ויאמר המלך להמן מהר קח את הלבוש ואת הסוס כאשר דברת ועשה כן למרדכי היהודי היושב בשער המלך אל תפל דבר מכל אשר דברת:
ויאמר המלך להמן מהר קח וגו'. איתא בגמרא (מגלה פ"ק) א"ל מנו מרדכי אמר ליה היהודי, א"ל טובא מרדכי איכא ביהודאי, א"ל היושב בשער המלך, א"ל ההוא סגי ליה בחדא דסקרתא. פי' כפר. או בחדא נהרא, פי' ליטול מכס, א"ל הא נמי זיל הב ליה, אל תפל דבר וגו'. ובילקוט עוד (סימן תתרנ"ו) אמר המן בבקשה ממך אל תעשה אותי שחוק בכל המדינות, האיש הזה אשר אתה רוצה לכבדו שונאי הוא שירדתי עמו בפורזביטים ואינו ראוי לכבדו והצלוב התקנתי ובאתי ונכנסתי לשאול אותו ממך ואתה מבקש לגדלו עלי. א"ל עד מתי אתה מרבה שיחה לפני ע"כ, ומכל הדברים האלה משמע שתיבת מהר קינטוריא הוי ושבחמת רוחו על הפצר המן שלא לעשותו אמר מהר כלומר אל יתוסף דבר אלי עוד בדבר הזה הלא צויתיך, ובתרגום רבתי עוד דברים נפלאים בדבר הזה וכה אמר, ואמר מלכא להמן סרהיב ועאל לבית גנזי דמלכא וסב מתמן חד מן כיסויא דארגוונא טבא וסב מתמן שיראה טבא פרגנא דמיטקס באבני טבין ומרגלין ותליין בארבע קרנתי דידי זוגא דדהבא ורימונא לכל רוחא ורוחא, וסב מתמן כלילא רבה דדהבא ממקדוניאה דאיתיאו יתה כי מן קרקי מדינתא ביומא קדמאה דקמית במלכותא. וסב מתמן ספסירא ושיריינאה דילי דאייתין לי יתיה מן כוש מדינתא ותמין רדינין דלבושיהון לבושא דמלכותא דאיתיאו יתהין לי ממדינת אפריקי, ופוק לאורא דמלכא ודבר מתמן סוסיא דמלכא דקאים ברישיה דאורייא די שמיה שפרגן די עלוי רכיבית ביומא קדמאה דקמית במלכותא, ואלין מאני יקרא ורבותא דאמרית לך זיל ותעביד למרדכי עני המן ואמר למלכא אית יהודאין סגיאין בשושן בירנתא ושומהון מרדכי להי דין מינייהו אזיל, אמר ליה מלכא למרדכי יהודאי די אמר טב על מלכא דיתיב על תרעא דילי, וכד שמע ית פיתגמא הדא סגי באיש עלוי וזיויה אשתני ועינוי אתחשכן ופומיה איסתליף ורעיונוי אשתגישו וקיטרי חרציה אשתריין וארכובתיה דא לדא נקשן, עני המן ואמר למלכא מרי מלכא נפישין אינון מרדכי דאית בעלמא ולית אנא ידע על הי דין מרדכי את אמר לי, עני מלכא ואמר להמן הלא אמרית לך על מרדכי דיתיב בתרע דילי. עני המן ואמר למלכא מרי מלכא נפישין אינון תרעי דמלכא ולית אנא ידע על הי דין תרעא את אמר לי, עני מלכא ואמר להמן הלא אמרית לך על תרעא דעאלין מבית נשיא ועד בית מלכא, עני המן ואמר למלכא גברא הדא סנאה דילי וסנאה דאבהתי עשרה אלפין כיכרי כספא יתיהיבון ליה והדין יקרא לא יתעביד ליה, עני מלכא ואמר להמן עשרה אלפין כיכרי כספא זיל הב ליה ועל כל ביתך אנא משליט ליה והדין יקרא לא יתמנע מיניה. עני המן ואמר מלכא עשרה בנין דאית לי ירהטון קודם סוסיא והדין יקרא לא יתעביד ליה, עני מלכא ואמר להמן את ובנך ואתתך עבדין יהון למרדכי והדין יקרא לא יתמנעי מיניה, עני המן ואמר למלכא גבר הדיוט הוא מני יתיה על מדינתא חדא או על ריסתקא חדא והדין יקרא לא יתעביד ליה, עני מלכא ואמר להמן על מדינן ומחוזין אנא משליט יתיה ועל מלכותי ימא ויבשתא ישתמעון ליה והדין יקרא לא יתמנע מיניה, עלי המן ואמר למלכא טיבעי וטיבעך אזיל בכל מדינתא טיבעך וטיבעיה יזיל בעלמא והדין יקרא לא יתעביד ליה, עני מלכא ואמר להמן גברא די אמר טבתא על מלכא ושיזיב רישא דמלכא מן קטלא טיבעי וטיבעיה יזיל בכל מדינא והדין יקרא לא. יתמנע מיניה, עני המן ואמר למלכא פריסתקין ואגרתא די שדרתא לכל מדינת מלכא לאובדא ית עמיה דמרדכי והדין יקרא היך יתעביד ליה. עני מלכא ואמר איגרין ופריסתקי די שדריה אנא מבטל יתהון וכל הדין יקרא לא יתמנע מיניה, תנינות נזיף ביה מלכא ואמר להמן בעגל בעגל לא תבטיל פתגמא מן כל מה דאמרת, ע"כ נועם דבריו דברי קבלה, וכמה ענינים למדנו מדבריו. ראשונה כי לא לבוש מלכות א' בלבד הלבישוהו אבל היו שנים א' עליון וא' תחתון, ואלו מיוחדים ביופי ומעלה, וגם שחגרו לו חרב ושריון ושני צעיפים, ואפשר שלבוש מלכות שם המין כמו צאן ובקר, והכוונה מיני מלבושים, גם אפשר שנרמז זה ברבוי תיבת את הלבוש, כי מצינו ונתון הלבוש והסוס ואלו את הלבוש לא כתיב והוא אמר מעט והמלך אמר הרבה, וכן ואת הסוס לרבות תכשיטי הסוס כי רבים הם עוד למדנו שתיבת אל תפל דבר מכל אשר דברת על עשרת אלפים ככרי כסף שצוה שיתנו לו. ושיהיו הוא ואשתו ובניו עבדים למרדכי, ושיהיה שליט על מדינות ועל אפרכיות ועל הים ועל היבשה, ושיהא טבעו וטבעו של מלך יוצאי' בעולם, על כל אלה הדברי' אמר אל תפל דבר מכל אשר דברת, דאי משום הא דאמרינן בגמרא (מגילה פ"ק) א"ל ההוא סגי ליה בחדא דיסקרתא או בחד נהרא, ממ"ש ועשה כן משמע כן ולא פחות, ואי לא משמע הכי ליכתו' אל תפל דבר למה לי מכל אשר דברת אלא על כל הדברי' הנאמרים. אמר משה גם דקדק תיבת מהר ולא אמר בעגל בעגל קודם שיפסיד יותר ממה שהפסיד, וגם כי היה די שיאמר מהר עשה למרדכי היהודי אשר דברת. מאי קח את הלבוש ואת הסוס. ועוד אומרו ועשה כן, ועוד אומרו אל תפל. ועוד אומרו דבר, ועוד אומרו מכל, עוד למדנו כי יש ביד המלך לבטל כתבים ואיגרות גם כי נכתבו ונחתמו בשמו אם יראה טעם בדבר כי אין בדתי מדי ופרס לקיים מה שנכתב ונחתם אמת היה או שקר צדק או עול, וכמו שכתבנו אצל תוקפו של נס בפסוק ישנו עם אחד וגו' עיין שם, והנה פה אמר איגרין ופריסתקי די שדרית אנא מבטיל יתהון ואחרי שבפיו מלא לאמר המן הרע הזה גברא הדא סנאה דילי וסנאה דאבהתי, ואחכ"א פריסתקין ואגרתא די שדרתא לכל מדינת מלכא לאובדא ית עמיה דמרדכי, אשר הורה בזה כי עיקר השנאה הוא למרדכי ושנאת בני ישראל איננה רק להיותם עם מרדכי וכמו שנכתב כי הגידו לו את עם מרדכי באופן כי שנאת העם מסובבת משנאת מרדכי גברא דאמר טבתא על מלכא ושיזיב רישא דמלכא מן קטלא, ועיני המלך ראו ואזניו שמעו אשר השתדל המן להחיות אויבי המלך והמבקשים את נפשו ולהצילם מן המות, וכמו שכתבנו בפסוק ותאמר לו זרש אשתו, בשם יוסף בן גוריון, ועתה נודע אליו כי המצילו מן המות הוא מרדכי. וא"כ למה יומת אחרי שהציל את המלך מן המות, ואם הוא היה דואג שאין גולה את אזנו על מה שבין אסתר והמן ביען שמא עשה עמוי טובה אדם ולא גמלו ואם עתה יומת המצילו מן המות מה יעשו הבאים אחריו, גם בני ישראל למה יומתו אחרי שאין בהם משפט מות, וכל הנאמר עליהם אינו רק בשנאת המן למרדכי האוהב את המלך. ועתה נתפרסם זה לשונא וזה לאוהב ואינו מן הראוי שיומת המציל את המלך חלילה חלילה, ועוד תוסיף אסתר טענה אחרת רבה על שנאת המן, וכמו שנכתוב בפסוק כי נמכרנו אני ועמי, ובשערי בינה אל הה"ר אליעזר מגרמישא ז"ל כתוב, מהר קח כי כמה ימים שהיה לי לעשות כבוד ומהר שלא אהיה עוד כפוי טובה: