ותאמר אסתר אם על המלך טוב ינתן גם מחר ליהודים אשר בשושן לעשות כדת היום ואת עשרת בני המן יתלו על העץ: ויאמר המלך להעשות כן ותנתן דת בשושן ואת עשרת בני המן תלו: ויקהלו היהודים אשר בשושן גם ביום ארבעה עשר לחדש אדר ויהרגו בשושן שלש מאות איש ובבזה לא שלחו את ידם:
ותאמר. בפירוש לא נודע למי מצאתי כתוב וז"ל אחר שספר איך בשושן הרגו חמש מאות איש ואת עשרת בני המן וספרו אל המלך מספר ההרוגים בשושן ואמר המלך אל אסתר בשושן הבירה הרגו היהודים וכו' דע כי אמר ארסי שהגדול הלב הוא אומר ועושה ולפי שלמעלה אמר המלך לאסתר שיעשה כרצונה עד חצי המלכות בא עתה המלך להגיד לה איך לא עשו כל מה שצוה כי לא הרגו כי אם חמש מאות ועשרת בני המן זה היה בשושן כי בשאר מדינות המלך יותר ויותר עשו ולזה די להם במה שעשו אבל בשושן לא עשו כל הצריך ויהיה אמרו מה עשו לשון רבוי וחשיבות או ירצה לומר מה עשו מפחיתות ואמר המלך כי בשושן גם בשאר המדינות היה מעט מה שעשו אבל אסתר מרוב מוסרה לא שאל' אלא על שושן ויום אחד לבד וא"כ שבשושן לא עשו כל שצריך להעשות מה שאלתך וינתן לך ומה בקשתך עד שלמות לחצי המלכות שאמרתי למעלה ותעש ולזה לא אמר הנה עד חצי המלכות אלא עוד כי סמך על המבין אז אמרה אסתר ושאלה כראוי לא יותר כי ינתן גם מחר ליהודים להעשות כדת היום ולפרסם הנס יתלו את עשרת בני המן על העץ וספר איך המלך מרוב אהבתו אותה צוה להעשות כן וניתן לבני שושן יום שני על זאת עושים שני ימים משתה ושמחה אבל שאר היהודים נחו מאויביהם בי"ד ועשו אותו לדורות יום משתה ושמחה אשר בזה י"ל למה צוה האל ית' עשות כ"כ ענין מהיין יותר משאר כל המזונות כי הוא דבר משכר ומבלבל הדעת מאד כמו שהוא מבואר לזה אשיב כי אם נחקור בתורתנו הקדושה במלת יין נמצאהו משותף לב' דברים אם לדברי' ולהנאות גופניות ואם לדברי' נפשיו' ושכליות. אם היותו הנאות גופניות (ישעיה ה' י"ב) והיה כנור ונבל ויין משתיהם ואת פעל ה' לא הביטו וגו' כי הכרחי הנה לפרשו בהנאות גופניות, אמר שלמה המלך ע"ה למשוך ביין את בשרי וגו' (שיר א' ב') כי טובים דודיך מיין וגו' ורבים כאלה. אם בהנאות הנפשיות אז"ל (שם ז' י') וחכך כיין הטוב הולך לדודי למשרים דובב שפתי ישנים אלו תלמידי חכמים העוסקי' בתורה שהן דומים ליין שהוא כאן וריחו הולך אל מקום רחוק כך ת"ח הם כאן ותורתן הולך מרחוק ולא זה בלבד אלא אף כשהם מתים תורתם נשמעת שנ' דובב שפתי ישנים, אשע"ה הביאני אל בית היין וכמוהם הרבה בשיר השירים. עוד אז"ל ולאביו שלח כזאת שלח לו יין שדעת זקני' נוחה הימנו ר"ל שהיין הוא נאות לזקן לשני חסרונות שבו הא' לחזק כחותיו הגופניים החלושים וג"כ הנפשיים לפי שלא יחלשו עם הגופניים כנגדן יש ביין שהוא מזון נאות באיכותו אל הגוף והנה קול ההעברה שאפילו באיכותו הפעלי עוזר כמאמר הרופא וג"כ מעלה אידים טובי' ונאותים אל ההשכלה אז"ל חמרא וריחני פקחי' אמר דוד המלך ע"ה ויין ישמח לבב אנוש וגו' הודיענו הנה היות ביין אלו הב' סגולות הא' נאות אל ההשכלה אמר (תהלים ק"ד ט"ו) ויין ישמח לבב אנוש כי השמחה היא א' מהדברים אל ההשכלה הב' להצהיל פנים משמן שהוא להשמין הפנים ולפאר גהה הלב, ולפי שהכהנים בעבודתם היה צריך שיהיו נבדלים מכל חמריות וידוע היות ביין ב' סגולות אלו צוה הש"י יין ושכר אל תשת וגו', ולפי שבזמן אחשורוש ניצולו מאלו הב' מיתות ר"ל ממיתת הגוף ומיתת הנפש כמו שביארתי בפרשה למעלה בפסוק אין להשיב א"כ אין דבר יותר נאות בכל המזונות אשר בו יורו יותר אלו הב' דברים כי אם ביין ולזאת הסבה לקחוהו ליום הזה, ובפירוש אחר לא נידע למי מצאתי כתוב וז"ל. ינתן גם מחיר כתמהו בשאלת אסתר גם בעיני יפלא כי יר' זדון גמור ולא עוד אלא שהודה לה המלך עד שנדחק רש"י ואמר כי טעם בשאר מדינות המלך מה עשו כמו מה אדם ותדעהו וזולת הענין הלא בשושן כי בה המלך לא הרגו היהודי' כי אם אנשי מספר בשאר המדינו' שאין המלך שם מה עשו ולכן שאל עוד וינתן לך והיא עשתה כאשר צוה לה המלך והוסיפה לשאול שיוסיפו לינקם עוד מאויביהם ושיתלו י' בני המן על עץ ודוחק אבל צדקו דברי הרלב"ג כי ראתה אסתר כי לא הספיקו לכלות לכל אותם שצררום קרובי המן מזרע עמלק ואסתר באה לפני המלך לבקש יכלו אותם הצוררים והמלך מיד הבין כי לבקש דבר מה על עמה היא באה ויאמר לה הלא בעיר אחד הרגו ת"ק איש בשאר המדינות מה עשו ועכ"ז תשאל עוד וינתן לך וענתה כי מבוקשה אינה אלא לכלות בני המן וקרוביו הנשארים וי"א שיתכן עם הקדמת ר"א כי שושן הבירה אינו אלא שושן שבה ארמון המלך כי נתקבצו שמה גם היהודים אשר בשושן העיר להרוג לקרובי המן ולאותם שנסכמו עמו במחשבה ההיא שהיו דרים בשושן הבירה תהו ויאמר המלך אם בחצר המלך כי אנשים מועטים הם הדרים בה הרגו ת"ק בשאר המדינות גדולות מה עשו ובקשה אסתר כשישובו לעירם מחר אנשי שושן העיר שיותן להם יעמדו על נפשם ביד רמה כי יקימו עליהם עם העיר בדמי קרוביהם הנהרגים בשושן הבירה וידרשו דמם מאתם והמלך ראה כי כשר הדבר והודה עליו ותנתן דת בשושן וזהו שלא אמרה אסתר ליהודים אשר בשושן הבירה וגם פה ותנתן דת בשושן הבירה כ"א בשושן לבד כי זה לא היה אלא בשושן העיר כמו שזכרנו והעיד הכתוב כי כאשר זממה כן היה שכבר קמו עליה' גואלי דם הנהרגים עד שהוצרכו לעמוד על נפשם והרגו ג' מאות איש ואת עשרת בני המן יתלו פי' הנשארים שהיו לו בנים הרבה כמו שכתוב ורוב בניו וחז"ל אמרו מנין רוב ויש לתמוה על חז"ל (מגילה פ"ק) שאמרו שצריך לומר עשרת בני המן בנשימה אחת דבהדי הדדי נפק נשמתיהו ולכן אמרו וי"ו דויזתא צריך לממתחא כי זקיפא מ"ט כלהו בחדא זקפא זקפינהו והלא הכתוב לא אמר כן אלא י' בני המן הרגו לכן יש לפרש כי זה שאמרה אסתר ואת עשרת בני המן יתלו הם הם הנזכרים למעלה פרשנדתא וכו' והטעם כי לא נהרגו לגמרי אלא שהכום מכת חרב עצומה קרובה למיתה שקורין בלעז קילפא"ר ושאלה אסתר שיתלו אותם קודם שתצא נפשם ותלאום בעץ אחד כמאמרם ז"ל ולפי זה ידוקדק יפה לשון הכתוב ואת עשרת בני המן יתלו על העץ ולא על העצים, וכן נר' דעת הרמב"ן כי הנהרגים שאלה שיתלו ועוד כתב הרמב"ן ז"ל כי בעבור שהיה נס חוצה לארץ לא נרמז בו שם הגדול אלא בראשי תיבות יבו"א המל"ך והמ"ן היו"ם מפ"י המל"ך ופנ"י המ"ן. והה"ר יהודה בן שושן ז"ל כתב בחלק המדרשות וז"ל בגמרא (מגילה פ"ק) א"ר אדא דמן יפו י' בני המן ועשרת צרי' לממרינהו בנשימה א' מ"ט כולהו בהדי הדדי נפיק נשמתייהו. א"ר יונה א"ר זירא וי"ו דויזתא צריך לממתחא כי זקיפא מ"ט כולהו בחדא זקפא אזדקיפו. פרש"י בני המן ועשרת הזכרות שמותם ותיבה הסמוכה לאחריהם כלו' עשרתם נפלו כא', בזקיפה א' פירק"א בלעז בעץ אחד זה למטה מזה ע"כ. וי"ו מתוחה היא בכתיבה ולא מצאנוה במנין אותיות גדולות. והמפרש שיאריך בקריאתה יש לסמכו ממה שסמכו אצל מאמר ר' אדא דלעיל. ואחרים פי' שיעשה צורת הוי"ו מבלי גג למעלה כעין מקל וזהו לשון מתוח ממש. ויש שדקדק במימרא דר' אדא כי כפי פשט הכתוב י' בני המן בחרב נהרגו, ואלו נאמר כי אמרו שהרגום מכת הרג היתה וטרם יכבה נרם שאלה אסתר תלייתם ויצתה נשמתם כא' ולי אין צריך אלא אחר שמתו בחרב ויצתה נשמתם כ"א בהרג נתלו עכ"ל. ובפי' הכתוב כתב הרב הנז' וז"ל היא בטוב מדעה ורוב שכלה קצרה בתחנה ואמרה אם על המלך טוב ולא אמרה אם מצאתי חן וכן אם כשר הדבר כי לא דברה רק לפי מה שהכירה מבין ריסי דבריו וביחוד כי זה ניכר מצד תנועת הדבור אם בתימה וכיוצא ואמרה שיתלו בני אויבי של מלך לעיני הכל ויאמר המלך להעשות כן ותנתן דת כי זה דבר חדש צריך הכרזה חדשה וכבר כתבתי למעלה כי אחד מחכמי הדור פי' כי בטוב טעם שחלה ינתן גם מחר כי היהודים אשר בשושן העיר באו לשושן הבירה להוציא. משם תלמוד ההריגה ואסתר פחדה כי ליום הבא בבואם לעירם עיר שושן יקומו במר נפשם איש על בנו ואחיו ועל קרובו ויהרגו ביהודים כי מי יוכל עמוד וע"כ שאלה ינתן גם מחר גם כי לא הרגו בשושן כלום והמלך הודה בדבר וז"ט ויקהלו גם ביום שהוצרכו להקהל ולהשגב כדי להרגם כי הם קמו נגדם ואם לא עמדו כי מעדו ולבי מגמגם בזה כי אסתר לא דברה רק על דברי המלך וכפי דבריו אין לנו טעם נודע לדברי המלך אם לשבח אם לגנאי. הנ"ל לא בקשה שום תנאי מהתנאים הנזכרים לעיל אם להקטין הדבר בעיניו ובזה קל מהרה יודה המלך לדבריה וגם להורות כי הדבר בעצמו הגון כי מאחר שצערן של יושבי שושן רב כפול ומכופל ראוי שישמחו שמחה רבה ע"ד שמחנו כימות עניתנו והערימה להקטין הדבר בשלא זכרה ההריגה רק לעשות כדת היום ומאחר שעשרה בני המן סבבו מיתת האחרים ראוי שיוחדו גם המה ברעה פרטית ומשונה שברון ירשו וזה בשיתלו על העץ אמר משה עיין מה שכתב מר אבא זלה"ה בפסוק בחדש הראשון והרמ"ע כתב וז"ל גם אפשר שכיוונה לפרוע כל עצת המן וזה כי המן הפיל פור וראה שיום י"ג היה מוכן להריסת הדת מפאת הסרסור כנזכר ולכן צוה ביום ההוא ולא במחרתו מפני שביום המחרת נשאר מזל ישראל במה שהם עם כמעט בגבה הראש ומזל עמלק אשר מזרע אדום הוא למטה ואז יפלו לפני בני ישראל לכן רצתה שגם מחר ינתן להם הפך דעתו, ונ"ל כי הותר להם זה ולא עברו בלא תעוננו כדברי ר' עקיבא בסנהדרין אשר כל הפוסקי' פסקו כן כי זה הבורר השעות מפני שאז"ל בגמרא (תענית פ' בתרא) אמר רב פפא האי מאן דאית ליה דינא בהדי נכרי באב לישתמיט מיניה דריע מזליה ובאדר ליזיל בהדיה דבריא מזליה. אמנם דברי רב פפא תמוהים כי הם הפך ר"ע אלא שנוכל להשיב כי אין דבר שעומד לפני פקוח נפש וע"כ אם הנכרי רודף את ישראל באב למדו לו כי זה המזל עוזרו וצריך שישמר ממנו. וזה שב ואל תעשה היא אמנם באדר אינו צריך להשמט ממנו אבל ליזיל בהדיה כי המבחר טוב לא ח"ו שילמדו לו המבחר לעשות הוא איזה מעשה בו כי אם לברוח מהמזיק או שאינו צריך לברוח וזה יורה לשון לישתמיט מיניה וליזיל בהדי', כי הוא נרדף ואם בכחן היו רודפים לא עשו מפני מבחר המן כי אם לפרוע כל עצת המן כאמור עכ"ל. וקשה להאמין דעל עסקי נפש קאמר ולא על עסקי ממון ועל מה שדחק משום הא דלא תעוננו. יר' דלא קשה דאשכחן להרמב"ן ז"ל דקאמר דדוקא לכתחלה לשאול בכלדיים שהם בעלי אצטגנינות אסור אבל אם יודע שחכם א' בקי בחכמה ההיא אמר דבר מעצמו אם נמנע בשבילם או האמין להם שיהיה אמת הוא שאינו עובר בכלום שהדבר אמת הוא כפי החכמה אלא שהב"ה מציל את יראיו במעשה נס אין לו להכניס עצמו לעשות בהפך כדי שיעשו לו נס כי שמא אינו ראוי לכך. ואתיא כהא דאמרינן בגמרא (שבת פ' כ"ד) וכן מה ששגור בפי הכל אין מתחילין בב' דאין בו משום עתים ושעות אלא דרך מחכמת הכוכבים שמזל לבנה הוא קל באותן הימים ואין התחלה מצלחת אין מדרך החיוב לעשות כנגד הימים האלה אלא טוב להוציא עצמו מן הספק וכ"ש הכא דכאב עינינו הרואות כמה הוכפלו הצרות בו והיינו כחכם בקי בחכמת המזלות וודאי דשרי דלשמיט מיניה באב וליזיל בהדיה באדר הואיל ואעביד ביה ניסא כי האי.