ויקח המן את הלבוש ואת הסוס וילבש את מרדכי וירכיבהו ברחוב העיר ויקרא לפניו ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו:
ויקח המן וגו'. בגמרא (מגלה פ"ק) אזל ואשכח רבנן דיתבי קמי מרדכי וקא מחוי להו הלכות קמיצה, אמר להו במאי עסיקתו, אמרו ליה דכי היה בית מקדשא קיים רחמנא אמר מאן דמנדב מנחה לייתי מלייא קמצו ממנה וליקטר על גבי מדבחא וליכפר ליה, אמר להו לייתי מלא קומצא דקמחא דידכו ולידחי עשרה אלפי ככרי כספא דההוא גברא, א"ל עבדא דקנה נכסי עבדא דמאן נכסי דמאן, קום לבוש הני מאני ורכיב האי סוסיא דקא בעי לך מלכא ח"ל לא עד דאזילנא לבי בני ותשקול במיזאי דלאו אורח ארעא לאשתמושי במאני דמלכותא הכי. אדהכי והכי שדרא אסתר ואסרתינהו לכלהו בי בני ולכלהו אומני עיילי' איהו לבי בני ואסחייה, ואזל ואייתי זוגא מביתיה וקא שקיל במיזייה. בתר דקא שקיל ליה אינגיד ואיתנח, א"ל אמאי קא מתנחת, א"ל גברא דחשיב ליה מלכא מכלהו רברבנוהי השתא שוייה בנאי וספר, א"ל רשע לאו ספר דכפר קרינוס הוית, תאנא המן ספר של כפר קרינוס הוה כ"ב שנה. בתר דשקיל ליה למזייה אלבישיה, א"ל סליק רכיב, א"ל לא יכילנא דחליש חלאי מתעניתא, גחין ליה ורכיב וכי הוה סליק בטיש ביה. א"ל ולא כתיב בנפול אויביך אל תשמח, א"ל רשע הני מילי בישראל אבל בא"ה ע"א ואתה על במותמו תדרוך ע"ש פרש"י לרבנן תלמידיו, קמיצה היה דורש בענינו של יום וששה עשר בניסן היה יום תנופת העומר. לבי בני מרחץ, זוגא מספרים, ואשקול במיזאי אגלח את שערי. ואסרתינהו צותה עליהם להחביאם, אומנים ספרים. זוגא זוג של מספרים ע"כ, ובויקרא רבה (פרש' כ"ז) מצאתי נוסח אחר בזה הענין ז"ל, לעולם אל תהי מצות העומר קלה בעיניך, ר' לוי אמר היא שעמדה להם בימי המן דא"ר לוי כיון שראה מרדכי את המן בא כנגדו והסוס בידו, אמר דומה אני שאין רשע זה בא אלא להורגני, והוון תלמידוי יתבין תניין קמוי. אמר להם עמדו וברחו שמא תכוו מגחלתי א"ל בין לקטול בין לחיי אנן עמך ולא נשבקך. מה עשה נתעטף בטליתו ועמד בתפלה לפני הב"ה, ותלמידוי הוו יתבין תניין, א"ל במה אתם עוסקים. א"ל במצות העומר שהיו ישר' מקריבים במקדש ביום הזה. א"ל הדין עומרא דמאי הוה דדהב או דכסף אמרו ליה דשעורין א"ל וכמה הות טימי דידי' בי' קנטרין א"ל סגיין בי' מנין. א"ל קומו דנצחי עשרתי מניכון לעשרת אלפים קטגוריא דכספא, כיון דשמעת אסתר כן אפיקת כרוז בכל מדינתא ואמרה לא יפתח בר נש חנות בגו שוקא כל עמא יפקון להון דפרטיט' דיהודאי בעי למצטבלא, כיון דחסל מן מצלי אמר המן למרדכי לבוש הדין פורפירא והב הדין כלילא על רישך וסק ורכוב הדין סוסיא, א"ל שוטה בעולם לית את ידע דאנא מן שקא ומן קיטמא, אית בר נש לביש פורפירא דמלכא דלא סחי, מה את בעי לבזויי למלכותא. אזל בדיל בלנאי ולא אשכחי'. מה עבד אסר חרציה ועאל ואסחייה, כיון דחסל לבש פורפירי א"ל הב הדין כלילא דמלכא ברישך, א"ל אית ברנש יהיב כלילא דמלכא ברישי' ולא מספרי' אזל בעא ספרא ולא אשכחיה, מה עבד אפיק מאני ספוריה ויתיב ומספר ליה עד דהיא יתיב ומספר ליה שרי מתנח, א"ל מה לך א"ל ווי ליה לההוא גברא מה אתא עלוי, מאן עביד קומוס בגרון מאן דעביד קומוס קלטור מאן דעביד מגסטאר פלטין את עביד בלנאי וספר א"ל ולינה חכים לאבוה דההוא גברא שחיק טמיא בכפר קרינו' בלנאי וספרן ואיל אינון מאני ספורי', כיון דחסל מן מספרא ליה א"ל קום רכוב על הדין סוסי' א"ל לית בי כח דאנ' גבר סב וכו' א"ל ולית את גרמת לנפשך אזל קום דאנ' מעיך לך קדל ודרוס עלי וסוק ורכוב הדיי סוסוי' למקימ' עליכון מה דאמר כתבכון ויכחשו אויבך לך ע"כ, ומצאתי בשערי בינה אל הה"ר אליעזר מגרמישא זלה"ה מהתחלת אמור עד ספירת העומר ע' פסוקי' ושם רמזו המן ההי"ן מושבותיכם תהיינ"ה. ונתלה המן בקצירת העומר, ולכן ע' של (תהלים פ' י"ד) יכרסמנה חזיר מיער תלויה, ונשאר מיר גימ' עמל"ק ויש משם עד סוף המזמור נ' תיבות והעץ מן התיבה היה נ' אמה רחבה, ועליה רמוז המן שנא' (שם קמ"ב ח') הוציא"ה ממסג"ר נפש"י ונדרש בב"ר על התיבה מ"כ וביאור הדברים ההין מושבותיכם תהיינה סופי פסוקים הם, (ויקרא כ"ג י"ג) ומנחת"ו שני עשרונים וגו' יין רביעית ההין. וכתיב (שם כ"ג י') ולחם וקלי וכרמ"ל וגו' בכל מושבותיכם, וכתיב (שם כ"ג ק"ו) וספרתם לכם וגו' תמיימות תהיינה, בסופי תיבו' למפרע המן, ומה שכתב שנדרש בב"ר על התיבה, כן הוא כתוב בפסוק צא מן התיבה בב"ר, ורמז שכמו שהיתה התיבה הזאת הצלה אז כן יהיה לעתיד וכמו שכתבתי למעלה בפסוק ותאמר לו זרש אשתו וגו'. ונחזור לענין הפסוק ואומר כי נמצאו עוד דברי, ניספי' מתוקים מדבש ונופת צופים בתרגום רבה (פרשת ל"ד) ז"ל כד חזא המן רשיעא דפתגמוי לא מתקבלין קדם מלכא ולא מילוי משתמעין על לבי גנזי דמלכא כד כפיפא קומתיה ולא פשיטא כד אביל וחפי רישיה כד אודני מרטטן וכד ענוי מחשכן וכד פומיה מסתליף וכד ליביה מטמט' וכד מאנוי מבזעין וכד קטרי חרצי' משתריין וארכובתי' דא לדא נקשן. ונסיב מתמן לבושא דמלכא דאייתיאו יתיה ביומא קדמאה די קם במלכותא ונסיב מתמן כל מאני מלכותא כמה דאיתפקד ונפק מתמן כד מתבהל ועאל לאוריה דמלכא ונסיב מתמן סוסי' דקאי בריש אוריה דמתליין ביה מטפחין דדהבא, ואחיד בריסניה דסוסיא וכל מאני מלכותא טעין על כתפוי ומתקטרין קיטרוי ומתחלזין חולזוי ואזל וקם על מרדכי צדיקא עני ואמר ליה קום לך מרדכי צדיקא בר אברהם יצחק ויעקב קדים לך סקך וקיטמך לעסר' אלפי ככרי כספ' די אמרי' לא על' לבי גנזי דמלכ' מבי גינזי דילי ולא איתקבלון מן קדם דאיתיכין רחימין מן קדם אבוכון דבשמיא די בכל עידן דאתון מצליין קדמוי הוא מקבל צלותכון ופריק יתכון מן יד בעלי דבביכון והשתא קום לך מרדכי צדיקא מן סקך ומן קיטמך ולביש לבושא דמלכותא ורכיב על סוסיא דמלכא. עני מרדכי צדיקא ואמר ליה להמן המן רשיעא בר זרעא דבית עמלק אוריך שעה חדא ואיכול לחמא דגידין ואשתי מיא דמרירין ובתר כן אפיק יתי וצלוב יתי על צליבא עני המן ואמר למרדכי קום לך מרדכי צדיק' בר זרעא טבא מן יומיכון ניסין רברבין מתעבדין לכון צליבא אתקנית לבישתי הוא דאתקנית יתה והשתא קים לביש לבושא דמלכ' רכוב על סוסיא דמלכותא ופתגמוי דמלכא לא יתבטיל, עני מרדכי ואמר להמן מאן דאיתיה תלתא ימין ותלתא לילוון בצומא איכדון רכיב על סוסיא דמלכא כד שמע המן ית פתגמיא האילין על לבי גנזי דמלכא ואפיק מתמן כל מיני בוסמין ומשחנין טבין ומשחיתיה ואסחי יתיה ואלביש יתיה לבושא דמלכותא ותקין היה בכל תיקוני מלכותא ואוכיל יתיה מן סעודה דשדרא ליה אסתר מלכתא ומן קדם דרכיב על סוסיא דמלכותא אישתדר ליה מן בית מלכא כ"ז אלפין עולימוי בחירי וכסין דדהבא בימיניהון וכוזא דדהבא בסמליהון ומשבחין ואזלין קדם מרדכי צדיקא ואמרין כדין יתעביד לגברא דמלכא צבי ביקריה וכד חזון בת ישר' אזלון ומענין ואמרין כדין יתעביד לגברא דמלכא די ברא שמים וארעא צבי ביקרי' ע"כ, ראשונה הודיענו שהצדיקים תמיד מתייראין שמא יגרום החטא כענין וירא יעקב כדאי' בגמרא (ברכות פ"ק) כ"ש עתה שהיו מלוכלכים בחטאים וכמו שנכפל למעלה. ולכן לא היה מאמין מרדכי הצדיק בנס הנעשה, ולכן גם כי ראה הלבוש והסוס וכלי מלכות ביד המן לא היה בוטח אבל היה חושב שמא גרם החטא, והלבוש והסוס ביד המן כדי שיריכיבהו בו מרדכי, וכמו שחשבה בתו של המן וכמו שיבא בס"ד, ועשיית העץ נר' שהיה נודע באי זה אופן שיהיה וחשב שיתלוהו אח"כ, ולכ"א צליבא דאתקנית לבישתי הוא דאתקנית, ב' הודיענו שהוצרך לבשמים ושמנים למשחו ולבסמו כדי שיתחזק מהצומות ומהפחד, ג' הודיענו שנתן לו לאכול ממאכל ששלחה לו אסתר. וכבר קדם לנו כי מאכל כשר וטהור מאכלה ובשר פיגול לא בא אל פיה ולכן אכל מרדכי הצדיק מהמאכל ההוא, ד' הודיענו ששלחו לו מבית המלך כ"ז אלפים בחורים נבחרים וכוסות של זהב בימינם וכוזא דדהבא בשמאלם לפי שהיא יד כהה ואין בה כ"כ כח, הדבר הוא כי המלך אחרי שראה שנתרשל בהגמונ? מרדכי לא נתפייס בעשות מה שאמר המן. גם כי יש בזה חשד שמא איננו עושה זה ברצון טוב רק מפני שיצא מפי הנשאל ולכן הסכים להוסיף על הנאמר כ"ז אלף בחורים וענין הכוסות נ"ל שהוא להורות כי זה הוא תגמול מה שעשה בדבר השתיה שנמצא הסם בכוס והנחש במים, כמו שבא בדברי הה"ר אליעזר מגרמישא זלה"ה המובאים למעלה בפסוק ויבקש הדבר וימצא, ואפשר שעל כן היו ב' כלים, הכוס שהוא גדול כנגד הסם שנמצא במי'. וכוזא שהוא כלי קטן כנגד הנחש הקטן שנמצא בכלי כמו שתראה משם, ומספר מפקד הבחורים שהוא כ"ז אלף אפשר שהם כנגד האותיות שהם כ"ז כלם הפשוטות והכפולות, ה' הודיענו כי גם שהיה המן המכריז וקורא לפניו ככה יעשה לאיש וגו' לא נתפייס המלך בזה כי א"א שישמע קולו למרחוק ולכן צוה שכ"ז אלף הבחורים גם הם יקראו וישמיעו ככה יעשה לאיש, ואפשר שהיה בתחלה אומר המן ואח"כ הבחורים ובעוד שהבחורים היו או' זה בקול גדול היה פנאי לבית ישראל לומר ככה יעשה לאיש אשר המלך שברא שמים וארץ חפץ ביקרו, ובשערי בינה אל הה"ר אליעזר ז"ל כתוב וז"ל לפי שהמן גרם לו שלש' דברי' ויקרע מרדכי וילבש שק ואפר, ויזעק. וילבש את מרדכי. כנגד ויקרע מרדכי, וירכיבהו, כנגד ויצא בתוך העיר. ויקרא לפניו, כנגד ויזעק ע"כ, ומדבריו אני למד כנגד גדולה. כ"ז אלף בחורים קוראים בקול גדול, וכמו שקדם. וכנגד ומרה. היו בני ישר' או' ככה יעשה לאיש אשר המלך בורא שמים וארץ חפץ ביקרו, ובמדרש רבתי דאחשורוש כתיב כיון דרכיב התחיל מקלס להב"ה (תהלי' ל"ג) ארוממך ה' כי דליתני וגו', ה' אלקי שועתי אליך ותרפאני, ה' העלית מן שאול נפשי וגומר תלמידיו מה היו אומרי' זמרו לה' חסידיו וגו'. כי רגע באפו וגו' אותו רשע מה היה אומ' ואני אמרתי בשלוי וגו' ה' ברצונך וגו' אסתר מה היתה אומר' אליך ה' אקרא וגו' מה בצע בדמי וגו' כנסת יש' מה היתה אומרת שמע ה' וחנני וגו' הפכת מספדי וגומר רוח הקדש מה היתה אומר' למען יזמרך וגו' והנ"ל בביאורו דברי מרדכי ארוממך, ה' אלקי שועתי, ה' העלית יתכן שיהיו דברי הראשונים בכלל ובפרט, בכלל נודע שע"י הצער ההוא נמחל להם עונותם, וכמ"ש בגמרא (מגילה פ"ק) ויסר המלך את טבעתו א"ר אבא בר כהנא גדולה הסרת טבעת ממ"ח נביאים וז' נביאות שנתנבאו להם ליש' שכלם לא החזירום ליש' למוטב. ואילו הסרת טבעת החזירתן למוטב, ופרש"י החזירתן למוטב שגזרו עליהם תענית לתשובה. ועל כן אמר ארוממך ה' כי דליתני לשון דל ושפל כי זאת היתה סבה שחזרו ישר' בתשובה ובזה לא שמחת אויבי לי, ובדרך זה הכל הוא בשם כל ישר'. ובפרט אמר עליו ממש כי דליתני לשון הגבהה כמו דלו עיני שרוממתני שעמדתי כנגד יצרי ולא נהנתי מאותה סעודה ושלא השתחוותי לאותו רשע עם כי רבים לוחמים לי רוממתני וסלקתני מחטוא בשתים אלא כאשר פשעו בני ישראל כמו שקדם למעלה. ואני בעומדי על עמדי כפרתי בעד כלם כמו שנכפל למעלה ובזה ולא שמחת אויבי לי. ואפשר שכיון לשני הלשונות הגבהה ורוממות במה שדרך על במותי המן הרשע ואני דל ותש כח כמדובר ולא שמחת אויבי לי הוא מה שקדם בפסוק ויעש העץ מדברי המתרגם בתוספת' לא שלח המן מנוי ולא שכב בר המדתא עד דאזיל ואייתי ית נגרייא וית קינאי נגרייא דעבדין צליבא וקיננא דמתקנין סביבא דפרזלא ובנוי דהמן דייצין וחדיין וזרש איתתיה מנגנא בכנרין עם המן רשיעא וגו', ובבקר שמחה לתוגה נהפכה ויהי להם השמחה לאבל, אך מפני שהשלמים מדעת קונם יש בם שאינם ששים ברעת הזולת. לכן קצר בדבר ואמר ולא שמחת אויבי לי שלא עמדה להם שמחתם, כ"ש שעדין לא נצולו ישר', כי על כן כתיב וישב מרדכי לשקו ולתעניתו וכמו שיבא ולכן לא אמר רק ולא שמחת אויבי לי, ה' אלקי וגו' נתן הודאה על חלקו שייחד שמו עליו. והוא עה"ד הנאמר במכילתא (משפטים פ"ב) שלש פעמים בשנה וגו' והלא כבר נאמר את פני האדון. ומה ת"ל אלקי ישראל אלא על ישראל ייחד שמו ביותר, וכן בספרי בפסוק (דברים י"ו י"ז) שמע ישראל, והנה ראינו פה כאשר שאל מרע"ה לאליהו ז"ל אם יש באותו הדור אדם כשר, א"ל יש ושמו מרדכי, א"ל לך והודיעו כדי שיעמוד היא משם בתפלה ואני מכאן ונבקש עליהם רחמים לפני הב"ה כדאיתא במדרש רבת' דאחשורוש (פרשה י') באופן שייחד שמו עליו, וזהו ה' אלקי שייחדת שמך על לקרא שמך אלקי ולכן כאשר שועתי אליך רפאתני, וגם כיון שלא בטח באסתר הגם שצוה עליה לבא אל המלך לא עליה סמך לבו רק שועתי אליך, ודבר אסתר כדבר הרופא אל החולה כי בורא רפואות הוא הרופא האמיתי גם כי הוא ע"י רופא ב"ו. ה' העלית וגומ' אמר כי יחוד שמו עליו הנה הוא ביען נזהר מחטאת ישראל אשר דובר בשכבר בדברי רשב"י ותלמידיו. ועל דבר ההשתחויה אמר העלית מן שאול נפשי כי הוא דבר הנוגע לנפש בעצם. ועל דבר הסעודה אמר חייתני מירדי בור שהיא לגוף, והודה שאלקים עזרו לעמוד בב' הנסיונות הללו, ולכן יחסם אליו העלית חייתני ובזה כפר על בני ישראל כמו שקדם וביען נזכר לעיל שיעץ המן להביא במשתה ההוא זנות, ונודע מפסוק (זכריה ט' י"א) גם את בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור אין מים בו כי שמיר' ברית מילה מצלת ומוציאה מבור הוא גהינם, והמטמאו ומה גם מכותית ירד לבור תחתית באופן כי בהנזר מהעבירה ההיא חייהו שלא ירד שמה, תלמידי מרדכי מה היו או' זמרו לה' חסידיו, כי רגע באפו, אפשר שהם דברי מרדכי אליהם, ואמר על מה שנזכר בשכבר כי בבא המן אצלו ומצאו עם תלמידיו עוסק בהלכות העומר ופחד כי חשב כי היה בא להרגו או לתלותו כמ"ש לתלותו בזמן ק"ש כמו שקדם באופן כי על הזכירם דבר העמר הנעשה במקדש בזכות זה ניצולו. וכמ"ש חז"ל בויקרא רבה (פרשת כ"ח) כמו שקדם בפסוק לך כנוס וכ' אצל מספר הימים, ועל כן אמר זמרו לה' חסידיו תחת אשר הייתם בוכים עתה זמרו כי גם הם פחדו כמ"ש שהשליך שלשלאות עליהם להרגם בבקר השכם, והודו על שזכיתם להזכיר דבר קדשו, כי מזה נמשכה להם התשועה הגדולה הזאת, ודעו וראו כי רגע באפו וגו' הן הם דברי רשב"י הם לא עשו אלא לפנים אף הב"ה לא עשה עמהם אלא לפנים כי לא היתה כוונתו יתברך רק ליראם ולבהל' על מה שעשו לפנים כמו שנזכר בשכבר, באופן שכוונתו ית' לחיותם לא להמיתם. וזה נודע ממה שראינו כי אמש ליל י"ו בניסן ילין בכי כי אמר אויב. להכחידם מגוי ולמרדכי רבם עמהם ובבקר קול רנה ושמחה במפלת האויב ומעלת הצדיק' המן הרשע מה היה אומ' ואני אמרתי בשלוי וגו' ברצונך וגו'. התרעם כי את הכל עשה יפה בעתו בחכמה ודעת וזה שאני אמרתי בשלוי ב"אל כי אחרי שהמלך גדלני ונשאני מעל כל שריו ועבדיו אמרתי בל אמוט, ומה גם כי המלכה אשר חשבתי היותה אויבת אחרי אשר עיניה רואות היותי מבקש נפש האומן אותה, ראיתי כי לא הביאה אותו עם המלך והביאה אותי. וגם ראתה לגדלני יותר בקוראה גם למחר לי ולא לו, ואני חשבתי למי יחפוץ המלך לעשות יקר יותר ממני. וגם שעשיתי למרדכי ולעמו לא עשיתי רק ברצונך כי כל ומי אשר היו מושלמים ונכונים לעבודתך לא עשיתי עמהם רעה, רק בחדש אדר אשר בו גרמו מיתת אדוניהם כמ"ש באופן כי ברצונך עשיתי כל אלה, ואתה העמדת להררי עוז ועתה אשר הסתרת פניך הייתי נבהל לא ידעתי מה זה ועל מה זה, אסתר מה היתה אומרת אליך ה' אקרא, מה בצע, צריך להזכיר מה שנזכר בשכבר מכשרום אסתר בשומרה נדתה והראות כתמיה לחכמים, גם אשר שמה מחסום לפיה, לבלתי הגיד מאיזה עם היא כי כן צוה עליה מרדכי, ובכן נבין נועם דבריה, אמרה אליך ה' בעל הרחמים אקרא לעזרה, ואם במדת הדין אתה דן אותי, ואל אדני אשר היא מדת הדין אתחנן, ואחרי שעד עתה נזהרתי ונשמרתי בעצמי מדם טומאה ועתה אני מוכרחת להטמא. ומה גני בנאמר בפסוק ותתחלחל המלכה שהפילה א"כ מה בצע בדם ששמרתי עצמי ממנו עד עתה כי להיותי נשמעת אליו הייתי קרקע עולם והייתי מוכרחת ואנוסה, ודי שהייתי נזהרת להיות טהורה. אבל עתה שאני הולכ' ברצון ובטומאה גדול עוני ומה בצע בדמי ששמרתי עד עתה, ואם תיבת בדמי ביאורה שתיקה כדברי קצת. אמרה מה הנאה במה ששתקתי עד עתה אחרי שאני כעת מוכרחת להגיד עמי ומולדתי לומר כי נמכרנו אני ועמי ואולי יכוין עתה להעבירני על דת. ואומר ברדתי אל שחת. הכוונה מה שבא בס' הזוהר (פרשת פקודי) כי שחת הו' מקום אשר נדונים שם בני אדם על ביאות אסורות. והדבר מבואר, ואם הדם הוא הנפש כדברי הראב"ע והרד"ק, אומר נודע היות נפשותיהן של צדיקים נחת רוח להב"ה, וכהא דאמרינן בגמרא (מ"ק פ' בתרא) הב"ה שש בבא אליו נפש הצדיק ככלה וכו'. ויש ראיות רבות בס' הזוהר על הדבר הזה, ולכן אמרה מה בצע בדמי מה הנאה ונחת רוח יהיה אליו יתברך בנפש אם ארד אל שחת, אשר נודע מס' הזוהר היות שחר מקום משפט ודין הנמשך והולך אחרי יצה"ר בדברים הנז' למעלה אשר עליהם נק' טמא. ואחרי שנשמה שנפחת בי טהורה ואם בידי אטמאנה מה נחת רוח יהיה אליו יתברך ונפשות הצדיקים הן מודות ומשבחות אליו יתברך כי לא המתים יהללויה על הרשעים הנקראי' מתים דבר כדברי הזוהר כי בניהו בן יהוידע בן איש חי שבמוהו נקרא חי, ואם ארד אל שחת היודך עפר היגיד אמתך. ישראל מה היו או' שמע ה' הפכת מספדי. נודע כי העת ההיא עדיין היה לבם של ישראל חרד כי לא שבו ספרי האף והחמה ודת למדי ופרס כי כתב אשר נכתב בשם המלך ונחתם בטבעת המלך אין להשיב ולכן גם כי שמחו בגדולת מרדכי ומה גם בהיות גדולה זו ע"י המן הרע הזה כי היו ב' דברים השפלת איש הבליעל ומעלת איש האלהים ובעלוץ צדיקים רבה תפארת כתיב (משלי כ"ח י"ב) אף גם זאת לא נזכר ששמחו בגדולה זו לסבה הנז'. ולכן התפללו שמע ה' וחנני גם כי אין אנחנו הגונים ידענו שחנוניך הם חנונים ולכן בשם הזה העושה אותות ומופתים כדברי הראב"ע והרמב"ן ז"ל חננו כי אנחנו צריכים לחנינתך לגמור את אשר החלות לעשות והיה עוזר לי והחנינה היא להעביר על הפשעי' אם מהסעודה אם מהצלם. והעזר הו' להתם רעת הצרה אשר הם עדין בה כמו שתראה בחמוך. ולכן הזכיר שם השם פעמים. ואפשר כי דאגו על הטובה שלא תהיה סבת רעתם בהסיח דעתם מהצרה ובהסיחם דעתם בסבת גדולת מרדכי והשפלת המן ולכן שאלו חנינה ועזור לעמוד כנגד יצרם. וכענין שבתם מהמלחמה הקטנה שוללי שלל התעתדו למלחמה הגדולה מלחמת הצר בהתגאות על הנצחון. כמובא בס' חובת הלבבות, ובאו דברים הללו בלשון יחיד גם כי הם רבים עתה המדברים להיות תפלתם בלב אחד כאיש אחד, הפכת מספדי, מצאתי ברש"י ז"ל (בביאור ספר תהלים) שהביא מאמר זה בשם פסיקתא זוטא ואמר מרדכי וישראל מה היו אומרי שמע ה' וחנני, הפכת מספדי, ונראים הדברים כי פתיחת השק הנה הוא צודק ביותר במרדכי ותעניתו והמן נדחף אל ביתו אבל וחפוי ראש אבל על בתו וחפוי ראש מדבר שאירעו, ופירש"י לתעניתו יום ג' לתעניתו היה שהתחיל להתענות ביום י"ד בניסן, ומה שקרא המקרא ליום אתמול ויהי ביום הג' ותלבש אסתר מלכות וגו'. יום ג' לשלוח הרצים היה ע"כ, ולפי שדבר וישב מרדכי אל שער המלך משמע שהסיר שקו מעליו נגמר כי אין לבא אל שער המלך בלבוש שק, לכן ביאר רב ששת ששב לשקו ולתעניתו ולכן הפסיק בעל הגמרא בענין המן וכתב מימרת מרדכי. והמתרגם הרחיב הענין יותר וכתב ותב מרדכי לסנהדרין די בתרע פלטרין דמלכא ואשלח לבוש ארגוונא מעלוהי ולבש שקא ויתיב על קיטמא והוה מודה ומצלי עד עידן רמשא. ובמדרש לקח טוב אבל מבתו וחפוי ראש שנעשה בלן וספר וגולייר וברזן ע"כ, והה"ר יוסף גח"קון ז"ל כתב והמן נדחף אל ביתו וכ' הראב"ע נדחף מעצמו. ואחשוב שהוא מאחרים כי מקודם כשהיה המן עובר כלם מרחיבים לו הדרך דרך כבוד ונדחים מפניו, ועכשיו אין עושים לו את כל הכבוד הזה אך דוחפים אותו והלך לביתו אבל ועצב מהמעלה שנתחדשה למרדכי ולא נעשתה עצתו, וחפוי ראש מבשת כפילתו ע"כ. ובס' שערי בינה להה"ר אליעזר מגרמישא זלה"ה והמן נדחף מלמד שנצטרע וכה"א בעזיהו (ד"ה ב' כ"ו כ') וגם הוא נדחף לצאת כי נגעו ה'.