ובזה אפשר לפרש התנחומא הנ"ל שלא יסתור לתלמודין, ועל פי דברי הר"ן סוף סוכה (דף רנ"ד סוף ע"ב) סוף ד"ה והלכתא שכתב לחלק בין לולב לסוכה בלא טעם דעריבות שכתבו תוס' עיין שם, ויש לומר דמכל מקום צריך לזה לפי טעמו דתנחומא משום תפילת גשמים ויש לומר כיון דבבבל שבלאו הכי דרכן לישב לעריבות אם כן בלאו הכי לא יבקשו בלב שלם מפני העריבות ועל כן אין באין אז לשאול אלא להזכיר, ואף דר' אליעזר הוא דאמר כן (תענית פרק א' משנה א') ואנן קיימא לן כר' יהושע דבחג שהוא סימן קללה אין להזכיר גם כן, היינו לעיקר תחילת התקנה ובארץ ישראל דלא חביל עלמא כמו שאמרו בראש השנה שם אין עריבות לרוב בני אדם לישב בסוכות עוד אחר החג רק לאיזה יחידים לפעמים באקראי ולא חיישינן להם, וכיון דתיקנו בארץ ישראל שוב גם בבבל מזכירין ואין משנין מההזכרה אף דלדידהו סימן קללה לרוב בני אדם כיון דאין שואלין אלא מזכירין אין הכי נמי דאין מכוונין אז לשאלה ותפילה, וכיון דבלאו הכי אין מתפללין אז על גשמים שם בלב שלם שפיר חייבין גם כן לישב בסוכה משום ספק שביעי אבל התנחומא אגדת ארץ ישראל מיירי ממקומות חוץ לארץ שסביבות ארץ ישראל בסוריא עמון ומואב דגם כן עושין שני ימים כמו שכתב רמב"ם (פרק ה' מהלכות קידוש החודש הלכה י"א) ושם לא חביל כבארץ ישראל ושפיר כדי שיתפללו בלב שלם התירו ליפטר:
ולשון התירו לפי שבבבל יש חיוב שייך לומר דשם התירו, וגם שם אותן בני אדם שיש להם עריבות פעמים כיון דבלאו הכי לא יתפללו בלב שלם מפני ביטול עריבותן ממילא חיובא רמיא עלייהו לישב כל היום גם כן רק לא הטילו חיוב על כל אחד גם שאין לו עריבות כלל והתירו להפטר גם כן כדי וכו', ולפי זה גם לר"ן יש ללמוד היתר למדינות דלא חביל: