ויבא המלך והמן לשתות עם אסתר המלכה:
ויבא המלך. וגומ' ממה שקדם נשמע כי אחרי שכבר החל להטיב לב המלך במה שידע דבר מרדכי ושהדבר ע"י אסתר היה שסרה קנאת המלך כי ידע היות לב אסתר שלם עמו ושאין הדבר כאשר חשב ועתה ידאג יותר מה הניעת' לאסתר למרות פי מלך לבא לפניו אחר שלח נקראה בשם כי לא דבר רק הוא, ושהמן יוצא ונכנס בדבר אחרי שבו בחרה לאכול עם המלך פעמים ולא אחד בהם משרי המלך, ולכן צריך שלא להקניט את המן ומה שעשה עשוי באמת ויושר והוא אמרו דלא להוסיף עלה, ולכן ויבא המלך והמן הם לבדם אין זר אתם, ושניהם כאיש אחד כי על כן לא אמר ויבא המן עם המלך כדרך הקטן שנתלה בגדול, או לפחות ויבואו המלך והמן אלא ויבא כאיש אחד לשתות עם אסתר המלכה, אחרי שכבר סרה הקנאה קראה בשם מלכה מה שלא עשה בראשונה אשר אז צמחה הקנאה ולכן מלכותה עדת מינה וכתב ויבא המלך והמן אל המשתה אשר עשתה אסתר ואלו אסתר המלכה לא אמרי וכמ"ש שם, ועתה כטוב לבו כתב לשתות עם אסתר המלכה. ותיבת לשתות כבר נודע שהיא כוללת האכילה והשתייה ונקרא תמיד בשם משתה היין.