ומיהו השתא דאתינן לחלק בין אוירי הארצות לענין תפילת הגשמים, יש לומר דאין צורך לתלות בחביל עלמא ולחדש מה שכתבתי בענין העריבות דעל ידי זה לא יתפללו בלב שלם ולדמות מדינתינו דלא חביל לארץ ישראל רק יש לומר בפשיטות דרק בארץ ישראל מהחג ואילך זמן גשמים כמו שפירש רש"י (תענית ג' סוף ע"א) ואף דהשאלה בחשון ואז זמן רביעה מכל מקום הגשמים סימן ברכה מיד משמיני עצרת ועל כן מזכירין מיד וגם אז הוא בלב שלם, אבל בבבל דאין צריכים לגשמים עד ששים לתקופה כמו שאמרו בתענית (י'.) עיין שם ברש"י בלאו הכי אין מתפללין בשמיני עצרת על גשמים מיד בלב שלם כיון דאין צורך אז כלל ורק מזכירין כתקנת חכמים בארץ ישראל ולא שואלין ועל כן שם שפיר חייבים לישב בסוכה גם כן, ודברי התנחומא בסמוכים לארץ ישראל כנזכר לעיל:
ואף דבסוריא כתב רמב"ם (פרק ב' מהלכות תפילה הלכה ט"ז) דשואלין בששים לתקופה כבבל, על כרחך זהו במקומות המרוחקין שאין טבע הארץ שם כבארץ ישראל ולא בסמוכים דכל שאוירם כאויר ארץ ישראל הם כארץ ישראל לגשמים כמו שכתב בכסף משנה שם (הלכה י"ז) מפירוש המשנה וכיון דשם זמן גשמים מיד בשמיני עצרת התירו ליפטר כדי וכו', ואם כן במדינות אלו דכבבל לגשמים ואין צריכים אחר החג לגשמים כלל הכי נמי דמיתב יתבינן ולא שייך טעם דתנחומא ואין ללמוד מיניה כלל לדידן לפי זה, ואדרבא נלמוד מיניה חומרא דלא כמו שכתבתי דטעם עריבה שייך בבבל לבד דהא תנחומא בארץ ישראל קאי דלא חביל ואי כנ"ל תיפוק ליה דהתירו מטעם אחר ואף איסורא נמי איכא שלא לזלזל ביום טוב, ועל כרחך דגם שם שייך זה או כהר"ן הנ"ל דלא צריך לזה:
אך באמת אין נראה כלל לתקנת חכמים שנזכר בגמרא סתם דיתבינן לומר דיש חילוק במדינות, ועוד דאם איתא היה לו לומר בגמרא דרב ור' יוחנן לא פליגי כלל ור' יוחנן דמארץ ישראל דיבר לארצו לבני חוץ לארץ שסביבות ארץ ישראל דלהם התירו ורב בבבל קאי לבני בבל ומנא להו דפליגי כלל, ועל כרחך דאין לחלק בזה דתקנת חכמים שוה בכל חוץ לארץ, ובאמת עיקר תקנות אלו והלכות אלו נקבעו עוד מאז בימי תנאים שהיה עיקר תורה בארץ ישראל והם קבעו על מקומות חוץ לארץ שסביבות ארץ ישראל וגם בבל כמותם ובימי אמוראים לא חידשו תקנות בזה ודין בבל כשאר חוץ לארץ הסמוך לארץ ישראל בזה: