קימו וקבלו היהודים עליהם ועל זרעם ועל כל הנלוים עליהם ולא יעבור להיות עשים את שני הימים האלה ככתבם וכזמנם בכל שנה ושנה:
קימו וקבלו הה"ר יהודה בן שושן ז"ל כתב וז"ל מוסב על כן השני שבפסוק הראשון וכמו שכתבתי והקדים קיימו ואח"כ קבלו כפי פשוטו כי כן היה הדבר שהם קימו הדבר ואח"כ קבלוהו בגזרת מרדכי ובית דינו וכמו שקדם בפסוק וקבל היהודי' את אשר החלו ואמר לא יעבור כי מקדימים ולא מאחרי' וכמו ששנינו מגלה נקראת בי"א ובי"ב ובי"ג. וכפי פשוטו ולא יעבור ולא יפסק וכן חק נתן ולא יעבור אין יהודי רשאי לעוברו כך פי' החכם ר"א ובמה שאמר להיות עושים את שני הימי' בנסחא שלו לא נמצא לו דבר אבל כתבו בשמו להיות מתקני' ומבשלים כי אין יכולת באדם לעשות היום וכן לעשות את יום השבת והקשה עליו המפלפל כי נר' מדבריו כי מי שלא יוציא שמש לא יתואר שעושה יום והנה לפי דבריו אין כאן אזהרת שמירת אלו הימים בדיניהם וכן בלשון לעשות את יום השבת והוא פלפל כי הימים במה שהם ימים אין הפרש ביניהם אלא במה שנשבות בהם כי השובת בשבת עושהו שבת וכן בכל החגי' ומי שעושה בו דרך חול עושהו חול וזהו אמרו לעשות וכן בכאן להיות עושים והימים האלה נזכרי' ונעשי' ויפה פלפל. והנ"ל אמרו בב"ר (תהלי' נ"ז ג') זש"ה אקר"א לאלהי' עליון לאל גומר עלי אמר ר' יהושע ג' דברי' גזרו ב"ד של מטה והסכי' הב"ה מלמעלה ואלו הם א' בימי עזרא כשעלו ישראל מבבל בקש הב"ה להתיר את המעשרות מה עשו גזרו על עצמן שיהיו מעשרין שנאמר (נחמיה י' ל"ח) ואת ראשית עריסותנו ותרומותנו וגו' מה עשו נתנו אותו בהיכל למחר נכנסו ומצאו אותו חתום שנאמר (שם י' ג') ובכל זאת אנחנו כורתים אמנה וכותבים ועל החתום וגו', בימי מרדכי קיימו וקבלו היהודי' קיימו למעלה מה שקבלו למטה. וא' בימי יהושע בשעה שנכנסו לארץ אמר להם יהושע והיתה העיר חרם ולא מצינו שאמר לו הב"ה ומנין שהסכי' הב"ה על ידו דכתיב (יהושע ו' י"א) חטא ישראל וגם עברו את בריתי עכ"ל. וכן אמת קצת קשה למ"ש למחר נכנסו ומצאו אותו חתום ודרשוהו מפסוק וכותבי' ועל החתום אם היה אומר וכותבי' ועל החתו' הוה משמע הכי אנחנו כורתים אמנה וכותבי' על מה שמצאנו חתום אבל מקרא מלא ועל החתום שרינו לוינו כהנינו. וכן בתיבת וכותבי' טעם מפסיק והוא אתנח, ופי' הפסוק אנחנו כורתי' אמנה וכותבי' כל הדברי' הנמשכי' והבאי' על החתום שרינו לוינו כהנינו וכן פירשו אותו כל המפרשי' וא"כ היאך דרשו הם ז"ל שמצאוהו חתו', והנ"ל כי הם ז"ל ראו בכתבי' הללו כפל רב והוא כי אחרי זה אמר (נחמיה י' ד') ועל החתומי' נחמיה התרשתא וגו' אלו הכהני' והלוים (שם י' י"ב) וישוע בן אזניה וגו' ראשי העם פרעוש פחת מואב עילם זתוא וגו' וא"כ למה אמר בתחלה ועל החתו' שרינו לוינו כהני' ושוב אחרי כן ועל החתומי' וגו' ולמה בתחלה ועל החתו' ואחר כן ועל החתומים לכן דרשו פי' הפסוק אנחנו כורתי' אמנה וכותבי' כלומר כי בתחלה כרתנו אמנה וכתבנו, ועל החתו' כלומר ועל שמצאנו מלמעלה חתמו בו שרינו לוי' כהנינו ולפי שאפשר מזה שהיו חותמי' כלם לכן חזר ואמר שמות החתומי' הן מהשרי' הן מהלוי' הן מהכהני'. ושוב זכיתי ומצאתי כדברי במדרש חזית במגלת רות (רות א' כ"ב) פסוק והנה בעז בא מבית לחם. כתוב שם מה עשו אנשי כנסת הגדולה כתבו ספר ושטחוהו בעזרה ובשחרית עמדו ומצאוהו חתום הה"ד (נחמיה י') ובכל זאת אנחנו כורתי' אמנה ועל החתו'. כתוב אחד אומר ועל החתו', וכתוב אחד אומר ועל החתומי' היאך אלה. על החתו' זה ב"ד של מעלה, על החתומי' זה ב"ד של מטה ע"כ. וזו היא הכוונה במאמר שלפנינו באין ספק, וכן במקרא שלפנינו הוקשה להם שהיל"ל קבלו וקיימו כי בתחלה קבלו ואחרי כן קיימוהו עתה שאמר קיימו וקבלו פירושו קיימו למעלה מה שקבלו למטה, וז"ש קיימו וקבלו היהודי' ומכאן למדו בגמרא (מגל' פ"ק) דמגלה ברוח הקדש נאמרה קיימו למעלה מה שקבלו למטה. והן דברי רב יהודה אמר שמואל ואע"ג דממקומות אחרים למדו תנאי נמי הכי הא אמרינן בגמרא (שם) רבא אמר לכולהו אית להו פרכא בר מדרבי יהודה אמר שמואל דלית ליה פירכא ובגמרא (שבועות פ"ד) אמרינן כשהשביע מרע"ה את ישראל אמר להם דעו שלא על דעתכ' אני משביע אתכם אלא על דעת המקו' ועל דעתי שנאמר (דברי' ל"ט י"ד) ולא אתכם לבדכם וגו' כי את אשר ישנו פה, אין לי אלא אותם העומדי' על הר סיני, דורות הבאי' וגרים העתידי' להתגייר מנין. ת"ל ואת אשר איננו וגו', ואין לי אלא מצות שקבלו עליה' מהר סיני. מצות העתידות להתחדש כגון מקרא מגלה מניין. ת"ל קיימו וקבלו קיימו מה שכבר קבלו ע"כ. ולפי דבריה' טרח וכתב לן להורות שלא יקל בעיניה' דבר זה ולא יהיו כמוסיפי' על דברי התורה כי הנה דבר זה מקובל עליה' מהר סיני ולפי מ"ש בגמ' (מגלה פ"ק) פי' בפסוק כך הוא קיימו וקבלו היהודי' עליה' ועל זרעם ועל כל הנלוי' עליה' שהם גרים העתידי' להתגייר, ולא יעבור כלו' קבלו הימי' האלה ושלא יעבור מחמשה עשר, ועוד קבלו להיות עושי' את שני הימי' האלה ולקרא המגלה כתובה בכתיבה אשורית וזהו ככתב', ואין לשמוע להראב"ע שכתב ככתבם הטע' שתקרא המגלה ובעבור שעזרא הסופר הפסיק הפסוקי' ולא היה אלא אחר שנים רבות צוו חז"ל שלא יפסיק הקורא בסוף הפסוק ע"כ. ודבריו תמהין האם צוו חז"ל שלא יפסיק הקורא בסוף הפסוק מה לו לעזרא להפסיק ואין ספק שקריאת המגלה בזמן עזרא כקריאתה בזמן תקונה וכקריאתה היום הזה ולמה יפסיק ללא תועלת. ושורש הדבר הוא טע' מפורסם והכחשת קבלת רז"ל הקדושי, ואנו לא נטה ימין ושמאל מדבריה' אשר קבלו דפסוק הפסוקי' נמי הלכה למשה מסיני וכדאמרינן בגמרא (מגלה פ"ק) ועקרו בנדרי' פ"ד ובפ"ק דמגלה מוקמינן שכחום וחזרו ויסדום והשכל יורה דכיון דברוח הקודש נאמר' ודאי נאמרה בפסוק זה ובפסוקי טעמים ובמסורת ומקרא סופרי' ועטור סופרי' וקרין ולא כתיבן וכתיבן ולא קרין כאמתתה של תורה ומה שנהגו לקרות בלא פיסו' משום דנק' אגרת ודרך אגרת להיות בלא פיסוק ונקרא' ספר ונק' אגרת כדלעיל, וענין ובזמנם קבלו להיות עושי' את שני הימי' האלה כזמנם שקבלו עליה' ושיעשו כן בכל שנה ושנה. והאי דאמרינן בגמ' (מגלה פ"ק) אצל לקיים את אגרת הפורי' הזאת השנית ועוד אמר רב יהודה אמר שמואל בתחלה קבעוה בשושן ולבסוף קבעוה בכל העול' במקומו יתב' בס"ד, ומשמע לי דבראשונה לא קבלו עליה', כי אם השני ימים י"ד וט"ו. ואחרי כן בשנה שנייה כדבעינן למימר גבי לקיים את אגרת הפורי' הזאת השנית קבלו ג"כ בי"א בי"ב בי"ג וזה מדאמרינן בגמ' (מגלה פ"ק) היכא רמיזא אמר רב שמן בר אבא א"ר יוחנן לקיים את ימי הפורים האלה בזמניה' זמנים הרבה תקנו להם. האי מיבעי ליה זמנו של זה ולא זמנו של זה א"כ לימא קרא זמנם מאי זמניה' ש"מ תרתי ואימא זמנים טובא זמניה' דומיא דזמנם מה זמנם תרתי אף זמניה' תרתי ע"כ. א"כ הכא דאמר קרא קיימו וקבלו וגו' ככתבם וכזמנם שמע מינה תרתי ותו לא מדלא קאמר זמניה' ולפי זה פירושא דקרא קיימו וקבלו היהודי' וגו' להיות עושי' את שני הימים האלה ככתבם כלו' כמו שכתב אליה, מרדכי דכתיב ויכתוב מרדכי וגו' לקיים עליה' להיות עושי' את יום י"ד לחדש אדר ואת יום ט"ו בו בכל שנה ושנה. וזהו ככתב' כלו' כמו שכתוב עליהם. וכזמנם כלומר פרזים בי"ד מוקפין חומה בט"ו. וכדאמרינן בגמ' (מגלה פ"ק) ואימא פרזים בי"ד מוקפי' בי"ד ובט"ו. אי כתיב ארבעה עשר וחמשה עשר כדאמרת, השתא דכתיב י"ד לחדש אדר ואת יום ט"ו בו הני בי"ד והני בט"ו ואימא פרזים בי"ד מוקפי' אי בעו בי"ד אי בעו בט"ו אמר קרא בזמניה' זמנו של זה ולא זמנו של זה ע"כ, ואפשר דהיינו ובזמנם דהכא דלא ליחלפו אלא פרזי' בי"ד מוקפי' בט"ו. והאי דלא אסמכוה אהאי קרא דובזמנם ואסמכוה אקרא דבזמניה' שם יתבאר בס"ד, ובגמ' (שבת פ"ט) ויתיצבו בתחתית ההר א"ר אבדימי בר חמא בר חסא מלמד שכפה עליה' את ההר כגיגית ואמר להם אם אתם מקבלי' את התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם. אמר רב אחא בר יעקב מכאן מודעה רבא לאוריתא, אמר רבא אעפ"כ הדור קבלוה בימי אחשורוש דכתיב קיימו וקבלו היהודי' קיימו מה שכבר קבלו ע"כ. והן אמת המאמר הזה קשה להולמו ורבותנו בעלי התוספות נתקשו בו וגם הרשב"א ז"ל, והנני מסדר ההערות הנופלות בו הן שאעורר אני הן שעוררו הם ואפרשהו כיד אלהי הטובה עלי. ולא אחוס להקשות מה שאפשר להקשות לדברי הקודמי'. א' מה הוקשה לו לר' אבדימי בפסוק עד שהוצרך לדבר מה שדבר, ואמר מלמד כאילו משמע שאלמלא מה שביאר הוא הנה נר' כאילו לא בא הכתוב ללמדנו שום דבר וכאילו הוא מיותר, ועוד זרות הכפייה הזאת גדול ורב וכי מי שיש לו סחורה טובה כופה הוא לבני אדם שיקנוה או ממתין הוא שבמנחה פניו יחלו וכך היא דרכן של מוכרי אבני' יקרות ירבו מהר ומתן על המבקש אותה לראותה בלבד יקנה או לא יקנה, ושלמה צווח יקרה היא מפנינים, והוא יתע' למדנו ע"י קדושיו ז"ל גר שבא להתגייר אומרי' לו מה ראית שבאת להתגייר וכו' כדאית' בגמרא (יבמות פ"ד) ובמדרש ר' שמואל בר חייא בשם ר' חנינא בג' מקומות כתיב כאן שובנה ג"פ שובנה כנגד ג' ימים שדוחין את הגר וכו' כ"ש להכריח אותם על ככה שאינו מן הראוי, ועוד ולמה צריך כפייה זו וכבר קדם להם נעשה ונשמע לדבריה' שפירשו ואל משה אמר בד' בסיון נאמרה וכמו שכתב הרש"י ועוד אם הסכימה חכמתו לכפותם לאי זו סבה למה היתה הכפייה בהר שיתלש ויבא עליה' כדברי רש"י בפרשה, והלא בקולות וברקי' אשר חרדו וחלו וזעו מהם די להמית' ברגע כ"ש באש הגדולה ולמה יעתק צור ממקומו, ועוד קושית מכאן מודעא רבה רבת הפליאה כי נודע שאחרי זה נשבעו על התורה ועל המצות ונכרת ברית על הדבר כדאית' בגמ' ובהר גריזי' ובהר עיבל קבלוה כדאיתא בגמרא (נדרי, פ"ד) ויהושע כמו כן השביעם כמו שהקשו בתוספות, ועוד תשובת הדור קבלוה בימי אחשורוש אין השכל סובלתה וכמו שהקשה הרשב"א מה קבלה זו נעשה מסוף העולם לתחלתו, אם קודם אחשורוש לא היו מצווים למה נענשו. ואם נאמר מפני שעברו על גזרת מלכם א"כ בטלה מודעה זו, ועוד אמר הדור קבלוה וכו' ובדרשה אמר קיימו מה שכבר קבלו וא"כ היל"ל הדור קיימהו, או שיאמר הכתוב קבלו וקבלו שיורה על קבלה א' וב' כמו שנז' מדברי הדור קבלוה. ועוד מה שאמר ר"י בתוספות דבמגלה (מגלה פ"ק) גבי אסתר ברוח הקדש נאמרה אמר רב טוביה אמר שמואל אי הואי התם הוה אמינא להו דידי עדיפא מדידהו קיימו וקבלו היהודים קיימו למעלה מה שקבלו למטה, ואמר רבא כולהו אית להו פרכא לבר מדשמואל דלית ליה פרכא. והשתא דשמואל נמי אית ליה פירכא דרבא גופי' מוקי לה להאי קרא לדרשא אחריתי ובגמרא (חגיגה פ"ק) גבי היתר נדרים פורחים באויר קאמר כולהו אית להו פרכא וחשיב פרכא הא דדריש לקרא לדרשא אחריתי ועוד מקרא צווח קיימו וקבלו עליה' היהודי' להיות עושים את שני הימי' האלה ומה ראה על ככה רבא לדרוש אותו לדברים אחרי' והכתוב אינו כי אם לענין משתה ושמחה לא למעלה ולא למטה לא לפני' ולא לאחור, והנ"ל להבנת המאמר הזה צרי' להקדים ב' מאמרי', א' איתא בגמרא אמר חזקיה מאי דכתיב (תהלים ע"ו ט') משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה אם יראה למה שקטה ואם שקטה למה יראה אלא שבתחלה יראה ולבסוף שקטה. ולמה יראה כדר"ל דאמר ריש לקיש מאי דכתיב ויהי ערב ויהי בוקר יום הששי ה' יתירא למה לי מלמד שהתנה הב"ה עם מעשה בראשית ואמר להם אם ישראל מקבלין את התורה אתם מתקיימי' ואם לאו אחזיר אתכם לתהו ובהו ע"כ וראשונה נתעורר בו. א' מאמר מאי דכתיב משמים השמעת דין וגו' אחר שהקושי לו הוא אם יראה למה שקטה' ועוד מה שאל מ"ד משמי' השמעת דין היל"ל כתיב ארץ יראה ושקטה אם יראה וכו'. ועוד מה ששאל אם יראה למה שקטה, וכי הלנצח תירא זו היא דרך לכל הירא שבסור סבת היראה ישקוט כ"ש שיקשה אם שקטה למה יראה, ועוד מאמר אלא בתחלה יראה ולבסוף שקטה כאילו הוה משמע לן איפכא או שהיו שתיהן היראה וההשקט בזמן אחד וזה יראה נמנע. ועוד מה שאמר עתה ולמה יראה והשתדל לתת טעם ליראה וההשקט לא זכרו עוד ואם היה עושה כן בתחלה החרשתי, ועוד מאמר ר"ל מאי דכתיב ויהי ערב ויהי בקר יום הששי והשאלה היא ה' יתירא למה לי וא"כ מה שאל מאי דכתיב ויהי ערב ויהי בקר יום הששי והיל"ל כתיב יום הששי ה' יתירה למ"ל והנ"ל ר' חזקי' הוקש' לו או' משמים השמעת דין אי"ו וכי בשביל שהשמיע דין הוא התורה כדברי רש"י בגמ' לכך הארץ יראה מה ההיזק המגיע לה מהתורה וזו היא שאלת מ"ד משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה כי רישא וסיפא קשיא ליה, לכך אמר נבין ראשונה טעם היראה ומזה נעמוד על אמתת הכתוב וז"ש אם יראה למה שקט' כלו' נחקור טעם היראה ולפי שאפשר שנאמר כי הדין עמה ליראה אחרי שאין בידה טובה כי אם ביד בני ישראל כי בקיימם דברי התורה ונתתי מטר ארצכם. ונתנה הארץ יבולה, אענה את השמים והם יענו את הארץ ובהרפותם ממנה והארץ לא תתן את יבולה וארצכם כנחושה, בא ראשונה ר' חזקיה לבטל סברה זו ואמר אם יראה למה שקטה שאם היראה היא מתיחד' בבני ישראל שלא יקיימו את התורה ויגיע להם ההיזק הנאמר א"כ למה שקטה במה ידעה שיקיימו אותה עד ששקטה. ואם ראתה בהם שהם בני אברהם יצחק ויעקב ולא שנו את שמם וכו' במצרים והיו מצויינים שם לגוי אחד א"כ למה יראה. אלא בתחלה יראה וכו', פי' על כרחך אין ענין יראה ושקט' בבת אחת אלא תחלה יראה ולבסוף שקט'. ומעתה נדע טעם למה אחרי שבטלנו הטעם הנאמר, יאמר שסיבת היראה אינה מפחדת שמא לא יקיימוה אלא מפחדת שמא לא יקבלוה כי אז לא יהיה מציאות ארץ כי יחזור הכל תהו ובהו אבל אחרי שקבלוה היא תהיה רצועה להם. ומעתה נבאר דברי ר"ל אמר מ"ד ויהי ערב ויהי בקר יום הששי. גם פה יפלו ב' ספקות כמו בפסוק משמי' השמעת דין. וזה אם בכל יום ויום היה אומר ה' יתירה היתה השאלה ה"א יתירה למה לי. ועתה שנתוספת ביום ו' ויפלו ב' שאלות. א' ה"א יתיר' למה לי, ב' למה זה בששי יותר מהאחרות וזאת שנית היא הראשונה לר"ל מ"ד ויהי ערב ויהי בקר יום הששי, וזה שדקדק רש"י יום הששי מאי שנא דכתיב ה"א ביום גמר מעשה בראשית, אשר יראה באמת דברים הללו בלתי צריכים אחרי ששפתי ר"ל ברור מללו ה"א יתירה למה לי, ורש"י שינה את טעמו והעלים מיתור הה"א ועשה אותו שינוי שאמר מ"ש דכתיב ה"א ביום גמר מעשה בראשית ולמה אמר ביום גמר מעשה בראשית, אלא שבא ללמדנו שהשאלה הראשונה היא מהשנוי ואמר אח"כ ה"א יתירה למה לי כלו' עוד נשאל שאלה אחרת ויתרצו שתיהן והיא שאלת ה"א יתירה למה לי, ועלה קאי מלמד שהתנה הב"ה עם מעשה בראשית שעם שלכאורה יראה שהיא יתירה איננו כן אבל בא ללמדנו שהתנה הב"ה והודיענו ביאור נפלא בפסוק ושאין כוונת ויהי ערב ויהי בקר הנאמר הנה כדרך הנאמרי' עד כה אשר כל א' מהם מורה דבר יום ביומו אם מציאות היום ההוא שנברא אם הגבלת הפעולות הנעשות ביום ההוא וכאלו אמר וזהו מה שנעשה ביום הב' או הג' וכו' ומראה הערב והבקר בריאת הזמן לתופשי התורה המאמיני' שהזמן נברא האמנה זה איננה פרטי לבד אבל מורה על הכלל כלו קבלו על כל הדברי' הנבראי' כי אז שלמו כלם וכי הכל הוא שמור למועד יום הששי היודע הוא יום ששה בסיון, ומירה גם הוא יורה על פרטיות פעולות היו' ובריא' זמנו ככל אחיו כמ"ש ודבר זה רמזו רש"י בדבריו שכתב וז"ל מלמד שהתנה וכו' הששי משמע הששי המיוחד במקום אחר כדאמרינן בעלמא הירך המיומנת אף כאן ויהי ערב ויהי בקר של גמר בראשית תלוי ביום הששי והוא ששי בסיון שנתנה בו תורה מרבוייה דה"א דריש נמי הא עכ"ל, בית ישראל ברכו ברוך שחלק מחכמתו ליריאיו טעמו יראו כמה דברים הודיענו בדבריו אלה ראשונה אמר הששי המיוחד במקום אחר, להכריח מ"ש שאין זה יום הששי, כמו יום שני יום ג' וכמ"ש שאם כן איננו מורה על בריאת היום ההוא כשאר הימים. כי תיבת הששי בה"א הידיעה מורה שכבר נזכר שמו ונודע כי הוא זה ולא שנתחדש עתה אלא ע"כ על כל הנאמר עד עתה דבר וזה הודיענו שנית במה שכתב ויהי ערב ויהי בקר של גמר בראשית. וכל מבין יבין שהם תיבות מיותרות מורות כי מה לו לרש"י בענין ויהי ערב ויהי בקר וכל שקלא וטריא הוא על יום הששי, ומה לו לומר של גמר בראשית ומי לא ידע שויהי ערב ויהי בקר של יום הששי הוא גמר מעשה בראשית אלא שכיוון להודיענו כי ויהי ערב ויהי בקר איננו על זה יום הששי בלבד, אבל שהוא על כל הערבים והבקרים הנאמרי' וביאור הכתיב ויהי כל הערב והבקר הנזכר עד הנה הכל תלוי ביום הששי הנודע אשר הוא ששה בסיון שנתנה בו תורת והיא ההודעה. עוד שלישית הודיענו מה שכיונו אליו בתחלה כמ"ש הוא ז"ל מרבויא דה"א דריש נמי הא. כי הראשון דרש מהשנוי וזה דריש מהיתור וכוונתו מיתורא דה"א דריש נמי הא כמו שדרש הדרשה האחר' כי מהשנוי שהיא הראשונה משמע שחוזר על הכל מאחר שהיא בגמר מעשה בראשית היתור מורה על ההודעה מיום הששי העתיד לבא והוא ששה בסיון ובזה נתבאר המאמר הזה. ועוד יש להקדים מאמר אחר אשר בא במדרש ר' תנחומא (פרש' נח) והוא מאמר ארוך ואני אביא הנה הצריך ממנו והחפץ לראות אותו במקומו ישמח ויגל. איתא התם אמרו חכמים לא כתב הב"ה למען הדברים האלה ולא בעבור הדברים האלה ולא בגלל הדבר אלא על תורה שבע"פ שהיא קשה ללמוד ויש בה צער שהיא משולה בחשך שנא' (ישעיה ט' א') העם ההולכים בחשך ראו אור גדול אלו בעלי הש"ס שראו אור גדול שהב"ה מאיר עיניהם באיסור והתר בטמא וטהור, ולעתיד לבא ואוהביו כצאת השמש בגבורתו, ולא קבלו ישראל את התורה עד שכפה עליכם הב"ה את ההר כגיגית שנא' (שמות י"ט י"ז) ויתיצבו בתחתי' ההר, ואמר רב דימי בר חמא בר חסא אמר הב"ה לישראל אם אתם מקבלים את התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם, וא"ת על התורה שבכתב כפה עליהם את ההר שאין בה צער והיא מעט אלא לא אמר להם הב"ה אלא על תורה שבע"פ שיש בה דקדוקי מצות קלות וחמורות והיא עזה כמות וקשה כשאול קנאתה לפי שאין לומד אותה אלא מי שאוהב הב"ה בכל לבו ובכל נפשו ע"כ:
הנה מהמאמר הראשון למדנו כי נמוגים ארץ וכל יושביה אם ישראל לא יקבלו את התורה וכמ"ש ואם לאו אני מחזיר אתכם לתהו ובהו באופן כי הכפייה הזאת צדקה רבה עם כל העולם כלו. וקרוב לזה שמעתי בשם מהר"ר יעקב בי רב ז"ל אצל (יהושע כ"ד ט"ו) ואנכי וביתי נעבוד את יי' אשר הוא מאמר קשה אחרי שהניח הדבר בבחירתם כמ"ש בחרו לכם היום את מי תעבדון אשר למה יאמר אח"כ ואני וביתי נעבוד את יי' שא"כ כבר גלה דעתו שאיננו עמהם וכאילו אסר מה שכבר התיר, והוא ז"ל השיב שהוא ביטל מה שיסופק נגד הבחירה והיא כי יאמרו אליו איך ומה תאמר אלינו שנבחרה את מי נעבוד, ואם אין מי שיקיים את התורה יבטל המציאות בכללו כענין אני מחזיר אתכם לתהו ובהו האמור, והרי אנו אנוסים ומוכרחי' מחמת היראה לכן אמר הנה אתם חפשי' ובבחירתכם בחרו לכם היום את מי תעבדון, ואם תטענו מקיום המציאות ובטולו אנכי וביתי נעבוד את יי' והמציאות יהיה קיים אחרי שיש מי שיקיי' את התורה, ונשוב למנוחנו כי צורך הכפייה רב ועצום וחסד ואמת ומשמע לי שלכן סדר מסדר הש"ס מימרת ארץ ירא' ושקטה אחרי מימרת שכפה עליה' ההר להורות צורך הכפייה כמדובר ומהמאמר הב' ממדרש ר' תנחומא למדנו כי הכפייה היתה על דבר תורה שבע"פ באופן שאף אם קדמו להם נעשה ונשמע עדיין הוצרך לומר אם תקבלו את התורה וכו' ועם היות שאמרו במכילתא ר' אליעזר המודעי אמר אצל שם שם לו חק ומשפט אלו עריות שנאמר (שמות י"ח ל') לבלתי עשות מחוקות התועבות. משפט אלו דיני קנסות ודיני חבלות, ובגמרא (סנהדרין פרק ז') י' מצות נצטוו ישראל במרה ז' שקבלו עליהם בני נח הוסיפו עליהם דינים שבת כבוד אב ואם וכו'. ועוד במכילתא ויאמר (שמות ע"ו כ"ו) אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך אלו י' דברות שניתנו מפה לפה בי' קולות, והישר בעיניו אלו הגדות משובחות הנשמעות באזני כל אדם למצותיו אלו גזרות, כל חקיו אלו הלכות, הנה דמכילת אלא קשיא דדיני קנסות וחבלות שבכתב הם, וכן דינין דפ"ד מיתות וכדפליגי רבי ישמעאל ור' יהודה במכילתא (פרשת משפטי') מר אמר ואלה המשפטים מה עליוני' מסיני אף אלו מסיני, ומר אמר במרה נאמרה אמנם הא דהגדות וגזרות והלכות קשיא, אלא שיש לומר ששם הודיעם שאם יקבלו כל זה כל המחלה וגו' לא אשים וגו' לא שיצוו בעת ההיא אלא מסיני, ומעתה אחרי שביארנו הכוונה הכוללת במאמר נבא לפרטיו, אמר ויתיצבו מלמד שכפה הב"ה עליה' וכו' ר' אבדימי הוקשה לו ב' קושיות בזה הפסוק, א' כי ויתיצבו כראה שלא לצורך אחרי שהכתוב אמר ויחן שם ישראל נגד ההר וכתיב ויוצא משה את העם לקראת האלהים ודאי שהיה בתחתית ההר ומה ענין (שמות י"ט י"ז) ויתיצבו בתחתית ההר וראה כמה הוא מיותר עד שדרשו במכילתא ומנין שלא היו בהם חגרים שנאמר ויתיצבו, ב' אומרו בתחתית ההר והיל"ל תחת ההר כמו וישבר אותם תחת ההר, לכן אמר מלמד שכפה, כלו' מה שיראה שלא בא ללמדנו שום דבר חדוש גדול הודיענו שכפה עליהם ההר כגיגית והוא ענין בתחתית ההר שהוא תחת ההר ממש שהיה ההר עליהם, וכן פרש"י בגמ', וטעם הכפייה בהר מפני שתחת ההר ההוא בא להם הישועה כי שם נגלו האלהים למשה להוציאם ממצרים כמ"ש (שם ג' י"ב) בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה והנה הוא יתברך בראותו טורח משא תורה שבע"פ כאמור למעלה פחד עליה' שמא לא ירצו לקבל רק תורה שבכתב וע"כ ההר ההוא כפה עליהם ואמר אם אתם מקבלים את התורה כלומר כל אשר אומר אליכם מוטב וכו', והותרו ההערות אבג"ד, ושוב מצאתי בס' החזקוני בלשון הזה ויתיצבו וגו' כאן פרש"י שכפה עליהם ההר כגיגית, וא"ת והלא כבר אמרו נעשה ונשמע, אלא י"ל תורה שבע"פ לא קבלוה עדיין, והנה רב אחא בר יעקב ראה שאם תחלת קבלתה היתה באונס וכפייה כל מה שימשך אח"כ יהיה כפייה ואיך לא ישבעו ויכרתו ברית אם ראו עצמם כבר תחת ההר והוא נופל עליהם, ובכל עת שיאמר להם להשבע או לקבל יראו וירהו מלמאן ולסרב בדבר ובהר גריזים והר עיבל למה לא יפחדו פחדו מהר אי למה לא יפחדו משנים ועל הדרך הזה בכל מקום ובכל זמן ולכן קאמר מכאן מודעא ר"ל ואין כוונת רב אחא שתהא המודעא הזאת בדאית לשלא יענשו על בלתי קיימם אותה כמו שחשב הרשב"א כמו שתראה למעלה בספקות כי זה לא עלה על הדעת שיהיה כל מה שממשה ועד אחשורוש מטוב ועד רע מעשה תהו. אבל כוונתו מה שכתב רש"י ז"ל שכתב מכאן מודעא לאורייתא שאם יזמינם לדין למה לא קיימת' מה שקבלתם עליכם יש להם תשובה שקבלוה באונס. נרא' מדבריו שלא עלה על דעת ר' אחא לבלבל העולם מתחילתו לסופו, אבל שיש להם תשובה לעתיד אם יזמנם לדין וכו'. והותרה ההערה הה', אמנם דברי ר' אבא הדור קבלוה וכו' מתוקים מדבש ונפת צופים ונפלאים עד מאד משמיעים תהלות עם זו, וראשונה אומר שרבא הוקשה לו ב' דברים, ראשונה שיש בו יתור ודי קבלו היהודים עליה' וכו' כמו וקבל היהודים, קיימו למה, ומה גם שלא יפול בדבר העתיד קיום, ב' החילוף שהיל"ל קבלו וקיימו והוא מבואר ממ"ש, ובמגלה (פרק ן') דרש החילוף ופירש קיימו למעלה מה שקבלו למטה, ופה דרש היתור ואמר קיימו מה שקבלו כבר כי לדרשת מגלה היה אפשר לומר קבלו וקיימו קבלו למטה וקיימו למעלה, ופה הוא דבר היתור כמ"ש והותרו קושיות התוספות ואין צריך להפך הגירסא או לתקנה, וכוונת רבא לפי שיעורי כי אחרי שנאמר להם אם תקבלו את התורה מוטב ואם לאו שם תהיה קבורתכם והם קבלוה, נשאר הספק אם קבלוה מדעתם וברצונ' כענין אם תקבלו את התורה מוטב, או אם קבלוה מפחד האיום כענין ואם לאו שם תהא קבורתכם, כי לא נאמר להם אם תקבלו את התורה שם תהיה קבורתכם. אלא אם תקבלו את התורה מוטב ואם לאו שם תהיה קבורתכם ומזה כשאר הדבר מעויין. ואמר אעפ"כ כלומר אע"פ שנאמר להם ב' חלוקות הטובה והרעה הם לא קבלו רק ברצונם הפשוט וכאשר החלו לעשות בהקדימם נעשה לנשמע. והראיה על זה דבר אחשורוש שאם היתה קבלתם הראשונה באונס בראותם עצמם בימי אחשורוש בצרה גדולה היה להם לבטלה ומזה הוכיח סופן על תחלתן ששמו נפשם בכפם לקיימה כר'. שתמיד היתה הקבלה ברצונם הפשוט, וענין הדור קבלוה פי' חזרו להודות על הקבלה הראשונה וכמ"ש קיימו מה שקבלו כבר לא שתהיה עתה קבלה חדשה, ודבר הכתו' ינעם עד מאד כי אחרי שהקדמנו היות הכפייה הזאת על דבר תורה שבע"פ והנה מקרא מגלה מענינה א"כ בהיותם מקבלים עליהם להיות עושים וגו' ככל חקי תורה שבע"פ הנה בזה קיימו מה שקבלו כבר והודו כי ברצון נפשם קבלוה והותרה ההערות זח"ט ונתבאר המאמר על נכון ת"ל.