ובקרבן נתנאל על הרא"ש (סוכה פרק ד' אות ז') למד מהנ"ל דאם באותו היום עת צינה או רוחות או שום שינוי אויר אין ראוי לאכול בסוכה בשמיני ספק שביעי עד כאן, והנה הוא נקט כשיש איזה גריעותא עוד בסוכה מבבית ובאמת אנן בעינן שיהיה עוד פעמים עריבות שם, והך פעמים היינו ודאי שיהיה דבר מצוי קצת על כל פנים כן לעשות איזה פעם מפני העריבות ולא כשיעשה כן איזה אדם באיזה פעם רחוק מפני איזה סיבה רחוקה ושאין מצוי אלא על דרך הזרות דודאי אי אפשר לתלות על הסתם בזה:
ובמדינותינו כמעט רוב השנים יש קצת צינה ושינוי אויר באותו זמן דשמיני עצרת שאין ערב כלל ישיבת סוכה ואפילו בזמן החם אין שום עריבות לשום אדם לישב איזה פעם אז בסוכה מבבית אם לא על דרך רחוק וכל שכן לסעוד דרוב סוכות הם רחוקים מבית המבשלים יותר מהבית ויש טורח בהבאת המאכלים וגם רוב סוכות הבנויות עראי אין דירתם נאה כדירת הבית, וגם התולין בסדינין המצויירין לפי מה שכתב הב"ח שם (אורח חיים סימן תרס"ו) דפשט המנהג ברוב העולם להוריד כל מצעות הנאים ביום שביעי לחוש לדעת רש"י לעשות היכר גם לדידן ביום שמיני ומשמע באליה רבה שם דרצה לומר כל הכלים של נוי סוכה [ויעוין מה שכתבתי לעיל לדחות זה] ואם אין מורידין כתב להניח נר או כלי מאכל עיין שם, והנחת הנר מאוס בבית דירה דעל כן אין מניחין בסוכה ואם כן אין ערב לישב ביום טוב ובשעת סעודה בדירה כזו, אלא דבזמנם ובמקומם שהיה עריבות לישב בסוכה אותו עריבות גרם להם לישב אף שאין הדירה נאה ויש טורח יותר וכל שאין עריבות הוי עוד גריעות על הרוב ואין עושין אם לא למצוה ואם כן אין ראוי לישב כלל לעולם, ומה שאוכלין מעט היינו לזכר מנהג אבותינו שבבבל וכיוצא וכיון דיוצאין מיד ואוכלין עיקר הסעודה בבית הוי ניכר דאין עושהו חול רק זכר בעלמא עביד: