והימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור ודור משפחה ומשפחה מדינ' ומדינה ועיר ועיר וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם:
והימים. בפירוש לא נודע למי מצאתי כתוב וז"ל והנה זכירה אינם בלב כי הוא בלתי אפשר שנתמיד לזכור כל זה אבל היא זכירה בפה נגד אומרו זכור את יום השבת וכן הענין באומרו בחתום לא יסוף מזרעם ולפי שפרסום הנס הזה לא ישלם כ"א בזיכירות כל דברי האגרת הזה ידענו כי זכירת ימים הללו יהיה בקריאת זו המגלה על הסדר, וטעם בכל שנה ושנה אר"א שהיה לו' בין פשוט בין מעובר ואו' כל משפחה ומשפחה אחז"ל להביא משפחות כהונה ולויה שמניחים עבודתם ובאים לשמוע מקרא מגלה וכן יש לנו לומר בהכרח כי לענין המצוות אין משפחות חלוקות בישראל ולא באו אלא להרבות אלו ואמר מדינה ומדינה ועיר ועיר כי לא יחשוב הדר במדינה שלא היה בה יהודי בשעת הנס או שהיא חדשה שהוא פטור מזה ונתן טעם ואמר כי זה הכלל ימי הפורים האלה לא יעברו ואין לך אדם שיפטר מזה. והה"ר יהודה בן שושן ז"ל כתב וז"ל והימים האלה נזכרים ?נפה שקורין זו המגלה ונעשים ימי משתה ושמחה בכל דור ודור כי זכר נס זה לא יבטל והאיך יזכרום ויעשום שיתקבצו משפחה ומשפחה מדינה ומדינה עיר ועיר. ואחר שדבר בלשון עשה חזר ואמר בלא תעשה וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודי' מלעשותם ימי משתה ושמחה וזכרם לא יסוף מזרעם מלהזכיר' בפה הנה שהם קבלום בעשה ולא תעשה, והנ"ל פי' נזכרים במקרא מגילה ונעשים במשתה ושמחה ומשלות מנות ומתנות ומפסוק זה שמעינן בגמ' (מגלה פ"ב)דכתיב והימים האלה נזכרים ונעשי' מה עשייה למפרע לא יצא אף זכירה למפרע לא יצא וכן אם קראה ע"פ לא יצא אתי' זכיר' זכירה כתיב הכא נזכרי' וכתיב התם (שמות י"ז י"ד) כתוב זאת זכרון בספר, משפחה ומשפחה להביא משפחת כהונה ומשפחת לויה שמבטלי' עבודתם ובאים לשמוע מקרא מגילה וכן אמר רב יהודה אמר שמואל כהנים בעבודתם ולויים בדוכנם וישראל במעמדם כלם מבטלי' עבודתם ובאים לשמוע מקרא מגלה, ושמעתי ענין ג' ונשמע שיש במסורת (שמות כ"ד ז') נעשה ונשמע (שם כ"ח ל"ט) ונשמע קולו בבואו אל הקדש, ונשמע פתגם המלך אשר יעשה בכל מלכותו, מכאן כי תורה נדחית מפני עבודה ושתיהם למקרא מגלה כי הראשון הוא לענין תורה נעשה ונשמע והשני היא לענין עבודה ונשמע קולו בבואו אל הקדש ומדזה בסיפא דקרא וזה ברישא דקרא שמעינן דעבודה עדיפא. ומדונשמע פתגם המלך נמי ברישא דקרא שמעי' דעדיף מת"ת. ומדכתי' עוד כי רבה היא שמעינן דעדיפא מעבודה דעדיפנא מת"ת, מדינה ומדינה לחלק בין מוקפין חומה מימות יהושע בן נון לאין מוקפין חומה מימות יהושע בן נון, עיר ועיר לחלק בין שושן לשאר עיירות לפי שבה היה הנס קורין בה בט"ו אע"ג דלא הוה מוקפת חומה אז וימי הפורים האלה לא יעברו וגו' כלומר להיותם ימי הפורים ע"ש הפור שהוא שוה לכלם על כן לא יעברו מתוך היהודים כי כלם מכירין כי אין הדבר פרטי מפני בני שושן כי אם כללי כמ"ש למעלה ואמר כי זכר המעשי' והם משתה ושמחה ומשלוח מנות לא יעברו, וזכר' שהוא מקרא מגלה לא יסוף וכו' והרמב"ם ז"ל (סוף הלכות מגלה) כתב ז"ל כל ספרי הנביאים וכל הכתובי' עתידים ליבטל לימות המשיח חוץ ממגלת אסתר הרי היא קיימת כחמשה חומשי תורה וכהלכו' של תורה שבע"פ שאינם בטלי' לעולם ואע"פ שכל זכרון הצרות יבטל שנא' (ישעיה ס"ה י"ז) כי נשכחו הצרות הראשונות וכי נסתרו מעיני, ימי הפורים לא יתבטלו שנאמר ימי הפורים האל' לא יעברו מתוך היהודי' וזכרם לא יסוף מזרעם עכ"ל, והראב"ד השיג עליו וז"ל דברי הדיוטות הן כי לא יבטל ספר מכל הספרים שאין ספר שאין בו לימוד אבל כך אמרו אפי' יתבטלו שאר הספרי' לקרות בהם מגלה לא תתבטל מלקרות אותה בצבור ע"כ, והרב המגיד משנה פרח? והחריש עד לימות המשיח. ואני ימים ישבתי משומם על הדבר עד אשר זכיתי שחקרתי ומצאתי מקור דברים הללו בירושלמי (מגלה פ"ק) ולא דברי הדיוטות הן אבל דברי אשתלי רברבי, איתא התם ר' יוחנן ור"ל חד אמר נביאי' וכתובי'. עתידים ליבטל וחמשה חומשי תורה אין עתידים ליבטל, מה טעם קול גדול ולא יסף, ור"ל אמר אף מגלת אסתר והלכות אין עתידים ליבטל. נאמר להלן (דברי' ה' כ"ב) ולא יסף ונאמר כאן וזכרם לא יסוף מזרעם, והלכות דכתיב (חבקוק ג' ה') הליכות עולם לו ע"כ, והרי דברי הרמב"ם שרירין וקיימים כי הוא פסק כר"ל, ומעתה אין מקום לדברי הראב"ד מדמדמי לה להלכות שאין ענינם לקרות אותם בצבור, ואחרי שזכינו בדברי הרמב"ם יש לתמוה על ר' יוחנן שעלה על לבו שתורה שבע"פ עתידה ליבטל וזה דבר מתמיה עד מאד וכל החרדת אשר חרד הוא יתברך וכפה עליה' ההר כגיגית היה על תורה שבע"פ וכמו שקדם בפסוק קיימו וקבלו היהודי' והיאך יאמין ר' יוחנן סברה נפסדת כזאת ואם תורה שבע"פ אשר היא פי' תורה שבכתב בטלה תורה שבכתב מה תהא עליה ואחשוב שלזה כיון הרמב"ם בדבריו במ"ש הרי היא קיימת כחמשה חומשי תורה וכהלכות של תורה שבע"פ ומי לא ידע שהלכות הן של תורה שבע"פ ור"ל לא אמר אף הלכות של תורה של בע"פ אינן בטלי' רק הלכות. אלא שכיון להודיענו מלתא בטעמא דאע"ג דר' יוחנן וריש לקיש הלכה כר' יוחנן, בנדון דידן לריש לקיש שומעין דאמר כהלכה כי אחר שהלכות הן תורה שבע"פ אינן עתידין ליבטל, כי תורה שבכתב ותורה שבע"פ הן שני שדים כנודע מדרז"ל ומה גם לחכמי האמת אשר באו בסוד זה, ולכן ראוי לחקור מה עלה על לבו של ר' יוחנן בזה. ואומר דר' יוחנן אזדא לטעמיה כמ"ש בגמרא (תענית פ"ק) אמר התם ותו אשכחיה ר' יוחנן לינוקיה דר"ל דיתיב ואמר (משלי י"ט ג') אולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו, יתיב ר"י וקא מתמה אמר מי איכא מידי דכתיבי דלא רמיזי באוריתא א"ל אטו הא מי לא רמיזא והא כתיב (בראשית מ"ב כ"ח) ויצא לבם ויתרדו איש אל אחיו ויאמרו מה זאת עשה אלהים לנו ע"כ, הנה שר' יוחנן סבר דנביאי וכתיבי פירושא דאורייתא הם, ובימות המשיח שתמלא הארץ דעה את ה' אין צורך להם כי כל א' וא' יבין מעצמו בתורה מה שיצטרך להבין והנה ינוקיה דר"ל הבין פי' המקרא ההוא כהוגן כי מה לנו לזה הסיפור שאמרו מה זאת עשה אלהים לנו ודי שיאמר שחרדו איש אל אחיו ושיצא לבם אלא שכיוונה תורה לקראם אוילים ולהודיענו שהיתה זאת להם אולת גדולה וזהו מה שתמה ר"י ומה שהודיעו ינוקיה דר"ל ואע"ג בגמרא (תענית פ"ק) לא אמר אלא מי איכא מידי דכתיבא בכתיבי דלא רמיזי באוריתא ואלו בירושלמי קאמר נביאים וכתובים עתידים ליבטל כבר תרגמה רש"י בגמ' שכתב דלא רמיזי באוריתא שהחומש הוא יסוד לנביאי' ולכתובים ובכלן יש למצא סמך מן התורה ע"כ, הנה כי מ"ש מי איכא מידי דכתיבא בכתיבי לא על הכתובים אמר אלא בכל מה שכתוב בין נביאים בין כתובים, וא"כ ז"ש ר"י דנביאים וכתובים עתידים ליבטל שאין אז צורך בהם כי הכל יהיה מובן מתוך החומש. ומזה נלמד לתורה שבע"פ כי עתה אנו צריכים ללמוד ההלכות להבין מתוכן ביאור התורה ובימים ההם אין צורך להלכות כי מקטנם ועד גדולם ידעו ויבינו ביאור התורה וכמו שאנו קוראים עתה הס"ת בניקוד אשר אינו כתוב שם ואדרבה אם הוא מנוקד פסול כדאיתא במסכת סופרים ואנו קוראים הניקודים והטעמים כאלו הם כתובי' שם כן יהיה לענין הביאור כי בקרא יהודי איזו מצוה בס"ת יבין כל הנאמר בו ואין צורך להלכות ור"ל סבר דכיון דמעיקרא שתי תורות ניתנו וחרד עליהם על תורה שבע"פ שאף הלכות אינן בטלות, ואחרי שביארתי זה עוד אני רואה שהוסיף הרמב"ם עוד על דברי הירושלמי אשר כתבתי והוא שכתב עוד, ואע"פ שכל זכרון הצרות יבטלו שנאמר (ישעיה ס"ט י"ז) כי נשכחו הצרות הראשינות וגו', ויש לחקור מנין לרב זה כי עד כאן לא פליגי בן זומא וחכמים בגמרא (ברכות פ"ק) אלא אם מזכירים יציאת מצרים לימות המשיח דלחכמים מזכירין ולבן זומא אין מזכירין דכתיב הנה ימים באים נאם ה' לא יאמר עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפון ומכל הארצות אשר הדיח' שם, אבל דבר המועדות ודבר הפורים מנין לו ואומר שדבר זה למדו ממדרש משלי איתא התם (משלי ט' ב') טבחה טבחה זו אסתר המלכה שבשעה שהגיע צער לישראל התקינה סעודה לאחשורוש ולהמן הרשע ושכרתו יין ביותר וכסבור היה המן בעצמו שחלקה לו כבוד והוא לא ידע שפירשה לו מצודה שמתוך ששכרה אותו יין קנתה לה אומתה לעולם אף ערכה שלחנה בעה"ז ובעה"ב אי זה שם טוב שקנתה שכל המועדות עתידים ליבטל וימי הפורים לא בטלים לעול'. א"ר אלעזר אף יום הכפורי' אינו בטל לעולם שנאמר (ויקרא י"ו ל"ד) והיתה לכם לחקת עולם ע"כ. הנה ידענו מזה מוצא פי דברי הרב ז"ל האמנה הגדה זו הרשב"א נשאל עליה וז"ל, שאלת מ"ש במדרש משלי בפסוק טבחה טבחה שכל המועדי' בטלים וימי הפורים לא יעברו. ומי זה שיאמר שיבטל מן התורה אפי' אות אחת ואפילו קוצו של יו"ד ורבו מפרשי אגדה זו באזני ולא נכנס בהם אחד מהם, הודיענו פירוש דברים נוספים בהגדה זו והוא שאמרו שם אמר רבי אלעזר אף יום הכפורים אינו בטל לעולם שנאמר (שמות י"ב י"ד) והיתה לכם לחקת עולם, וא"כ זה קש' יותר שהרי גם בפסח כתיב חקת עולם תחגוהו וכתיב ושמרתם את היום הזה לכם לחקת עולם, ע"כ נר' לי פירושו שכל המועדות לא הבטיח בהם הוא יתברך שלא יגרום החטא לבטלם בא' מהזמני' וכמו שכתוב (איכה ב' ז') שכח ה' בציון מועד ושבת, אבל בפורים הבטיח הכתוב דכתיב לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם עשאום הבטחה לא אזהרה וכן יום הכפורי' והיתה לכם הבטחה שתהיה לחקת עולם שהיום יכפר ואפי' לא ישמרוהו, ודעת ר' בכאן כדעתו בגמרא (יומא פ"ח) דאמר יום הכפורים מכפר בין על השבים בין על שאינם שבים אבל חקת עולם דפסח אזהרה היא ולא הבטחה דכתיב חקת עולם תחגוהו ושמרתם את יום הזה לדורותיכם עכ"ל, ועם שהשואל הציע שרבו מפרשי הגדה זו באזניו באזנינו לא שמענו רק דברי הרשב"א ודעתי קצרה עלי בדבריו א' דמ"ש שכל המועדות לא הבטיח בהם וכו' שלא יגרום החטא לבטלם באחד מהזמנים וכמו שכתוב שכח ה' בציון מועד וגו' אבל בפורי' וכו' זה קשה שהרי עמד הנסיון על ביטול זה כמו זה ומעשים בכל יום בעונותינו שרבו, ועוד מ"ש וכן יום הכפורים והיתה לכם הבטחה וכו' ודעת ר' כאן וכו' זהו לפי גירסתו שגריס אמר רבי אמנם הגירסא שלנו אמר ר' אלעזר ואף אם יהיה הגירסא שלו עקר גם ביום הכפורי' הוא אזהרה לא הבטחה דקאמר (ויקרא י"ו כ"ט) והיתה לכם לחקת עולם בחדש השביעי בעשור לחדש תענו את נפשותיכם ואו' כל מלאכה לא תעשו חקת עולם לדורותיכם ואלה אזהרה לא הבטחה, והרי הוא כמו חק עולם דפסח. והנ"ל ראשונה אומר שאין תיבת בטל כמשמעותה אצל ההמון שהוא ההעדר הגמור אבל הוא ההיות הנפסד אשר אנו אומרי' עליו כאלו אינו אלא שאינו ממש אבל בערך אל היות חשיב ממנו אמרנו עליו כאלו אינו וכמ"ש חד בתרי בטיל או בטל בששים או במאה ואחת, כי עם היות האסור שם הוא אחרי שהערכנו אותו עם הרוב אמרנו כאלו אינו ומזה נדע אמרם כל המועדים בטלים שאין הכוונה שנאכל חמץ בפסח או שלא נקריב קרבן פסח או שלא נעשה סוכה חלילה, אבל שיתחדשו בחסן הישועות דברי' נפלאים ימלא פינו תהלתם עם היות הראשונות נשכחות לעיקר, כהא דאמרו לו חכמים לבן זומא לא שתעקר יציאת מצרים ממקומה אלא שתהא שעבוד מלכיות עקר ויציאת מצרים טפל לו, הנה כי להיות דבר יציאת מצרים פרטית ממקום א' הנה היא טפלה לשעבוד מלכיות אשר הוא מממלכות רבות, האמנה ימי הפורים אינם בטלים לעולם כי חבלי משיח ושעבוד מלכיות גברו על צרות מצרים ושורת הדין שיהיה זכרון ההצלה מהם כביר מזכרון יציאת מצרים כמ"ש. אבל דבר פורים לא מפני שלא יהיה עוד עם בני ישראל נמכרים כלם ביחד להשמיד ולהרוג ולאבד מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד כאשר היה אז כל שכן שא"א שיהיה גדול ממנו עד שיהיה זה בטל והאחר עקר, ור' אלעזר הוסיף אף יום הכפורים ע"ד הנאמר בפורים כי בבא הגאולה יהיה היום ההוא נורא מן היום אשר יצאנו ממצרים כמדובר, ויהיה הוא עקר והקודם טפל לו והוא דבר הביטול כמו שקדם אמנם דבר יום הכפורים לא יארע יום אחר יהיה גדול ממנו לעולם כי יום זה יום אדיר בימי שנה הוקבע לסליחה וכפרה לא יהיה עוד יום אחר מכפר יותר ממנו והוא מבואר. ואגדה זו הואיל ואתא לידן והיא מענייננו נימא בה מילתא. ואולם יש להתעורר בה, א' זה שציינה ציונים אימתי היתה הסעודה הזאת ומי לא ידע שהיתה בשעה שהגיע צער ישראל. ועוד או' לאחשורוש ולהמן הרשע וזה כבר נזכר ונודע במגלה, ועוד או' ושכרתו יין ביותר למאי נפקא מינה ומקרא מלא במשתה היין וזה יותר זה במ' שא' שמתוך ששכרתו ביותר קנתה לה וכו' ואם לא היה ביותר לא תקנה למה, ועוד מניין לו שזה נאמר על אסתר והמקראות לפנים ולאחור אינם מורים על זה. ואומרה כבר קדם למעלה דברי ר' נחמיה גביה מה ראתה אסתר שזמנתיה להמן כדי שלא יאמרו יש' אחות לנו בבית המלך ויסיחו דעתם מן הרחמים, ועם שכבר קדם להם צום ובכי ומספד שק ואפר ולא אמרו אחות לנו בבית המלך זה היה קודם שתסכים אסתר לבא אל המלך וכאשר ראינו כמה הפצירה שלא לבא ובבואה ורבה תפארתה והמלך אהבה הנה יהיו אז בני ישראל תמוכים בטוחים כי המלך יעשה שאלתה וחפצה ויסיחו דעתם מן הרחמים. והיא נתחכמה בשאלתה יבוא המלך והמן היום אל המשתה. ואין ספק כי אז רפתה רוחם ויפג לבם בראותם שהיא פירשה עצמה מן הצבור ואוכלת ושותה ושמחה בהמן ושיאמרו לכו ונשובה אל ה', גם קדם אלינו דברי המדרש שמיחה מרדכי בעם בני ישראל שלא יהנו מסעודתו של אותו רשע וכי לא שמעו בקולו שהלכו שם י"ח אלף ות"ק מהם, ועם ההקדמות האלו נדע דברי אגדה זו וכי הפי' כולה על זה נתיסדה דליכא מילתא דכתיבא בכתיבי דלא רמיזא באוריתא וכמו שקדם, ומה גם בס' הזה ובדבר הזה שכל מגמתו להסיר אדם מהזנות ובמשתה אחשורוש העמידה זונות בעצת המן הרשע כמו שקדם ולכן הפליא ברוח הקדש להגיד להם את אשר יקרה אותם באחרית הימים, ואמר שאסתר המלכה בחכמות רבות בנתה ביתה ורמז בזה לענין מה שבינה לבין אחשורוש כי בהסתירה עצמה לא היה מכוין אחשורוש להעביר' על דת כמו שקדם ובבלתי שאלה דבר כי אם אשר יאמר הגי הראתה עצמה אנוסה איננה מכינה עצמה לעבירה גם שהיתה מראה דמיה לחכמים וכתמיה למרדכי כמוזכר למעלה, חצבה עמודיה שבעה רמזה לשבע נערות לשבעת ימי בראשית למנות יום השבת כמ"ש, טבחה לענין מה שאמר למעלה שהאכילה מאכל יהודית אמר שלא נטמאה האשה בבשר פיגול ולא ביינם רק טבח טבחה מסכה יינה אף ערכה שלחנה והם יתר דברים הנאכלים ולרז"ל באגדה שלנו על סעודת אחשורוש והמן אמר שבהיות ישראל בצרה גדולה עשתה משתה לאחשורוש והמן להסיע בטחון בני ישראל ממנה ושישובו אל על כי הם ידמו שהיא מתפייסת עם המן גם לה גם למרדכי ופירשה עצמה מעדת ישראל וז"ש שבשעה שהגיע צרה לישראל שאז היה מן הראוי שתצטער עמהם היא התקינה סעודה לאחשורוש ולהמן הרשע, ולאחשורוש תינח אלא להמן היה זר, למי שאינו יודע מחשבות לבה. ואמר ושכרתו יין ביותר זה למד מיתור המקרא דבשלמא טבחה טבחה לא סגי בלאו הכי ומה גם עם פירוש ר' יונה ורוב המפרשים היא בשול מלשון ערב. ואף להרד"ק שהוא לשון זביחה וכדאמור רבנן אי אפשר לכזית בשר בלא שחיטה אלא מסכה יינה למה לי וכי לא סגי בלא המזגה אלא שהכוונה להודיענו ששכרתו ביותר כי נודע היות היין המזוג יותר משכר מהחי כי המים לקלותם מובילים אותו אל הראש והוא דבר (תהלים כ"ה ט') ויין חמר מלא מסך לפי דעתי, ונכתב זה לתת טוב טעם ודעת למה שנאלם המן בעת ההיא ולא ענה אל המלך, המשפט הזה אתה חרצת מלבד מה שדובר במקומו, עוד הודיעונו רז"ל הנה כי בהיותו כגבר עברו יין לא יכול לענות ולהשיב על תוכחתו וזה טעם והמן נופל על המטה מלבד מעשה נסים המוזכר במקומו כי כשומעו דברי אסתר נבהל ואף כי היין בוגד הנה הוא כשוכב בלב ים, ובקומו לעמוד לבקש מלפני המלכה נפל מחיות שכרותו וז"ש שמתיך ששכרה אותו יין קנתה לה אומתה לעולם כי מתוך השכרות נתבהל ונתבלבל ונפל כדרך השכורי' והיה מקום למאמר המלך הגם לכבוש את המלכה וגו' עה"ד המפורסם ולמאמר חרבונה ובזה קנתה אומתה, ואמר אף ערכה שלחנה זה שם טוב שקנתה וכו' כלומר שמלבד מה שערכה מימי' ימימה לעשות הימים האלה ימי משתה לאכול ולשמוח, אף ערכה לעולם כי אף שיתבטלו כל המועדים האחרים עה"ד הנאמר הימים האלו נזכרים ונעשים וזכרם לא יסוף מזרעם והיא ענין אף ערכה שלחנה כלומר ערכה אותו לעולם, שלחה נערותיה תקרא הוא מה שצותה לכל עם בני ישראל לצום שלשת ימים ואמרה הפתאים וחסרי לב אשר אכלו ושתו ופחזו שיסורו לעצתה ושמעתה יאכלו מלחמה וישבעו מטובה כי היא סעודת מצוה להודות להלל לא סעודת אחשורוש. ומעתה עזבו פתאים וכו' והנה מרדכי אשר ייסר אתכם כאשר ייסר איש את בנו שלא תלכו בחקות הגוים ולא אביתם וזהו אל תוכח לץ. ועל אשר שאל ינתן גם מחר ליהודים אשר בשושן אמר תן לחכם ויחכם עוד עה"ד שכתבנו למעלה בפסוק כי המן בן המדתא וכו' עיין עליו ולכן תחלת חכמה יראת ה' כי על אשר לא נטמא מרדכי במאכל אחשורוש כפר על כל הקהל וכמו שנכפל למעלה והוא אם חכמת חכמת לך כי כאשר הלכו בדרך טובים וענו נפשם היה להם תשועה וכאשר ישבו במושב לצים נשאו נפשם, ועל אשת המן אמר (משלי ט' י"ג) אשת כסילות הימיה וגו' מים גנובים וגו' הוא העץ אשר בבית המן במקום נסתר ובמסתר פנים ממנו אמיר למלך וגו' ולא ידע כי רפאים שם היא ובניו. בעמקי שאול קרואיה על אומרו וגם למחר אני קרוא לה עם המלך וכלם שמחו בזה עד עת בא אידם ובזה נתבאר המאמר והוערו ההערות וידענו דלית מלתא בכתיבי דלא רמיזי באורייתא.