על כן קראו לימים האלה פורים על שם הפור על כן על כל דברי האגרת הזאת ומה ראו על ככה ומה הגיע אליהם:
על כתב הה"ר יהודה בן שושן ז"ל וז"ל. על שם הפור שהוא הגורל כי הטעהו בהפילו גורל אם תעמוד לו מחשבתו זאת ודחהו מחדש לחדש עד חדש י"ב ואלו דחהו לי"ג היה יודע שאין בו ממש אך חשב באמצעות הפור ובהסמכו עליו לרמות את המלך ולפי שהפור היה עיקר כל הענין אמר כי על כן שאמר שהוא ע"ש הפור הוא על כל דברי האגרת הזאת, הנה על זה קיימו וקבלו וגו' ויש כי ליישב לשון המקרא כי קראום פורי' על שם הפור וקיימו וקבלו אותם על כל דברי האגרת ושיעור הכתוב על כן קראום פורים על שם הפור. ע"כ קיימו וקבלו לעשות את הימים על כל דברי האגרת הזאת ומה שראו על ככה כי כפשע בינם ובין המות ומה שהגיע אליהם מההצלה והנס הגדול. ואחרי' פי' כי ראו בעיניהם כי דברי האגרת כלה אמת ואותן שלא ראו הנה מה שהגיע אליהם נתן להם האמנה בדבר:
והנ"ל בישוב לשון כתובי' הללו כי הוא קשה מאד. והראב"ע כתב כי המן וכו' הטעם דין הוא שיקבלו זה כי לולי זאת התשועה נמחה שמם ושם זרעם ויזכרו אות' בכל שנה להודות ה' אשר לו נתכנו עלילות. ובבואה לפני המלך הטעם כי המן חשב לאבד היהודי' וכאשר באה אסתר אל המלך לבקש על עמה אמר המלך שיכתוב עם הספר ישוב מחשבתו הרעה, (וה"ר שמרי' האיקריטי כתב כי המן, טעם כי לאמר למה קבלו לעשות ימי משתה ושמחה אלה הימים. ובבאה לפני המלך טעם הכתוב הוא ובשתי רטיות שהכין השם קלקל הגורל ואם ראוים ללקות לפי גזרת הככבי' האחת היא אסתר שבאה לפני המלך. והרטי' השני' מה שנמצא כתוב בספר על מרדכי ככתו' גם הנה העץ וגו' אשר דבר טוב, וסיבת הכתבי' ובעזרת המלכות אסתר הם עזרת הספר הכתוב בו עדות טוב כמרדכי אמר המלך ישוב וגו' ע"כ וטוב משניהם הפניא לדבר הרמ"ע ז"ל ועיין בספרו, והנ"ל כי מרדכי הצדיק ראה ספקות מה אל שיצאו מעניין אגרת הפורים הזאת אשר כתב אליהם כדברי רש"י ז"ל בויכתוב מרדכי כו' ולכן שנס מתניו להגדיל ולהאדיר הנס הזה ולקיים אגרת זו וזה כי כבר קדם מה שיקשה לבני הכרכים לעשות יום משתה ושמחה יום טוב מאחר שהם נחו בי"ד לפי שבני שושן נחו בט"ו ואם בני שושן הוסיפו להנקם מאויביה' בי"ד אנו מה לנו ואלו לא נתן להם רשות לשלוח יד במבקשי רעתם רק להקהל ולעמוד על נפשם דיים ומאמר שנתן לשלוח יד במבקשי רעתם ביום אשר שברו להנקם מהם מה להם לבני שושן ליום אחד, וזה יורה כי משנאתם את המן ואת כל עמו עשו זה וזה גם זה יורה כי שנאת המן אליהם פרטית ופרט מן הפרט. אל מרדכי ומידו היתה הצרה הזאת להם. ולולי הוא לא היה חושב עליהם רעה ומקרא מלא כי הגידו לו את עם מרדכי וכל בני הגולה די להם להמשך קצת אחרי בני שושן לא להיות כהם מאחר שהם לא היו עקר הצרה ולא עקר הנס, ועוד מה להם למקרא מגלה ודי להם להיות הדבר הזה מקובל בידם בע"פ ומעשה הימים ימי משתה ושמחה ומשלוח מנות ומתנות יזכירוהו ולא יבטלו ת"ת ועבוד' על הקריאה זו ויהיה נס זה כנס בני חשמונאי המקובל בידינו על ידי הדלקת הנרות ולא חוייבנו למקרא מגלה, ועוד אחרי שכבר גמר לכתוב מה לו לכל האריכות הזה די לו מאחר הדברים האלה גדל המלך אחשורוש כדברי ר' יוסי ובפרט בימים ההם אשר כל הקודם לזה כרוזא קרי בחיל הריגת ושתי כדברי וישלח ספרי' עד שכבר לעגו עליו קרחה בביתא פרדשכא ליהוי ואבן מקיר תזעק המלכת אסתר כענין והנחה למדינות עשה א"כ כל זה דבר מותר אליהם, ואדרבה תהיה סבה למעט הנס בעיניהם בכתוב כל הדברי' הקודמי' למה שיראה מהם היות המלך הזה הפכפך בלתי חזק ההסכמה אומר ועוצר גוזר ומבטל כי בשגעון הוא נוהג כי מה טעם להריגת ושתי על אשר מאנה לעבור ערומה לפניו לפני השרים והפרתמים והוא כנבל מלא יין. על כן מרדכי היהודי למד דעת את העם אזן וחקר ותקן ענינים הללו וכתב אליהם כי המן בן המדתא האגגי צורר כל היהודים כלו' השמרו לכם פן יהיה דבר עם לבבכם בליעל לאמר כי על שמרדכי לא יכרע ולא ישתחוה נתמלא חמה עליו ועל כל בני שושן ועל כל היהודים אשר בשאר מדינות המלך ושבזולת זה לא שונא הוא להם מתמול שלשום אבל דעו כי המן בן המדתא האגגי הנה הוא צורר כל היהודים אשר בכל מקום ומקום ולכן ייחסו בן האגגי רשע בן רשע. כי מלוה ישנה זו היא אליו מימי אבותנו והרי כלנו שוים ומה שעלה במחשבתו לא היה רק לאבדם ואח"כ עלה הגורל להומם ולאבדם זאת אומרת כי מאת ה' היתה זאת ולא גרמתי אני, וכמו שנעשה להמן יותר ממה שהיתה מחשבתו בראשונה כמ"ש כן בבא אסתר לפני המלך נעשה יותר ממה שעלתה על לבה כי לא עלתה על לבה רק ישוב מחשבתו הרעה אשר חשב על היהודים על ראשו והיתה מההצלחה עד שהספיקה שתלו אותו ואת בניו על העץ ולכן לא אמר ויתלו כמ"ש וישוב להורות כאלו הדבר נעשה מעצמו, הרי שלא היה מאנשי שושן גאוה וגודל לבב רק לומר ינתן גם מחר ליהודים וגו' רק צורר גדול ומדה כנגד מדה כי מה שעלתה בגורלו של עזאזל יותר ממה שהיה בלבו רע כן ראוי שיעלה בגורלו של שם יותר ממה שעלה בלבם של ישראל לב טהור והוא נועם מופלא לענין. וטעה אמר עם הספר לתת טעם למה שראוי להיות זאת זכרון כתוב בספר אמר כמתמיה ומגדיל הנס באזני כל שומעו כי בהיות דת למדי ופרס כי כתב אשר נכתב בשם המלך ונחתם בטבעת המלך אין להשיב בכל זאת אמר ישוב מחשבתו וכו'. על כן קראו לימים האלה פורים על שם הפור כי הוא דבר שוה לכל העם אשר בכל מדינו' המלך מה שלא יהיה במחשבתו הרעה רק אל בני שושן על הרוב כמובן מדברינו והרי בזה תשובה אל הספק הראשון ואל השני ואל השלישי אמר על כן על כל דברי האגרת הזאת ומה ראו על ככה ומה הגיע אליהם ובירר רש"י ז"ל מדבריהם ז"ל ומה ראו עושי המעשי' האלו שעשאום ומה הגיע אליהם מה ראה אחשורוש שנשתמש בכלי הקדש ומה הגיע אליהם שבא שטן ורקד ביניהם והרג את ושתי מה ראה המן שנתקנא במרדכי ומה הגיע אליו שתלו אותו ואת בניו, מה ראה מרדכי שלא יכרע ולא ישתחוה ומה ראתה אסתר שזמנה להמן ע"כ הורו כי היתה כוונתו באגרת הזו להורות כי תחלתה ואמצעיתה וסופה מעשה נס ולא היותו אחשורוש סכל ופתי והרג את ושתי כי חכם היה אבל מאת ה' צבאות יצאה מפני שנשתמש בכלי הקדש למה שכבר חשב שמנה ולא טעה כבלשצאר כמו שבא בדבריהם ז"ל. וכן מה ראה המן שנתקנא במרדכי ומה ראה מרדכי שלא יכרע ולא ישתחוה דלאו היינו דררא דממונא או דבר הנוגע לכבוד מדומה ולא מפני גאוה וגודל לבב עשה זה חלילה כי לא היה משים עצמו וכל ישראל בסכנה אם היה מותר והרי אסתר דזמינתיה ושמה גופה ונפשה בסכנה להצלת היהודים כמו שיראה המדקדק בדברינו במה שקדם וזהו שדקדק על כל דברי האגרת למה אגרת ולמה כל דברי האגרת ולא הספיק מאחר הדברי' האלה כי מזה ידעו הריגת ושתי והמלכת אסתר הכל ממנו ית' ומדקארי לה אגרת למדנו שיש לו דין אגרת והכי אמרינן בגמ' (מגלה פ"ק) אמר רב מגלה נקרא' ספר ונקראת אגרת נקראת ספר שאם תפרה בחוטי פשתן פסולה ונקראת אגרת שאם הטיל שלשה חוטין גידין כשרה, כתב רבינו האי זצ"ל כי מטעם זה קורא ופושט כאגרת וכן בהלכות הרמב"ם וס"ה ורבינו מאיר וכן הנהיג הר"ם.
ובפירוש לא נודע למי מצאתי כתוב וז"ל. יש לשאול א' למה כפל הכתוב זה והלא כבר אמר וקבל היהודים. ב' מאחר שקבלו עליהם ועל זרעם מה הוצרך מרדכי ואסתר לכתוב אגרת שנית בכל תוקף עד שפירשו בו שהיו קצתם מתעצלים בפורים והוצרכו לשלוח להם ספרים שניים תקיפים מחמת המלכות. ג' מדוע באגרות ראשונות האריך בהם מרדכי ואמר כימים והחדש אשר נהפך ובאגרות האחרונות לא כתב כי אם לקיים עליהם ימי הפורים בזמניהם. ד' מה כונת הפסוק במה שהאריך כאן לספר מחשבתו הרעה של המן ומה שעשה לו המלך ולמעלה הוזכר בארוכה כל הענינים וגם ראוי לדקדק ולפרש כמה יתורים אשר יראה לכאורה בזה הספור ובפי' יתבאר הכל הנה מרדכי ואסתר השתדלו כי ימי הפורי' האלה לא יתבטלו בשום פנים גם אם יהיו ישראל בארץ אויביהם בעבודת פרך כמו שבטלה מגלת תענית שהיו בה כמה ימים טובים לישראל והנה מתחלה לקחם מרדכי בשפת חלקות לא בצד צווי כלל ויעצם כיועץ הטוב ראוי להם לקיים את ימי הפורים האלה כלומר להתמידם שנה אחר שנה וזה היה אחר שנת הנס שחשש מרדכי שמא לא יעשו עוד כן בשנים הבאים ואמר שראוי להם לעשות בכל שנה כימים אשר נחו שנת הנס אחרי שהיה לה' לעשות עמהם שהוא חדש ששברו בו אויבי היהודי' לשלוט בהם ונהפוך להם לשמחה ולי"ט והגיד הכתוב שקיימו וקבלו היהודי' עצת מרדכי וספר עוד כי לא עשו זה בעבור מרדכי כלל כלל אם בעבור הטענה הטובה שכתב להם מרדכי שראוי לעשות בסבת הנס הגדיל שעשה ית' עמנו כי המן בן המדתא בקש לעשות כליה בשונאיהם של ישראל שהרי אחשורוש מלך בכיפה וכל ישראל היו תחת ידו ז"ש צורר כל היהודי' והפיל פור לידע אם ינצחם כפי המערכה והוא הגורל להמם ולאבדם ויעשה ויצליח ואומרו למטה ומה ראו על ככה הוא כמו מסורס ועיקרו כאן וטעמו כמה צרות ומצוקות ראו על ככה פי' על מחשב' המן וכמה הגיע אליה' פי' שהגיע אליה' היזק בגופן שכבר התחילו הפריצים להרע להם ולהזיקם כמו שביארתי כבר וה' השגיח על עמו ועל צאן מרעיתו ונתנה לאסתר לרחמים בעיני המלך בבואה עם הספר מיד אמר המלך ישוב מחשבתו הרעה ואמר כי על כן קראו לימים האלה פורים בעבור הנס הגדול הנמשך מהפור כי השגיח ושדד המערכה והוא התכלית של כל מגלה זו כמו שפי' זהו על כן על כל דברי האגרת הזאת כלומר כי בהתיחס השם ע"ש הפור נתייחס על כל עניני המגל' זה תכליתה ועל דבר הנס הגדול הזה לא לזולת קיימו וקבלו היהודים להתמיד כן בכל השנים וזרע זרעם כמו כן יתמידו: