ויאמר המן אל המלך איש אשר המלך חפץ ביקרו: יביאו לבוש מלבות אשר לבש בו המלך וסוס אשר רכב עליו המלך ואשר נתן כתר מלכות בראשו: ונתון הלבוש והסוס על יד איש משרי המלך הפרתמים והלבישו את האיש אשר המלך חפץ ביקרו והרכיבהו על הסוס ברחוב העיר וקראו לפניו ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו:
ויאמר המן וגו'. ממה שקדם נלמוד כי היה נדון בקרבו אם המעלה הזאת היא לעצמו או לזולתו, ולכך נשמר בכל דבר שלא להפחי' בכבודו אם היה הכבוד הנעשה לזולתו ואמר איש אשר המלך חפץ ביקרו אשר יראה בלי צורך ודי והותר שיאמר ויאמר המן יביאו לבוש וגו' ונתון וגומ' וקראו לפניו ככה יעשה לאיש וגו'. וגם הוטעמ' תיבת איש אשר המלך חפץ ביקרו בטע' זקף גדול, וכל זה להורות כי אין כמוהו בכל שרי המלך יאות דבר זה אשר יאמר כי אם אליו, וכאלו אמר ניכרין הדברי' כי איש מיוחד הוא מכל העם אשר המלך חפץ ביקרו אשר כמשמען של דברי' שתמיד המלך חפץ ביקרו, וזהו לו ע' יום שמחדש גדלו המלך ונשאו ויש' את כסאו מעל כל שרי המלך וקראו לפניו אבר' ונתן אותו אלוה על כל שרי המלך עד אשר לפניו יכרעו וישתחוו וכמ"ש בשערי בינה אל הה"ר אליעזר מגרמישא זלה"ה כי כן צוה לו המלך כי לא עמדה לו גדולתו כי אם ע' יום כמני' כ"ן, ואחרי שכן הוא מבואר נגלה שהדברי' מגיעים עדי, ועל הספק דבר באופן לא יהיו היא יוצא ונכנס בדבר הזה, יביאו המשרתים כדברי הראב"ע ונתון הלבוש על יד וגו' והרכיבוהו וקראו לפניו וגו' ובדבר העצה הזאת מצאתי במדרש קצר שהעתיק הה"ר יהודה ן' שושן ז"ל בביאורו דברי' ערבים וטובים וז"ל, ומנהג הפרסיים שהלובש לבוש מלכות ורוכב בסוסו יש לו רשות לעשות כחפצו מבלי רשות המלך ולכן אמר ילבישהו ע"י אחד מן השרים לבוש מלכות וירכיבוהו על הסוס ויותן כתר מלכות בראשו וכשיעשו לי כן הנה בידי להרוג את מרדכי ולא אצטרך רשות מן המלך ע"כ ונכרין דברי אמת כי כל ישעו וכל חפצו להרוג את מרדכי כי ירא הוא אותו פן יחזיר לבני ישראל בתשובה כאשר החל לעשות ועיניו ראו יום שלפניו למרדכי שהיה בראש התינוקות ושקים במתניהם וסופדים ובוכים ופקד אותם ומצאם שנים ועשרים אלף כלם בתענית, ועתה אם זה יעשה לו יוכל להרוג את מרדכי מבלי רשיון המלך. והנה הה"ר יהודה המעתיק המאמר הלז צהבו פניו בראותו ומנהג הפרסיים שהלובש לבוש מלכות ורוכב על סוסו יש לו רשות לעשות כחפצו מבלי רשות המלך, וכתב גיליון על המאמר הזה וכה אמר איש כבר זכיתי בזה בפשוטן של מקראות בחלק הראשון ואם הוא בדרך אחרת מתישב מאד בפשוטו של סיפור עכ"ל, וכיון למה שאחז בו הוא והה"ר יצחק עראמה ז"ל כי גנב לב המלך עד בלי הגיד לו כי על עם ישראל מטיל דעתו ושעתה בקש דרך שלא יצטרך רשות מהמלך ובאמת הוא זכה בתורה ובמעשים טובים אבל בזה לא זכה ולא איש הוא ולא אדון הוא בדבר הזה, וכבר הרביתי הדבור במקומו להורות כי האמת הוא כדברי רבותנו ז"ל ודידן נצח ת"ל. ופה היתה כוונת הצורר למהר את הקץ מפחדת הנאמר ומכעסו שלא קם ולא זע ממנו ושבזהו כמו שקדם, וגם כי החכם הנזכר לא זכה בזה, זכה בביאור הכתוב וז"ל הנני אני להוסיף נופך משלי. ואומר כי המן הרע הזה אחז דרכו לדבר בלשון עקש ופתלתול מובן לעניינו חלוקים כי הוא כמשיב ידו אל כתר המלוכה להביא לעצמו כהה ובמלות משותפות עד יראה מה יוציא המלך בפיו על ככה וכן ימשיך ענין דבריו, וכשרצה לומר שגם ינתן כתר מלכות בראשו אמר ואשר נתן ולא סיים לו בראשו כתר מלכות אבל אמר כמתנכר עצמו ולשונו ואשר נתן ומנע ואמר כתר מלכות בראשו אשר יש להתבונן בו ואשר נתן בראשו שהוא כתר מלכות ג"כ יביאו ויובן גם כן שהוא מוסב על הלבוש והסוס כלומר ויהיה אותו הלבוש והסוס שלבש ורכב כאשר נתן כתר מלכות בראשו וכי לא שיער לומר כן בפירוש וחזר ואמר ונתון הלבוש והסוס ולא הזכיר עתה הכתר הס כי לא להזכיר אותו במקום שיובן בפירוש שיביאו כתר. ואמר שהלבוש והסוס יותנו למלבישים ולמרכיבים על ידי אחד מהגדולים הפרתמים כי לא רצה לחלוק מהבזיון לאחד מהפרתמים במה שאין לו בו כל כך מהכבוד ודיו בשינתן על ידי שר גדול הלבוש והסוס למלבישים, וזה טעם והלבישו והרכיבו בלשון רבים שלא בהתחלת הפסוק שאמר ונתון הלבוש והסוס על יד איש משרי וגו', נמצינו למדין שהמלבישים ומרכיבין והמכריזים הם אנשים אשר תחת השר הניתן ומצוה להם איך יעשו את כל הכבוד הזה עכ"ל וענין ונתון הלבוש והסוס וגו' אומר אני משום דאיתא בב"ר (פרשת פ"ז) ויהי כדברה אל יוסף יום יום, ר' יודן בשם ר' בנימין אמר, בניה של רחל ניסן שוה וגדולתן שוה. ניסן שוה (בראשית ל"ט י') ויהי כדברה אל יוסף יום יום, ויהי כאומרם אליו יום יום, ולא שמע אליה. ולא שמע עליהם, גדולתן שוה ויסר פרעה את טבעתו ויסר המלך את טבעתו, ויתן אותה על יד יוסף. ויתנה למרדכי. וילבש אותו בגדי שש, ויקח המן את הלבוש וישם רביד הזהב על צוארו, ותשם אסתר את מרדכי על בית המן. וירכב אותו במרכבת המשנה אשר לו, וירכיבהו על הסוס ברחוב העיר ויקראו לפניו אברך. ויקראו לפניו ככה יעשה לאיש ע"כ. ואחרי שהם דרשו כל הדברים הנאמרים בזה ובזה אף אני אמר ונתון אותו בכל ארץ מצרים. ונתון הלבוש והסוס, ועין רואה יראה לימוד נאה כי קראו רז"ל ההצלה מן החטא נס, באופן כי ביוסף אשר לא נפתה לבו על אשה כדברה אליו יום יום, ואמרינן במדרש ר' תנחומא. א"ר יהודה בר שלום יום יום י"ב חדש היתה מתגרה בו ואין יום יום אלא י"ב חדש שנאמר מיום ליום ומחדש לחדש שנים עשר הנה זה נס גדול שעמד על עצמו וכן דבר מרדכי כי לא שמע אל עבדי המלך האומרים אליו להשתחות להמן יחשב נס גדול. ובשערי בינה אל הה"ר אליעזר מגרמישה זלה"ה ויהי כאומר' אליו יום יום גי' ליוס"ף ומרדכ"י שהיה ניסן וגדולתן שוה וכל מה שנתגדל זה כן זה ע"כ, והנה בדבר ואשר נתן כתר מלכות בראשו בלבול בדברי המפרשים כי מהם פירשו תיבת ראשו על המלך והכתוב מסורס וכאילו אמר ויביאו כתר מלכות אשר נתן בראשו של מלך. וכן כתב החזקוני ז"ל (פרשת ויקרא) אשר נשיא יחטא סרסהו נשיא אשר יחטא, דוגמא ואשר נתן כתר מלכות בראשו שפירושו וכתר מלכות אשר נתן בראשו ע"כ, ודברי רז"ל כמטים לדבריו וכמו שתראה בפסוק הבא מדברי תרגום רבתי. ומהם פירשו תיבת בראשו מוסב אל הסוס והראב"ע בראשם שכתב שיש סוס שישימו כתר מלכות בראשו ונעמו דברי הה"ר מאיר בן עראמה ז"ל שכתב בטעמו של דבר, וז"ל ונראה לי שכשם שמשימים העטרה בראש המלכים בתחלת מלכותם כן משימים שם העטרה גם כן בראש הסוס אשר רכב עליו המלך להיות המלך ההוא מלך מלכים ושליט בכל העולם הנז'. ואולי לא ישימו שם העטרה בראש המלך כי אם בראש הסוס להורות כי מה שעשו המלכים עטרה לראשם יעשה הוא עקב לסוסו אחר שכלם תחתיו ע"כ, ולכאורה יראה זה נכון בסדר הכתוב דאם הכתר הוא על ראש המלך היה לסדרו תחלה קודם הסוס ולומר יביאו לבוש מלכית וכתר מלכות, אשר זה על גוף המלך ואח"כ יאמר וסוס אשר רכב עליו המלך, ומהסדר הנכתב יראה כי וכתר מלכות אשר נתן בראשו על הסוס אמר. אלא שאני רואה שאין כן דעת רבותנו הקדושים ז"ל ומה גם המתרגם וכמו שיבא בסמוך בס"ד, לכן יהיה ביאור הכתוב יביאו לבוש מלכות וגו' וסוס אשר רכב עליו ואחרי עלותו על הסוס לבוש בגדי מלכות ישים העטרה על ראשו ובכן אין מגרעת בסדר כלל, ובדבר הקריאה הזאת. מצאתי במדרש ר' נחום בר יעקב ז"ל. דברים מתמיהין וז"ל יביאו לבוש מלכות ואחד מגדולי המלכות יכריז ויאמר כל מי שלא יכרע ולא ישתחוה לו יהרג, ובת המלך ינתן לו ע"כ, והן אמת עצה עמוקה היא זאת כדי שיהיה מוכרח מרדכי לכרוע ולהשתחוות מה שלא עשה עד כה. והן לא. יהרג וזו הוא מבוקשו, גם תחת אשר השליכו את בתו מבית המלך אשר חשב תצלח למלוכה והושלכ' בחרפה ובוז וכמו שקדם תהיה לו בת המלך לאשה והנה הוא מתנקם בזה מהמלך וממרדכי כי גדולת מרדכי וקושי ערפו שלא להשתחוות אליו לפי דעתו הנה הוא מפני היות אומן המלכה ואין ספק שתגדל תפארתו בהיותו חתן המלך מתפארת מרדכי להיותו אומן המלכה ומה גם שאיננו יודע להגיד מאי זה עם היא. והנו מתנקם מהמלך בקחתו בתו והנו בעל אשה ובנים, לו שפחות ופלגשי', ובלי ספק כי לו ילדה זרש מאתים ושמונה בנים כמנין ור"ב בניו כדברי רז"ל ומנהג מלכי פרס כמנהג מלכי תוגרמה אשר אנחנו רואים כי לא יתנו בת המלך לאיש אשר לו בנים מאשה אחרת, יען לא יהיו בני בת המלך אחים לבני אחר כ"ש שלא יתנוה למי שלו אשה אחרת וזה מבואר. ועוד אני אומר טעם לדבר כדי להיות בטוח שלא יגדילו אחר עליו להבא כי אין ראוי שיהיה אחר גדול מחתן המלך ובזה בהיות הוא נושא בת המלך יהיה גדול מכלם, ואחרי התישר זה קשיא לי דבר זה היכא רמיזא, ואומר אני דבר ההשתחויה סברא היא, אם מצד כתרה של מלכות כי המשתחוה לו הנו משתחוה אל כתר המלך, ואם מפני דכרוזא קרי בחיל ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו ומאן דלא יפל ויסגוד הנה היא שונא אשר המלך חפץ ביקרו ושונא האוהב שונא ואפשר כי נרמז זה במ"ש אשר המלך חפץ ביקרו אשר ביאורו שהמלך חפץ ביקרו שייקרוהו ויכבדוהו הכל אחרי שהמלך מיקרו וחולק לו מכבודו לובש לבושו רוכב על סוסו, וכתר מלכותו בראשו שלא כמנהג המלכים שאין לובשים לבושו ואין רוכבים על סוסו כי על כן נקרא הוא ית' מלך הכבוד שחולק מכבודו ליריאיו שויתר להם כל אלה, ואחר שהמלך הזה עושה לאיש זה כל הכבוד הזה הנה הוא חפץ שיחלקו לו כבוד והוא דבר חפץ ביקרו שהוא חפץ שיחלקו לו כבוד ויקר לא שיהיה היקר רכיבת הסוס ולבישת המלבוש והעטרה אבל כל אלה מחייבים היקר והכבוד, ולפי זה ביאור מה לעשות באיש אשר המלך חפץ ביקרו מה יעשו בו כדי שיכירו הכל שהמלך חפץ שיעשו לו יקר וכבוד דיקא נמי דקאמר מה לעשות באיש ולא קאמר מה לעשות לאיש אשר ביאורו בודאי מה יעש' בו כדי שיכירו הכל וינהגו בו כבוד, והיתה העצה יביאו וגו' וכשיראוהו מלובש בגדי מלכות ורוכב על הסוס וכתר מלכות בראשו יראוהו אנשים ולפניו יכרעו ויפולו ולכבוד שמו יקר יתנו. ודבר בת מלך אפשר מתיבת אשר המלך חפץ ואעפ"י שאין ראיה לדבר זכר לדבר דכתיב (שמואל א' י"ח כ"ב) דברו אל דוד בלט לאמר הנה חפץ בך המלך וכל עבדיו אהבוך ועתה התחתן במלך, ומה שגרע הכתר בפסוק ונתון הלבוש והסוס האמת הוא מה שכתוב בפרקי ר' אליעזר (פרק ן') אמר לו אדוני המלך אכו אתה רוצה לעשות יקר לאיש אשר אתה חפץ יביאו לבוש אשר לבש בו המלך ביום שהמליכוך ואת הסוס אשר רכבת עליו ואת הכתר אשר נתן בראשך ביום שמלכת, אמר לו רשע לא דייך אלא על הכתר שבראשי א"כ מה הנחת לי, כיון שראה המן שכעס המלך חזר ואמר ונתון הלבוש והסוס וגו' ע"כ. וכן בילקוט (סימן תתרנ"ז) בלשון אחר כיון שהזכיר הכתר נשתנו פניו של מלך אמר זהו שראיתי בחלום שהיה מבקש להורגני כשראה המן כך לא הזכיר הכתר וחזר ואמר ונתון הלבוש והסוס וגו, ע"כ, הצד השוה כי מפני שראה פניו רעים או שמע ממנו דברים רעים ע"כ נגרע הכתר מפיו: