והיה אפשר לומר דאין הכי נמי מי שצריך לאכול בתשיעי גם כן בסוכה צריך לעשות כן ומשום הכי מפרש רש"י דקאי ביום שמיני דלדידן דמיתב יתבינן צריך לקדש גם כן בסוכה ואי אפשר לקדש בחוץ ועבדינן היכר הנ"ל, אבל לא משמע שיהיה דברי רש"י כן להצריך זה בתשיעי מה שלא נזכר רמז מזה, והרי גם על זה אפשר לומר לפי מה שכתבתי בטעם הדבר דהוא איסור דאורייתא לישב בשמיני גם בלא מתכוין למצוה, ולהאי איסור לא מהני ההיכר דנר וקדירה כיון דמכל מקום הסוכה כשירה כנ"ל אם כן זהו רק בשמיני בארץ ישראל לפי מה שכתב בפסיקתא הנ"ל הטעם שהקפידה תורה לפי שהוא רגל בפני עצמו אם כן זהו בשמיני דהוא דאורייתא, אבל תשיעי בחוץ לארץ דהוא רק דרבנן סמכו חכמים על היכר הנ"ל:
אבל זה דחוק כיון דלדידן גם זה שמיני עצרת והך היכר לא מהני לגבי איסור התורה בשמיני עצרת אין טעם שיתקנו שיועיל בזה כיון דאפשר בענין אחר, ובלאו הכי מלשון רש"י דמפרש הך היכר אשמיני ולא הזכיר מתשיעי כלום משמע דבתשיעי אין צריך עוד היכר כלל, ובאמת לפי מה שכתבתי דהוא איסור דאורייתא גם בשמיני לא יועיל ההיכר דהוא ספיקא דאורייתא כנ"ל, ולפי מה שכתבתי בדיוק לשון מחר דרש"י יש לומר שמטעם זה אוכלים בסוכה בשמיני בחוץ לארץ רק ביום ובירושלמי שם ושם איתא מקדש לילי יום טוב האחרון בביתו ועולה וכו' מבואר דבקידוש דלילה לבד בבית סגי לאכול כל היום אחר כך בסוכה, ואף על גב דלשון הפסיקתא הנ"ל סתם וכן בדר' יהושע בן לוי בירושלמי שם ושם איתא סתם צריך לקדש בביתו ילמוד סתום מהמפורש דרצה לומר קידוש דלילה:
ע"כ מעצם כתי"ק