ויאמר המלך אחשורוש לאסתר המלכה ולמרדכי היהודי הנה בית המן נתתי לאסתר ואתו תלו על העץ אשר שלח ירו ביהודי':
ויאמר המלך וגו' לאסתר וגו' ולמרדכי. כתב הה"ר יוסף גאקו"ן ז"ל וז"ל, הנה כפי דעתי אין צורך כי אחר אשר הכל ידעו כי נתלה המן על אשר שלח ידו ביהודים וביתו ניתנה לאסתר זה הוראה כי כל אשר ישלח ידו ביהודים אחת דתו כמות המן ימות ומי הוא זה אשר ימלאנו לבו לשלוח יד ביהודים. אמנם אם להיותם רחוקים ממנו אתם חוששים שמא יקרה להם אסון כתבו על היהודים כטוב בעיניכם באופן שלא תכתבו בפירוש שלא יקיימו אגרות הראשונות כי זה לא יועיל לפי שכתב אשר נכתב בשם המלך אין להשיב. ומה שכתב מרדכי לא כתב אל העמים כי אם אל היהודים שיקהלו בעריהם לעמוד על נפשם להנצל מאויביהם ומי יעמיד כנגדם שאם יוכלו כנגדו יצילו את נפשם בהריגתו וכתב לשרים שיעזרום באומץ לב ולאוספם בבתיהם ולהרוג לכל הצרים אותם אם יוכלו כי כן רצון המלך וזה אמרו אשר נתן המלך ליהודים. והנה אנשי המדינות והשרים בראות רצון המלך וכי גדול מרדכי בבית המלך לא עזוו לאויביהם שהם זרע עמלק אך נתנו יד לישראל להנצל מהצרי' אותם, ובפירוש מסכת מגילה ראיתי כי מפני שהיה המנהג בימים ההם כי כשאחד מיועצי העצה ימות היו מבטלים הגזירה כי נראה שאינה רצויה לפני המקום כמו שמוזכר בתעניות על ההוא הגמון רק אמר בעל החוטם מתבקש ולכן אמר המלך כי אחר שתלו אותו אינו צריך עוד. ובפירוש אחד לא נודע למי מצאתי כתוב וז"ל המלך השיב לשאלתה כי השבת הספרים הנשלחים א"א לפי שהכתב אשר נכתב בשם המלך אין להשיב אבל מה שתוכלו לעשות הפך איתם הספרים הוא שתכתבו ותחתמו בשם המלך ואיפשר שזה היה כמו שכתב הרלב"ג שיכתבו בספרים האלו איך עשה זה המן בלא דעת המלך ולזה נתלה ובזה לא יתבזה המלך, אבל בזה שהשיב המלך לאסתר ולמרדכי ימשך קושיא עצומה על מה שפירשתי למעלה היות אחשורוש גדול הלב ואיש חיל כי זה לא יאות לאיש חיל עבות דבר והפכו כי לא ימנע או היה ראוי לאבדם או לא אם היו ראוי למה יכתבו נגד הספרים הראשונים ואם לא היה ראוי למה נתן רשות להמן להשמידם כי לגדול הלב ימשך עליו היות בעל שאר המדות בשלמות וא"כ ראוי שיפעל צדק ומשפט בכל דרכיו, והתשובה יובן בזה היטב א' בנתינת טעם אל נתינת רשות להמן להשמידם, ב' אל נתינת רשות לאסתר לכתוב ספרים הראשונים, ואבא אל הא' ואומר כי אחשורוש ראה כמו חכם ואיש חיל הענין הזה וזה כי השגיח התארים אשר אמר המן על העם הזה ואומר כי כלם היו תוארים אשר הם היו עושים הפך תורתם, ואמר שהם מפוזרים שאין אחדות ביניהם כלל מצד אמונתם כי היא צורתם המאחדת כל המאמינים והם אינם משתתפים האחד עם האחר באמונתם, ואמר עוד כי הם בעצמם הן מפורדים כי אין אחדות ראוי לצורתם עם אמרם ואמר כי לא נמצא זה הפיזור ביניהם לבד אשר הם נבדלים ג"כ בין העמים, ודתיהם שונות ירצה דתיהם מנהגם והרגלם משונה מכל עם וזה כי כל עם יש להם אחדות מה באמונתם ואין כן בעם הזה ובזה הם משונים מכלם ונתן ראיה לזה כי את דתי המלך שהם הדברים הכוללים הצריכים לשמירת המלכות ואם אלו הדתית שאתה המצוה קיים ובפניך הם עושים זה א"כ מזה תדין מה יעשו באמונתם שהמצוה הש"י אינם רואים שלא ישמרוה וא"כ אין לך תועלת להעמיד העם הזה במלכותך לא בממון ולא בכבוד וא"כ כשראה המלך הטענות המסופקות האלו ושהיו אמתיות בהם אז אמר הכסף נתון לך וכו' כמש"ל חז"ל מן בעל התל ובעל החריץ וכו' כוונתם שראה אחשורוש בעין שכלו איך היה ראוי לעשות זאת ואל זה כיוון אמרו כי הגידו לו את עם מרדכי שהגידו לו הרע הזה שהיו עושים האומה הזאת ושישיג זאת הבקשה מהמלך. וא"כ יתבאר היות ראוי נתינת הרשות ההיא להמן, אל הב' שהוא לבאר טעם נתינת רשות לאסתר בהפך ואומר כי הנה אמר ארס בגדול הלב כי מתנאיו הוא לעשות טוב לאחרי' בכל יכלתו ויתבייש מהטוב שיקבל כי המקבל הוא משועבד. ולזה הגדול הלב מוסיף לתת הרבה כי היא חייב לגמור אשר התחיל ולזה יהיה משלם טוב ז"ל וא"כ כשראה אחשורוש איך התחיל מרדכי בטובה גדולה אל המלך ראוי שיהיה גמולו גדול לא יהיה גדול הלב באמת ואו' כי גמולו היה הצלת ישראל מן המות ולא נמצא סבה אחרת ראשונה אל התשועה הגדולה הזאת כי אם מרדכי כי מהנרא' לא היה צדיק אחר בדורו כי אם הוא וראה כי לא נתלה כי אם בשביל מאמר חרבונה עכ"ז ראוי לשאול למה בשביל מרדכי הסיר המלך משפטו הראוי לאומה הזאת לזה דע כי מ"ש המן על עם ישראל לא היו דברי' כי עכ"פ יהיו ראויים למות כי מ"ש כמו שביארנו כי לא היה כי אם שלא שמרו באמת תורתם כראוי ולחטא כזאת אינו חייב מיתה בהכרח כי כבר ינוצלו בתשובה שלימה כמו שאמר שמרדכי היה שלם בתורתו וא' מסנהדרי גדולה והוא יורה להם את הדרך אשר ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון ולזה אז"ל קיימו מה שכבר קבלו ולא היה מקום לדומה בהמן לומר דבר מאומת ישראל וא"כ או' כי דבר ראוי הוא מ"ש המלך הנה להצילם מן המות ולהסירם מדרך הרעה וראה חכמתו וגדלו של אחשורוש כי במעשה הזה אשר עשה, א' שלם את מרדכי גמולו בראשו ב' הציל את ישראל מן המות, ג' הסירם מהדרך הרעה אשר היו בה קודם ובזה יושב הקושיא הנזכרת, ואפשר שיושב בזה השאלה אשר שואלין למה לא התפלל מרדכי בשביל האומה הזאת והסבה הזה לפי שלא היה צדיק אחר הנה כי אם הוא לבדו ובזה יושב למה לא ההפלל נח ואברהם שלא שאל בפחות מי' והבינהו. ובפירוש אחר לא נודע למי מצאתי כתוב וז"ל טעם אם מצאתי חן וגו' וטובה אני בעיניו וכו' שהיתה חוששת קצת אולי יש בלב המלך על אשר נכנסה בחצר הפנימי שלא ברשותו וגם על דבר קנאתו בהמן על אשר קראתהו אל המשתה פעמים וחשבה כי אולי בעבור זה תלאו להמן לא בזולת לכן אמרה אם מצאתי חן בעיניך שנכנסתי ומחית כעב פשעי וגם שטובה אני בעיניו ולא קראתיו אל המשתה מחמת המן כ"א להתפלל עליו אם כל זה אמת בלבך יכתב שאם יש בלבבך עלי השאלה בטלה מעיקרה וענה המלך למה תאמרי כן הלא ראית כי בית המן נתתי לך ואם היה בלבי איזו חשש קנאה איך הייתי נותן לך בית החשוד אבל הייתי מפרישך מכל עניניו מכל וכל שכן דרך העולם כנודע ואמר ואותו תלו לא בסבת שום קנאה כ"א על אשר בקש להרוג ליהודים ולפי הדרך הא' שהפריצי' היו צוררים לישראל גם אחרי ששמעו נקמת המן ולכן התעוררו מרדכי ואסתר להתחנן לפני המלך ואמר הכתוב הנה בית המן כלו' הנה גם המן שהיה רב על ביתי נגזר עליו אבוד גופו וממונו על אשר שלח ידו ביהודים עם צדיק שאר העם עאכ"ו שאחרי שראו נקמת המן הדבר היה מפורסם כי ספרי המן היו מזוייפי' ולא מאתי יצא הדבר כי רצוני להטיב לעם הזה ולא להרע ומי שעבר על רצון המלך לעשות להם רע טרם הזמן חייב מיתה לכן כתבו אתם על היהודים כתב חדש שיעמדו על נפשם ויהרגו לפריצים המציקים אותם אחרי רואם שהמן נתלה על שבקש להמיתם בספרים מזוייפים שכן הכיר כל השרים והעמים ועבדי המלך כי המן כתב הספרים שלא ברצון המלך בעבור איבה ושנאה ואומר כי כתב אשר נכתב וכו' הוא כנגד דברי אסתר שאמרה יכתב להשיב הספרים כלו' שיכתוב ניחמתי כי עשיתים והשיב ואמר שאם יודה שהספרים יצאו מאתו הלא כתב אשר נכתב וכו' אין להשיב וכ"ש כי איך אודה על מה שלא היה זו היא דרך ישרה להתיר שאלה קדומה מדוע הומתו שונאי היהודים ובאי זו טענה והלא די לו למרדכי שינצלו היהודים אלא שהיה מבקש שיומתו שונאיהם. אבל ר"א כתב יש לשאול למה כתב מרדכי שונאי היהודים רב לו ולהם שימלטו אבל דע כי מרדכי חכם גדול היה והנה אחשורוש אמר לו עשה מה שתוכל כדי להמלט עצמך כי הספרים הראשוני' שנכתבו בשמי ונחתמו בטבעתי לא אוכל להשיבם כי כן דת פרס ומדי והנה הוצרך מרדכי לכתוב כן דעו שהמלך צוה להמן משנהו שיכתוב כתב בשם המלך ונתן לו המלך חותמו וטבעתו שיהרגו היהודים את אויביהם בי"ג לחדש אדר והנה המן הפך הדבר שיהרוגו העם הנזכר היהודים וכאשר ידע המלך מחשבתו הרעה צוה לתלותו על עץ על אשר שלח ידו ביהודים הפך רצון המלך וזה פי' ובבואה לפני המלך כאשר אפרש והנה העד הנאמן שנתלה המן וצוה לכתוב ספרים אחרים ונחתמו בטבעתו כרצונו הראשון וזהו ונהפוך עכ"ל, ולא התיר הרב במה טענה ימותו שונאי ישראל ואם היה עול בחיק המלך להמית ישראל כ"ש עמו ומולדתו אבל הענין כמו שביארתי כי הספרים לא היו להשמיד כי אם לאותם שצררו אותם ונתחייבו מיתה שנאמר להשמיד להרוג ולאבד את כל חיל עם ומדינה הצרים אתם ורבים מעמי הארץ הצוררים אלו מתיהדים כי נפל פחד היהודים עליהם כי יהרגום, והרלב"ג כתב כי המלך אמר עשו כטוב בעיניכם אך בתנאי מתדבק שלא יהיו ספרים האחרונים הפך הראשונים כי כתב אשר נכתב וכו' ודעו את אשר תעשו ומרדכי התחכם וכתב המלך נתן רשות ליהודים שיתקבצו להציל נפשם מיד הצרים אותם אשר יקומו עליהם להרגם וניתן להם רשות ישכימו להרוג לאותם שישכימו להרג, והענין שהמלך נותן רשות לב' החלקים להלחם זה עם זם ולבוז זה שללו של זה אלא השרים והסגני' מנשאים את היהודים ועוזרי' אותם כי נפל פחד מרדכי עליהם ונמצא א"כ שמרדכי לא כתב הפך אגרות ראשונות אך הדבר נתהפך מאליו ויש מקום עיון בפי' הרב שא"כ שאין אגרות אחרונות הפך ראשונות מה הוא ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים ואולי יתפר' כי נתהפך הוא מעצמו מבלי שיהפכהו המלך וז"ט הוא. וכתב הה"ר יהודה בן שושן ז'"ל וז"ל כפי מה שהקדמנו לתת את בית המן לאסתר ואותו תלו על העץ על אשר שלח ידו ביהודים יש הוכחה רבה בדבר ודי בזה כי לא יערב איש אל לבו לגשת אליהם וגם לא תסתפקו בזה אלא שתחפצו לכתוב אתם דעו מה שתעשו שלא תכתבו צוה מרדכי כך וכך אל הפחות והסגנים בשם המלך נכתב ונחתם בטבעתו כי כן היה נסח ספרי המן ואם תכתבו ככה הנה ספרים הראשונים הפך ספרי האחרונים ואי אפשר לעשות כן כי כתב המלך אין להשיבו אבל כתבו בנסח הזה המלך צוה כך וכך או אני המלך מצוה כך וכך וחתמו בטבעתי כי נסח זה בהתיחס אל הנסח הראשון יעיד כי זייף המן בתחלה ונתן טעם לבטל הנוסח הראשון ולכתיב הנוסח הזה לפי שכתב הנכתב בשם המלך ונחת' בטבעתו אין להשיב נמצא שאם תכתבו כנסח הראשון אין להשיב הראשונים ע"י השניים אך עתה שאתם משנים הנסח לכתוב ולבאר המלך צוה וכו' כל אשר יראה הנסח הזה ונסח הראשון יגיד ויעיד כי הראשון היה זיוף כ"ש אם נאמר שהיה כן הדת כי כשכותבין בנסח זה בדקדוק אז אין להשיב ולא כן כשכותבי' משנה המלך או טפסר פלו' מודיעכם כי הוא מצווה כך וכך בשם המלך כי גם זה אינו רחוק, ואם לבך נוקפך אומר לך כי כתבו בספרים עצמם כי כתב אשר נכתב וגו' כדי לאשר ולאמת שכך יוצא מפי המלך, וזה אשר מצאתי במהדורא קמא אשר עשה מר אבא ז"ל בסאלוניקי היא אשר שלחה מתנה ביום פורים לגברת הרבנית אמי תמ"ך, אמר שלמה הנה בענין האגרות הללו נתחבטו המפרשים חדשים גם ישנים להיות כי כתב אשר נכתב בשם המלך ונחתם בטבעת המלך אין להשיב. והנני מסדר לפניך את אשר כתבו כל המפרשים ומקום הבטול לפי קוצר השגתי ומה שהורני השפע האלהי בענין זה, אמר משה בנו לא העתקתי מה שהוא כבר בדפוס לבד מ"ש מספר אמונה מפני שראיתי כי אין אדם פותח הספר הזה כי לא טעמו טעמו ואני דרך אמונה בחרתי. הה"ר יצחק כהן כתב וז"ל לא היתה כוונת המלכה כלל לשאול מן המלך זולתי להשיב את הספרים ששלח המן בשם המלך לבטל את הגזרה ושיהיה הענין כלא היה ולא נחשב, והשיב בחכמה לה ולמרדכי ואמר להם אתם רואים שאני חפץ מאד לעשות נקמה מחושבי הרעה הזאת בממונם ובגופם כי בית המן נתתי לאסתר ואותו תלו על העץ על ששלח ידו בכם ואתם גם אתם ראוי לכם שתחפוצו להשלים הנקמה מכל סיעת המן ואויביכם שהיו משברי' ליום רעתכם ויגמלו מדה כנגד מדה לכן כתבו על היהודי' לאחשדרפני' והפחות ושרי המדינות כטוב בעיניכם בדרך שתוכל להעשות הנקמה ושיהיה זה בשיתנשאו היהודים להרוג שונאיהם ביום הנועד וילחמו עמהם וימשכו מזה ב' תועלות התבערות הרשעים ההם וכי שום כתב שיצא נחתם באותם המלך לא ישוב אחור ואפשר שבספרים כתבו אמתת הענין כאשר היה כדי שלא יתלו זה לסכלו' המלך והיותו גבר הפכפך וזה כי המן גנב דעת המלך בכתבים הראשונים לשנאתו היהודים לא שעשה לאהבת המלך ולתועלתו כמ"ש. ובטח בו כ"כ המלך עד שנתן טבעתו וחותמו וכתב מה שכתב וכאשר הרגיש המלך וידע ערמתו ושאין הדבר כמו שהניח הוא לפניו כעס עליו וצוה שיתלהו ואחר שאין מחוק המלך להשי' ספרי' נחתמו בחותמו איך שיהיה אינו רוצה לבטל הספרים ההם אבל גוזר הוא עתה מחדש ומגלה דעתו לכל אחשדרפנים והפחות אשר נתן המלך וכו' ר"ל אשר המלך נותן רשות ליהודים אשר בכל עיר ועיר ביום י"ג לחדש אדר להקהל במבצרות החזקות ולעמוד על נפשם להשמיד ולהרוג את כל עם ומדינה שיתקבצו כנגדם בכח הכתבים הראשונים הצרים אותם ר"ל אל אותם שירצו רעתם לבדיה' שיקומו עליהם ביום ההוא או שכבר היה בלבם לקום עליהם טרם זה בחפץ כי המלך רוצה וחפץ שתהיה יד היהודי' חזקה כי הם אנשי בריתו ויתכן ויותר נר' שהסכימו להערים ולכתוב שאמת הוא שרצון המלך היה מתחלת הענין לבקשת היהודים שצעקו לפניו על החמס והרע שעשו להם אויביהם באותו הזמן בעת שהחריבו את המקדש שהרגו אותם ובזזו את שללם שיבחרו יום א' כי יעשו נקמה באותו החיל עם ומדינה שהיו מבקשי דעתם וצרים עליהם שהם מ ושבים אז תחת ממשלתו ובחרו על זה יום י"ג לחדש אדר והצורר המן שהיה ממונה על זה וטבעת המלך היה בידו הפך הכוונה וכאשר הרגיש המלך זו תלה אותו ואת בניו על כן הוא מקיים עתה מה שכבר צוה בעצמו שישלטו היהודים בשונאיהם שהוא ראוי שיעשה מן הדין והיושר והיה זה מאד מקובל ונאות שיהיו זריזים שיגמלו הרשעים כמעשה ידיהם עכ"ל, ועיניך הרואות כי בטולו מבואר כי איך יקראם רשעים והם צדיקים בדינם כי הם לא הרימו יד עד עת בא דבר המלך ואם המן וביתו חטאו תהי יד המלך בהם ואלה הצאן מה עשו. ועוד אם האמת כי הרשה המלך ליהודים להקהל ולעמוד על נפשם לכל מי שבא נגדם ומי שיאמר אליהם שלום שלום יענו לו איך טח מראות עיניהם העמים ההם ואיך שתו לבם לקום כנגדם. ואם יאמרו כל דאלים גבר ועשו מלחמה אלו עם אלו נניח ענין הנס ונאמר איך אפשר שמבני ישר' לא מת עד אחד בכל המלחמה, גם פסוק ואיש לא עמד בפניהם כי נפל פחדם על כל העמים קשה לכל הנמשכים אחר הדעת וזה כי נמצא כי היהודי' עברו את מאמר המלך, וכבר חשב ה"ר יצחק כהן ז"ל לתקן זה בשכתב ואיש נכרי אשר לא יהיה מזרע עמלק לא עמד בבני ישראל להציל האחרים והנך רואה חולשת זה כי אם המלך הרשה ליהודים לעמוד על נפשם ואינש לא ימחי בידוהי מהיכן תיסק אדעתין שיעמדו לעזור אחרים דאיצטריך קרא למעטינהו כ"ש כי מאמר כי נפל פחדם על כל העמי' הוא התלות הדבר בטפל והנחת העקר כי היל"ל כי המלך צוה על זה או כי נפל פחד המלך עליהם כ"ש כי אחר שהוא אמר שבספרי' כתבו אמיתות הענין א"כ מי הוא זה ואי זה הוא שימלאנו לבו להרים את ידו ואת רגלו כנגדם והוא הודה כי מה שעושה הוא למה שמעוות הראשון אין בידו לתקנו באופן אחר ופי' האחרון בכתבים הוא יותר נכון ויותר נראה כל השומע יצחק לו כי מי פתי יאמין כי ישאלו ממנו על חרבן ביתם והגלתם כי זה דרך המלכות היתכן שישאלו אנשי ארץ ישראל מאת דוד המלך שינקום להם מאת עם בני ישראל כי לקח את ארצם והרגם לפי חרב והחריבו את מזבחותם ואיך ישאלו היהודים מאת אחשורוש זה ומה להם לשאל על זה ישאלו ממנו את בית קדשם אחרי שרע בעיני המלך על שהחריבוהו והפך זה בא בדברי רז"ל עד חצי המלכות ולא דבר חוצץ המלכות והוא בית המקדש כמו שקדם כ"ש למה יבחרו להם יום י"ג באדר יבחרו בט' באב ויהיה מקום הרשע שמה המשפט והרלב"ג כתב וז"ל וראוי שתדע שכבר יתבאר מזה המקו' כי אגרות הראשונות ששלח המן בשם המלך לא היו לצוות שישמידו ויהרגו היהודים ויאבדום ויבוזו שללם, אבל היתה לתת רשות לאויביהם ומבקשי רעתם להשמיד' ולאבדם ואחשוב שאלו שהיו אויבי ישראל כלם מזרע עמלק והם היו המשתדלי' בהשמדת ישראל וכו' ולפי שכתב אשר נכתב בשם המלך ונחתם בטבעת המלך אין להשיב הוכרחו לקחת עצה למלט היהודים מיד צריהם ביום ההוא כשנתן להם המלך רשות אז להשמיד ולהרוג לאבד את כל חיל עם ומדינה הצרים אותם ושללם לבוז כאילו היה זה מהמלך לתת רשות לב' החלקים להלחם זה עם זה ולבוז זה את שתו זה עכ"ל, והנה עם היות הדע' הזה מתישב לכאורה הנה כשתיטב העיון בו תראלל בטולו מבואר וזה כי לא ימלט כששלח הכתבים הראשוני' שהרשה לעם מדינות מלכותו להשמיד וכו' או היתה הכוונה שהיהודים לא יעמדו על נפשם ואם יעמד יהיה כמי שהרג את השוטר כמו שקדם בדברי הרמ"ע או שיעשו מה שיוכלו להצלת נפשם אם כפי' הב' ימשך בטול האגרות הללו האחרונות כי מאי אולמיה דהאי מהאי, ואם כפי' הא' הנה האגרות סותרות זו לזו הרי שנפל המפרש הזה במה שברח ממנו מלבד מה שישיגהו מהבטולים הקודמים גם ממה שיבא:
והנה מצאתי ס' אחד מיוסד על ענין האגרות הללו חברו החכם ר' יוסף בן כספי קראו גלילי כסף והנה הכתיבה היא אוגרת ומסוכסכת כי הרבה אמרות ללא דבר ואני המכוון ממנו הוא מה שאביא לך פה אמר הנה החכם הגדול הראב"ע ז"ל עשה בזה שאלה ותשובה, את השאלה איך שבו אחור ונתבטלו האגרות הראשונות וידוע כי אין להשיב הכתב אשר נכתב בשם המלך ונחתם בטבעת המלך ואם בשום פנים אפשר בטולם למה הפריז מרדכי על מדותיו לשלוח באחרונות שהיהודים יהרגו את הגוים ולא די לו להזהיר (היהודי) שלא יזיקו היהודים, התשובה ממנו ז"ל הנה מרדכי מצא עצה לבטל את הראשונות אך בדרך זה רצוני שיהפך הדבר והוא שמרדכי שלח בשם המלך באגרות האחרונות דעו כי המלך צוה להמן המשנה שיכתוב ליהידים שיהרגו את הגוים והמן המזייף הפך את הדבר וכאשר נודע למלך תלה אותו ואת בניו על העץ על כן אנו כותבים לכם היום מה שיצא מפי המלך בתחלה ובבואה לפני המלך אמר ישוב מחשבתו הרעה אשר חשב על היהודים על ראשו ותלה אותו ואת בניו זהו מה שכתב הראב"ע, אמר המחבר השאלה טובה והתשובה מבוארת הנפילה וזה כי אם דת פרס ומדי די לא יעדי הוא בתנאי שהמשנה שבידו החותם לא יעשה זיוף, ועוד אם לזיוף חיישינן אין לדבר סוף ועוד מה הבטחון מעתה על כתב נכתב בשם המלך ונחתם בטבעת המלך והנה יוכל המלך לומר לא צויתי כן והמשנה שלי זייף. ועוד מה כח ואימות היה באגרות האחרונות האלו מן הראשונות והנה יאמרו השומעים אלו האחרונות אולי מזוייפות הם והראשונות אמתיות ועוד מה המופת על זיוף האגרות ההם כי תלו המן המשנה האין משפט מות לאיש הזה רק מצד זיוף אותן האגרות בייחוד וכמה דרכים יש למקום כ"ש כי אמר זה לכבוש את המלכה כאשר שמעו חרבונה ורעיו, ועוד הנקל בעינינו לומר כי המלך יכזב וזה יאמר כי המן עשה זיוף בראשונות והוא יודע שאין הדבר כן וגם רבים יודעים זה וכל זה מבואר, ועוד כי הנימוס במלכות ההוא כי כתב שנכתב בשם המלך ונחתם בטבעת המלך אין להשיב ואין להרהר אמנם המלך ישמור למי שימסור טבעתו כי אם יעשה אלף זיופים הכל שריר וקיים, והנה עתה פער פיו נגד המפרשים כי נעלם מהם האמת להעלם מהם מלאכת ההגיון והרבה בשבחיה מה שאין הצורך בו כי אם להודיע שאין כחו אלא בפיו, והצריך עתה לזה הוא אמר דע כי גדר הגזרות הסותרות שיהיו אחדות בנושא ונשוא מכל הצדדים ואין בהם חלוף רק בין הן ללאו רצוני שהאחת מחייבת והאחת שוללת ואם שתיהם מחייבות אפשר שהם מתנגדות בהיותם נשואיה' הפכים ונושאיהם אחדים וזהו על דרך משל אמרנו ראובן הולך ראובן אינו הולך הם סותרות ואמרנו ראובן שחור ראובן לבן הפכיות בחומ' וכל אלו א"א שיצדקו יחד בזמן אחד אבל אם היה בין הגזרות האלו שנוי וחילוף אינם מתנגדות וזהו כמו שאמרנו ע"ד משל ראובן הולך בעיר ראובן אינו הולך בשדה או כדאמרי ראובן הולך שמעון אינו הולך וכן אמרנו ע"ד משל ראובן מסר מאה זהובים לשמעון ואחר נאמר שמעון החזיר ק' זהובים לראובן או בדאמרנו ראובן זכה את שמעון ושמעון התנקם והכה את ראובן ובכלל אין בכל זה סתירה והתנגדות ושתיהן אפשר שיצדקו יחד והנה עם ההצעה הזאת ישיב ויאמר כי אחר שנשואי האגרות אינם אחדות רק אלו יהודים ואלו גוים הוא כמשל ראובן הולך בעיר או כמשל ראובן הכה כי אין מקום לסתירה ואמר עוד כי אין מאמר המלך שיהרגו היהודים עכ"פ כי אם שיעשו מה שיוכלו והרי זה כמו שאמר לו המלך לך והכית את פלוני ובא הפלוני ההוא ועמד על נפשו או הרג זה או ברח והרי זה עשה מאמר המלך ואם לא נהרג פלוני ההוא ע"כ, והנה הדברים הללו לקוחים מדברי הרלב"ג ובמעט עיון תבין איך נלכד ברשת זו טמנתי לו כי לא ימנע מחלוקה וכו' עייין שם, ובספקות אחרים הן ממה שספקתי אני הן ממה שספק הוא הוא בעצמו לדברי הראב"ע זכרונו לברכה, וה"ר אברהם ביבא"ש ז"ל פי' בספר דרך אמונה וז"ל ולמען תשכיל הנני מעמידך על חדוש נפלא לא נפלו בו המפרשים אשר ראיתי עניינם על אלו הכתבים השלוחים איך שבו אחור בהיות הכתב אשר נכתב בשם המלך לא ישוב מפני כל עם שבן כספי כתב אגרת בזה בנוייה על שם ההגיון ברוב דברים ואת כלם ישא רוח, והאמת בזה כפי מה שאחשוב הוא כי לפי גאוות המן כתב בספרים אשר שלח בכל מדינות המלך להשמיד את היהודים בזה הלשון אני המן אומר שהמלך מצוה ימותו כל היהודים וכו' וחתם הכתבים בטבעת המלך וזה מבואר מן הכתוב האומר ויכתב ככל אשר צוה המן אל האחשדרפנים וכו' והשלים בשם המלך אחשורוש נכתב ונחתם בטבעת המלך וכו' אמנם כשבאה אסתר להעביר רעת המן וכו' הנה המלך נתן לה עצה וחלק אותה לשני חלקים הא' באו' הנה בית המן נתתי לאסתר ואותו תלו על העץ וכו' ור"ל כל העולם יבינו שאותו הכתב שכתב הוא מזוייף לפי שהוא נהרג ונתלה מטעם המלך ונתנו נכסיו לאויביו וכן אתם תפרסמו כמו זה. והחלק הב' שתכתבו בשם המלך עצמו שיהא לשון הכתב אני המלך אומר ומצווה לא שתאמרו אני מרדכי אומר שהמלך מצווה שא"כ תעשו רצוני שתכתבו בשם המלך ולא בשם עצמכם הנה הכתב אשר תשלחו א"א שתשוב ואין חולק עליו וכן עשו ולזה השלים הדבור ואמר ויכתוב בשם המלך אחשורוש ויחתום בטבעת המלך מה שלא אמר כן בספור כתבי המן כי לא אמר שם ויכתוב בשם המלך אלא שצוה לכתוב בשם המלך הוא עצמו היה אומר שצוהו המלך כן אבל אצל מרדכי ואם היה שאמר ג"כ בו ככל אשר צוה מרדכי חזק ונשמר ויכתוב בשם המלך ובזה די עכ"ל:
ואני בתומי אלך בענין זה בב' דרכים, הא' שכבר הקדמתי כי אין דרך מדרך המלכות כי מי שנגמר דינו למות שיראה פני המלך ואם עבר וראה באור פני מלך חיים, ועוד קדם פסוק ויבז בעיניו וכו' כי הגידו לו את עם מרדכי באופן כי הגזרה הנגזרת על הגבור יעשה על עמו, ואחר הב' הקדמות הללו מה שאלה יש כאן כי אמת ויציב כי דתי מדי ופרס די לא תעדי כי כל כתב אשר נכתב בשם המלך ונחתום בטבעתו אין להשיב גם הוא בדתי מדי ופרס כי כל איש אשר יראה פני המלך יחיה וא"כ אין ראוי שיקשה הילכתא אהלכתא ואחר שמרדכי ראה פני המלך אם כשהרכיבוהו על הסוס כאשר דבר טוב על המלך וכמו שקדם פירושנו אבל וישב מרדכי אל שער המלך או כאשר הגידה אסתר מה הוא לה וידע המלך כי מה שעשה המן היה לרעתו של המלך ולזה שלח ידו במי שדבר טוב עליו א"כ כבר ניצול מרדכי מכח ההקדמה הא' ומכח ההקדמה השנית ראוי שינצלו עמו כי הכל הולך אחר השר או הגבור הנגזר עליו מוטל על עמו וכאשר מרדכי הקביל פני המלך הוא כאילו כל א' וא' מעמו יראהו ויחיו, ואחר שהמן מת הרי כל עמו מעותדי' לזה וראוי שיהיו הם להשמיד להרוג ולאבד וא"כ הרי שהאגרו' הללו אינן סותרות זו לזו והכל בדין:
הב' אומר כי היתה כוונת המלך לשום לכל מי שיגעוהו אגרותיו במבוכה באופן שלא ישפטו דבר על פי האגרות כי אם למראה עיניהם או למשמע אזנם וזה בששלח הכתבים הראשונים להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים ובכתבים האחרונים כתב להשמיד להרוג ולאבד את כל חיל עם ומדינה ואינם סותרות כדברי האבן כספי כי הם כמשל ראובן הולך לעיר ויותר נראה בעיני שיהיה המשל כאילו תאמר ראובן הולך בעיר שמעון הולך בעיר כי נושאיהם מתחלפי' באופן כי האחשדרפני' והפחות בל ידעו מה לעשות רק שיראו מה שעשה המלך לפי כי הכתב הראשון נכתב בשם המלך ונחתם בטבעתו גם השני כן על זו האופן וא"כ מאי אולמיה דהאי מהאי וכמו כי מי שיעבור על מצות הכתבים הראשונים יעבור על מצות המלך כמו כן מי שיעבור על מצות הכתבים האחרונים יעבור על מצות המלך וא"כ לאי זו יאמינו לראשונה או לשנייה באופן כי לא יעשו דבר על פיהם כי אם על מעשה המלך מה עשה המלך הרג להמן וגדל למרדכי נראה כי כוונת המלך היא זאת א"כ ממנו נראה וכן נעשה. וזה נ"ל שדקדק הכתוב אמר המלך משיב לאסתר ולמרדכי הנה בית המן נתתי לאסתר ואותו תלו על העץ על אשר שלח ידו ביהודים לא על שכבש המלכה לפי' המפרשי' וא"כ הנם יודעים כי זאת כוונתי ולזה נערים לעשות שנכתוב שגם היהודים יהרגו בשונאיהם ומעתה יאמרו האחשדרפני' והפחות הנה בכתב הראשון צוה שיהרגו ליהודים ומסתמא שצוה שהיהודים לא יעמדו על נפשם דאי לא תימא הכי מה חדש להם בשנייה, והנה בכתב השנית צוה שיהרגו היהודים לנכרים א"כ אין לעשות לא כזאת ולא כזאת רק כמו שעשה המלך וזה נ"ל ג"כ דרך נכון יוצא מידי כל הספקות, ומ"ש כי כתב אשר נכתב אין להשיב ר"ל כי לא נוכל לומר שלא יהרגום רק שנעשה ההערמה הזאת והזכיר הכתוב איך נקראו סופרי המלך בעת ההיא ויכתב ככל אשר צוה מרדכי ושלחום ביד האחשתרנים כי הם קלי המרוץ לשיגיעו תחלה או סמוך לכתבים הראשונים ואמרו מבוהלים ודחופים מה שלא נאמר כן בכתבים הראשונים רק דחופים לבד אחשוב כי להיות עם בני ישראל בין האומות כשושנה בין החוחים וכל היום עומדים עלינו לכלותנו ועלינו יערימו סוד לסבה שקדמה בהקדמת הספר הזה הנה לזאת הסבה לא נבהלו בפעם הראשונה רק שנדחפו להוצאת הדבר בפועל תכף לסבה שקדמה אבל בפעם הזאת נבהלו כי לא ידעו מה הוא זה אשר צוה המלך לרחק את קרוביו ולקרב את רחוקיו, עיין מ"ש אבא זלה"ה בפסוק פתשגן הכתב.