וליישר התנחומא שלא יסתור להלכתא דגמרא, נראה דבאמת יש להבין טעם תוס' ורא"ש דפעמים עריבה, כיון דרק פעמים איך יפסוק הלכה כן לכל ישראל שכולם ישבו וכי לכולם יש עריבות ויושבים לעריבות זה ודאי דבר שאי אפשר, וגלוי לכל דלמצוה ישבו דמשום עריבות יארע כן לפעמים וליחידים או אפילו להרבה אבל לא לכל באותו יום, וגם כפי מה שכתבתי דדברי חכמים סתם נאמרו בכל חוץ לארץ קשה האיכא מדינות דאין שם עריבות כלל לעולם וכמו שכתבתי:
ותו דחשש זלזול ביום טוב שני דעושהו חול נראה דאינו מפני אחרים הרואין לבד רק גם בעיני עצמו לא יעשנו חול באיזה דבר דמזלזל והרי הוא ידע בנפשיה דלא מפני עריבות יושב רק מפני ספק שביעי ובאמת גם כולי עלמא ידעי זה והא קמן דמיד בשמחת תורה אוכלין הכל בבית ואין יושבין משום עריבות בסוכה ואפילו בסוכה פסולה:
ותו קשה למאן דאמר ברוכי נמי מברכין הרי הברכה מגלה דעושה למצוה ולא לעריבות ותקשה לדידיה לולב נמי יטלו ובזה ליכא למאן דאמר דיהיה שביעי ללולב גם כן ולא פליגי אלא בסוכה, ואי נימא דמודו דלהך מאן דאמר על כרחך צריך לומר תירוץ אחר וכמו שכתב הר"ן מי הכריחם גם לדידן לחדש הא דבסוכה פעמים עריבה וגם התוס' ציינו עצמם אהא דמיתב כולי עלמא לא פליגי וכו' משמע דבאו לישב לדברי הכל:
וגם יש לעיין כיון דעל כל פנים קיל שמיני עצרת מהחג לפי דבריהם וכמו שהבאתי לעיל מהקרבן נתנאל בשינוי אויר מיהת ואמאי אמרו בגמרא סתם מיתב יתבינן משמע ככל דין ישיבת סוכה בחג שלא נפטר אלא מצטער:
אבל נראה דבאמת דקדקו חז"ל שפיר בלשונם מה שאמרו שם כמה פעמים הלשון יתבינן שתלו הדבר בדידן והרי באו ללמד דין והיה להם לומר מיתב יתבין דזה משמע דדינא קאמר שצריכין ומחויבים לישב, אבל יתבינן משמע אנן יושבין ובדעתינו תלוי [וכעין מה שאמרו ריש קידושין (ב'.) האשה נקנית משמע מדעתה] והיינו דלא הטילו הדבר דרך חיוב לעשות על כל פנים אף שאין מרוצה בכך וערב לו יותר בבית דאם כן נוהג בו מנהג חול, רק מסרו הדבר לדעתינו ורצונינו ואם רוצה יותר בבית שערב לו יותר לא מחייבינן ליה בסוכה בעל כרחו רק כששוה אצלו ישיבת הבית והסוכה יש לו לבחור מרצונו דרך עריבות בסוכה שהרי לעריבות דרך לישב, ואף שהוא אין לו עריבות בזה אלא משום המצוה מכל מקום כיון שאינו יושב דרך חיוב אלא דרך עריבות מה שהוא בוחר לרצונו אינו נוהג בזה מנהג חול: