו תוס' דפעמים עריבה וכו' ולא נראה להו במה שכתבו דלולב מוקצה ואיכא איסורא נמי ובסוכה ליכא איסור וכמו שכתב הר"ן בתירוץ שני זה לבד, היינו משום דבאמת גם בסוכה יש איסור בשמיני עצרת דנראה כמוסיף שהרי בארץ ישראל אפילו כשאין לו מקום להוריד צריך לפחתה ולפסלה דוקא ועל זה כתבו דפעמים עריבה וכו', ורצו לומר דאז מותר דדוקא כשאין לו מקום דזה אין ידוע לכל ואין ניכר בסוכה זה הוא נראה כמוסיף, אבל בישיבה לעריבות שהוא גלוי וניכר ונראה שישיבתו בה משום עריבות ליכא משום נראה כמוסיף ומותר גם בארץ ישראל ושפיר יתבינן בחוץ לארץ גם דרך עריבות של זכר מנהגי אבות וליכא משום עושהו חול כיון דהוא לרצונו דרך עריבות:
אלא דראבי"ה מצריך עוד היכר בזה מה שאין מברך דסבירא ליה דזה טעם מאן דאמר דאין מברכין דבעינן עוד היכר דאינו מצוה רק דרך עריבות, ומאן דאמר מברכין לא צריך היכר דדי במה שהמצוה מסורה רק לרצונו ולעולם אין המצוה אלא להיות יתבינן ברצונינו ומדעתינו וכל שערב לו יותר או רוצה יותר בבית אין מצוה ושפיר המצוה והתקנה שוה בכל מקום, ובמקומות וזמנים שישיבת הסוכה שוה לבית אז כולי עלמא יתבי ואפילו אם יש איזה שרוצה מכל מקום יותר בבית או שערב לו יותר אין צריך לשנות מנהג הכל ולישב בבית דוקא, ואף דלדידיה ליכא מצוה מכל מקום איסורא נמי ליכא משום נוהג חול או נראה כמוסיף כיון דכולי עלמא נמי יתבי ומאן מפיס דלדידיה אין ערב והוא עצמו נמי יודע דלא למצוה יושב דהרי ליכא מצוה כלל בזה רק שלא לשנות ממנהג הכל, ורק במדינות או זמנים שיש קור או שינוי אויר וכיוצא שלכל אחד עריבות בבית יותר אז אין לישב כלל בסוכה כנ"ל מהקרבן נתנאל: