ויאמר המלך מי בחצר והמן בא לחצר בית המלך החיצונה לאמר למלך לתלות את מרדכי על העץ אשר הכין לו:
ויאמר המלך וגו' לא טוב. בעיני רז"ל מה שיראה לכאורה מפשוטו' של מקרא שהיה כוסף ומתאוה שר וגדול להתיעץ עמו על הדבר וכמו שכתבו הה"ר שמריא האיקריט ז"ל והה"ר יוסף ז"ל, כי לכן שאל מי בחצר, אבל הם ז"ל קבלו כי היה זה אחד מהנסים הנרמזים במגלה ובלתי מפורשים וכן אמרו במדרש בילקוט (סימן תתרנ"ז) א"ר יהושע בר אלעאי כל אותו הלילה היה אחשורוש רואה המן על גביו וכו' וכמו שכתבנו למעלה בפסוק ויאמר להביא את ספר הזכרונות, עיין שם באופן שהשאלה היתה מחמת אימת החלום לא מנדנוד השינה וזכירת מעשה מרדכי, ובמדרש לקח טוב, ויאמר המלך מה נעשה, כיון שהזכירו לפניו את מרדכי בא עליו מעט שינה וראה בחלום את המן והסייף בידו להורגו מיד קם אחשורוש משנתו ואמר מי בחצר וכו' אמר המלך כשאני רואה אותו החלום אמת הוא, ומה שאני מתבונן מתוך דבריה' היא אשר אומר כבר הקדמנו מהגמרא (מגילה פ"ק) ומהמדרשות נדנוד שינתו לומר שמא יש דבר בין אסתר להמן ואין מגיד לו. וכאשר הזכיר דבר מרדכי נחה דעתו קצת לומר כי הוא יגלה אזנו אם היה איזה דבר כי כאור בקר ישלם לו גמולו ויצילהו מהמות הנגזרת עליו ועל עמו ויגדלהו וינשאהו והוא יגיד לו את לבבו ומזה נחה דעתו ובא אליו מעט שינות מעט תנומות, ומן השמים יחתוהו בחלום ההוא שהיה רואה המן על גביו וחרבו שלופה בידו ומעביר פורפירין מעליו ועטרה מעל ראשו ומבקש להורגו ואז נעור משנתו. ויאמר מי בחצר להגיד לו חלומו שיפתור אותו, ובשערי בינה אל הה"ר אליעזר מגרמישא זלה"ה, ל"א נעש"ה עמ"ו דב"ר, גימ' הי"ה יש"ן וחל"ם המ"ן הורג"ו, מלאך הממונה על הבעיתה הבעיתו כאילו המן בא והורגו בסייף שבידו ולוקח כתרו וחשב על אשתו להורגה, לכך אמר מי בחצר. הנה הורה על כל מה שאמרנו, ומה שהזכיר פה וחשב על אשתו להורגה מה שלא נזכר בשום מקום אחר כדי להציל את אסתר מהחשד אמר שראה שגם מבקש להרוג את המלכה ובזה כשהיא תאמר כי אין הצר שוה בנזק המלך, קטל לושתי ובעי למיקטל יתי כמו שיבא שם בס"ד, יאמנו דברי' הכי כן ראה בחלומו, והמן בא וגו' כלומר שבא טרם עלות השחר וכי באותו העת ששאל המלך מי בחצר הגיע הוא לאמר למלך וגו' כי כן הסכים לתלותו בשעת קריאת שמע כמו שקדם בפסוק ותאמר לו זרש מלתא בטעמא, ושוב מצאתי במדר' אחר כתו' כיון שהיו מזכירין מרדכי לפניו היה ישן כיון שהתחיל לישן לעיתותי בקר בא המן דופק על פתחו, אמר המלך מי הו' זה לא יבא בשלו' לפני כשישן המלך היה רואה בחלומו המן עומד והסייף בידו והוא מבקש להורגו, היה המן נכנס שלא ברשות נבעת המלך משנתו אמר מי בחצר ע"כ, הנה ששאלת מי בחצר היא מפני שביעתו משנתו לא להתיעץ ולהתישר לדעת מה יעשה, ומדברי המאמר תראה שלא צדק הה"ר יהודה ן' שושן ז"ל במה שכתב והמן בא לחצר, גם הוא אינו נכנס אלא ברשות כי כלם בבל יבא, והנה בביאור אמר המדרש היה המן נכנס שלא ברשות כי הוא על בלא בר ואל תשתומם מהמאמר עומד בחצר, כי היא עמד שם יען הוגד לו נדנוד שנת המלך וכי עתה כמעט קט היא ישן ואינו מן הראוי שיכנס מה גם אם הודיעוהו שאמר המלך לא יבא בשלום לפני גם כי לא ידע שהיה המן אלא יהיה מי שיהיה אחרי שאינו מניח לי לישון, ולכן נתעכב שמה, ומ"ש אשר הכין לו אמרינן בגמרא (מגילה פ"ק) לו לעצמו, ופרש"י הבין לו לצורך עצמו. ובשערי בינה צ"ה פסוקים עד אשר הכין לו כמנין המן הכין לו לעצמו ולו הכין כלי מות גימ' זי"ה הי"ה המ"ן. כלי מות בגימט' בכל"י חמשי"ם אמ"ה, לכך אמרו חז"ל מנין להמן מן התורה שנאמר (בראשית ג' י"א) המן העץ המ"ן תיבות מן לא מות תמותון עד המן העץ וכן המ"ן תיבות מן ויקרא ה' אלהים אל האדם, עד תשופנו עקב נחש נתקלקל בעץ. והמן, כי נחש והמן שניהם מספרי לשון הרע וע"י שניהם נפלו מע' אומות, לכן רמז האמנם אלם צדק תדברון, במזמור יש המ"ן תיבות, וכלו תוכל לפתרו על המן בני אדם שיניהם חנית בנ"י אד"ם גימ' ז"ה המ"ן, ובאותו מזמור נאמר חמת למו כדמות חמת נחש, הכין לו גימטריא, והי"ה המ"ן ע"כ, מה נמרצו אמרי יושר.