ותוסף אסתר ותדבר לפני המלך ותפול לפני רגליו ותבך ותתחנן לו להעביר את רעת המן האגגי ואת מחשבתו אשר חשב על היהדים:
ותוסף אסתר וגו'. נחלקו המפרשים בביאור כתוב זה, אם היה בראשונה כאשר דברה לפני המלך אם עברו ימים בין זה לזה. המתחיל בדרוש הזה היה הרלב"ג ז"ל שכתב וז"ל הנה השתדלה עתה להפר עצרי המן ועל זה הוכרחה להתיר עצמה למות להכנס אל החצר הפנימית אם לא נקראת, ועוד כתב בתועלות ז"ל התועלת המ"ז הוא במדות והוא להודיע שאשר יבקש דבר מה מהמלכות והשיג קצת מבוקשו אין ראוי שיבקש הנשאר במהירות עד עת ראוי ובאופן ראוי כי אולי יכעוס המלך עליו אם יכביד לשאול ממני כל זה יחד כ"ש בראותו שהשיג למלך ההוא מהכעס הפעלות רב על דבר בקשתו כי הוא צריך שימתין עד שישקוט חמת המלך ואז ימצא מקום לבקש הנשאר, ולזה תמצא כי כשנתלה המן והיה בזה קצת קורת רוח לאסתר ולמרדכי לא החזיקה אסתר תכף בבקשתה שאמרה תנתן לי נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי, עד שעברו ב' חדשים או יותר ואז מהרה והתירה עצמה למיתה בראותה כי לא נקראת לבא אל המלך ליראתה שמא יעבור העת ולא יותן לה דבר הצלת היהודים בכל המלכות לגודל המלכות ההוא והנה אעפ"י שנתבאר לה בהתחלה שלא ישר הדבר שעשה המן בעיני המלך שבה להזכיר עתה שאם הוא טוב בעיני המלך וטובה בעיניו יכתב להשיב מחשבת המן כי רצון המלך יתכן שישתנה ולא הזכירה בדבריה אלא שיהיה מחד תרי אליה כי אולי אמר לה המלך שאין ראוי שתפחד מזה, או אולי יתן לה מה שתשמר היא בו ותמנע מפני זה ממנה בקשתה על עמה ולזה הזכירה עוצם צרתה אם יאבדו עמה ומולדתה אם לא תמלט מזה אלא בשילקח דרך על הצלתם עכ"ל, ובדרך הזה דרך הה"ר יוסף יחיי"א ז"ל וכה אמר ולהיות כי היה הדבר קשה ההשגה וכמעט נמנע להשיב אחור דתי פרס ומדי וכו' הוצרכה אסתר לבא לפני המלך וכו' ויושט המלך סיפר שכאשר אסתר הוסיפה לבא לפני המלך בלא רשות אשר לא כדת והיתה מדברת לפניו לאמר הושיעה אדוני המלך וכו' לרחמי המלך עליה ולהצילה ממות דתי פרס ומדי על בואה לפני המלך בלתי רשות לכן הושיט לה המלך שרביט זהבו להראות לה המחילה על אשר העיזה פניה לבא. אמנם הה"ר יצחק עראמה ז"ל כתב שנקראה ונכנסה, וז"ל והמתינה עד שתקרא לבא אל המלך ובבואה לפניו כרעה והשתחווה לפניו כמשפט והמלך הושיט לה את השרביט כי הוא סימן שתקום מכרוע והשתחוות לפניו במשפט אל המלכה האהובה כי הושטת השרביט למצא חן ולזה יוצל ממות אל אשר לא יקרא ויבא, וזה מבואר וקצר הכתוב בואה לזמנו ע"כ, והה"ר יהודה ן' שושן ז"ל בירר לו דרך אחר וכה אמר ויושט לה השרביט לא אשער שהוא להרשותה ליכנס כי לא יצאה מארמון המלך עד גמר כל הענין ואם יצאה מטוב טעמה ושכלה שתבקש מהמלך שלא תהיה בבל תבא בכל עת אל המלך, אבל הושטת השרביט כמי שנותן ידו למשתחוה לו להקימו ולכבוד המלך ממקומו יפן ברחמיו עם שרביטו להקים ולהעמיד למשתחוה לעומתו, וזה נכון אצלי בכתוב הזה שאמר ותקם אסתר ותעמוד ותאמר ע"כ, והה"ר יוסף גאקו"ן ז"ל ארכבה אתלת רכשי וז"ל וזה לא היה בחצר המלך הפנימית כי אם במשתה היין או בבית המלכות או שנקראה לבא אל המלך והושיט לה המלך השרביט להעמידה מן הארץ או שהיא נכנסה כבראשונה שלא ברשות וזהו ותוסף ולכן הושיט לה השרביט ע"כ, וכל זה להם מפני שלא טעמו דבש וחלב ומרדכי בא לפני המלך, וכמה זרות נפל בדברי הה"ר יהודה ז"ל שתשב אסתר בארמון המלך כמשלש חדשים רובו של ראשון ורובו של אחרון ואמצעי שלם ודברים הללו אין הדעת סובלתן והאמת הברור הוא מ"ש, ומצאתי בשערי בינה להה"ר אליעזר מגרמישא ז"ל שכתב וז"ל ותוסף מלא וי"ו אמרה ליש' שלא יתמעט מששה דברים, אבל בכי צום מספד שק אפר, כדי שיתנו לבם להב"ה שיתן בלב המלך להשיב את הספרים ולעשות רצון אסתר, ולקיים אורה ושמחה וששון ויקר משתה ויום טוב ע"כ, ותדבר לפני המלך בראשונה דברה מעומד ודברה בלשון קושי כי אחרי שנמצא הבוגד אויב המלך כמו שנאמר ומה גם בדברי חרבונה ראוי שתתבטל ותופר עצתו אלא שמרוב ענותנותה ושפלות דעתה והשמעותה למלך ותפול לפני רגליו ולהורות כי הנפילה הזאת בלתי צריכה נכתבה תיבת ותפול חסרת וי"ו, ואף גם זאת דבר' בחוזק כמדברת בלשון קושי. האמנה כאשר הושיט לה המלך את שרביט הזהב כמודה לדבריה ומורה היותו מפוייס ומרוצה ממנה קמה עמדה ותאמר בלשון פיוס, האמנה ביען דברה בלשון קושי ובזה מן הזרות מה שהוא מפורסם לכן תקנה זה ותפיל לפני רגליו ולא ותפיל על פניה כרות רק לפני רגליו כנישק' רגליו על הדבר, ותבך וידוע כמה חוזק יש לו לבכי לעורר הלבבות לעשות דבר השואל עד ששערי דמעה לא ננעלו, והיה מחוזק הבכי שלא יכלה לדבר עד שבכתה בכי גדול ואח"כ ותתחנן לו, והנה אומרו להעביר את רעת המן האגגי ואת מחשבתו, יראה כפל ללא צורך, לכן או' אני כי ב' דברים הם, וצריך להזכיר מה שקיים בפסוק והעיר שושן נבוכה דברי מדרש רבתי (פרשת ו') היה א' מיש' יוצא לשוק ומבקש ליקח ליטרא של בשר או אגודת ירק היה הפרסי חונקו ואו' לו למחר אני הורגך ומבזבז את ממונך ע"כ, הנה שמאז השמיעו פתגם הרעה זרזו עצמם להקדים והתחילו לצערם וזה באמת לתעביר את רעת המן האגגי שע"י היו עושים עמם רעה מדי יום ביומו, אמנם מאמר ואת מחשבתו הוא דבר האגרות העתיד וכמו שביארה היא יכתב להשיב את הספרים מחשבת המן בן המדתא: