ויצא המן ביום ההוא שמח וטוב לב וכראות המן את מרדכי בשער המלך ולא קם ולא זע ממנו וימלא המן על מרדכי חמה:
ויצא המן ביום ההוא וגו'. כתוב בשערי בינה להה"ר אליעזר מגרמישא זללה"ה ויצא המן ביום ההוא שמח ולא יותר. יום ראשון של פסח היה שמח על הכבוד שנעשה לו. וטוב לב שאכל ושתה ע"כ. והדין עמו ראשונה שתיבת ביום ההוא מיעוט הוי, ועוד שכל הכתוב הוא מיותר וכי מימרא בעי שיצא שמח וטוב לב ולמה לא ולכן פי' כי כוונת הכתוב למעט שלא שמח עוד. ודקדק שהשמחה היה על הכבוד שנתכבד אז שהוא אוכל עם המלך והמלכה. וטוב לב על מציאות האכילה והשתיה וסימנך וטוב לב משתה תמיד, ואיננו רחוק מה שכתב הה"ר יוסף גאקין זלה"ה כי עד עתה היה לבו דואג מפני פחד המלכה אחר שמרדכי היה אומן שלה שמא היא תגלה הדבר למלך ועתה כי ראה שקדמה קריאה לשון חבה פעמים מזה היה טוב לב, רק הלכה כיתיה ולא מטעמיה כי הוא מהאומרים שלא ידע המלך מהעם הנדרש כמו שקדם ופחד שיחשוף סודו ותגלה דעתו כי גנב לבב המלך. ואנכי חזון הרבתי למעלה בהראות כי הדעת הזה הכחשת דברי רז"ל אשר מפיהם אנו חיים ונטייה מן האמת בעצם רק היה מפחד שמא אסתר תבקש על מרדכי ובני משפחתו אחר שהוא היה אומן וכדי בזיון וקצף כי כל עצמו לא היה רק על מרדכי ועם עמו לא היה לו דבר רק כי הגידו לו את עם מרדכי ומה בצע בהריגת העם אם ינצל הוא ולכן היה דואג מעת בואה אל החצר הפנימית ומה גם במה שהקדמנו שלא שאלה ממנו רשות והוא נוגע בכבודו כי כן יסד המלך שאיש ואשה לא יבא שמה כי אם ברשיון המן. וכי ראה שקראה אותו עם המלך פעמים ולא קראה למרדכי היה טוב לב וחשב כי נקעה נפשה ממרדכי ומעמו ומאלהיו, וכראות המן וגו' תרגם המתרג' בתוספתא וכד חזא המן ית מרדכי וית טפליא דעסיקין בפתגמי אורית' בסנהדרין דעבדת להון אסתר בתרע מלכא, ומרדכי לא קם מן קדם אנדרטיה ולא רתת מיניה וכו'. ונראה שכוון למה שכתוב במדרש לקח טוב ולא קם ולא זע אעפ"י שכבר יצאו האגרות ומה שהיה היה לא סילק בטחונו מן הב"ה שידע שרצון יראיו יעשה ע"כ ולכן היה יושב ועוסק בתורה במקום שהכינה לו אסתר בשער המלך, וטפליא. אפשר שמתיבת את מרדכי קא דריש כנודע שתיבת את ריבוי בכל מקום והיל"ל וכראות המן למרדכי, ולכן דרש שהיו תלמידיו עמו ומה שקראם טפליא אפשר שבחר בקטני' כדי שיהיה הבל שחין בי חטא כדי שיתקיי' העולם עליהם כדאמרינן בגמרא (שבת פ' י"ו) ואחרי שכל בית ישראל כלם מלוכלכים בחטא הצלם והסעודה ראה שהבלם טמא ובחר בהבל טהור, ולכן קבץ שם הקטנים, ועל מ"ש במדרש לקח טוב לא סילק בטחונו מהב"ה, אמר אני שגם בזה כיון לכפר בעד כל קהל ישראל ופשר דבר דאמרינן בפסיקתא (ישעיה כ"ח י"ג) ותשכח ה' עושך בצרת המן הכתוב מדבר, שנתייראו לשעה אחת ונתיאשו מן הגאולה, אמר ר' שמואל בר נחמני ראויים היו ישראל שלא ניגאל מצרת המן אלולי שהסכימו לדעת יעקב אביהם ששמע מפי הקב"ה הדבר יהנה אנכי עמך ונתיירא מן עשו ויירא יעקב מאד ויצר לו ע"כ, ואחרי שמרדכי ידע זה שהב"ה כעס על אשר הם נוחשים מן הגאולה הסכים לשים נפשו בכפו וללמוד תורה בשער המלך ולא בביתו להרבות בכבוד שמים ורשע יראה וכעס בראותו אותו לומד שם ולכן לא אמר וכראות המן את מרדכי יושב בשער המלך רק וכראות המן את מרדכי בשער המלך ואילו יושב לא קאמר ומה שאמר לחכמיו בכל עת אשר אני רואה וגו' יושב בשער המלך אני אפרש שם בס"ד, ובראותו אותו עוסק בתורה בפרהסיא בשער המלך וימלא המן על מרדכי חמה, ובמסר' וכראו' תרין (שמואל א' י"ז כ"ה) וכראות שאול את דוד וגו' וכראות המן את מרדכי וגו' ואומר אני פלס ומאזני משפט ביד ה' ועל שרעה עינו של שאול על דוד דכתיב וכראות שאול וגו' שמור' היא לו וכראות המן אל מרדכי וגו' עוד במסורת, ולאקם ב' (דברי' ל"ד י') ולא קם נביא עוד בישראל כמשה [ודין] כתוב בשערי בינה להה"ר אליעזר זלה"ה ולא קם נביא עוד כמשה לחדש מצית וכאן הנה נתחדש פורי' ומועדי' משה יהיו בטלים ופורים לא יבטל ע"כ. ואני אפרש ביטול זה בפסוק וזכרם לא יסוף מזרעם בס"ד עוד בשערי בינה, על מרדכי חמה ולמעלה אינו אומר רק וימלא המן חמה מלמד שאמר לו מרדכי ראה שטרי שנמכרת לי לעבד בטולמא דנהמא במלחמה ועבדא דמאן נכסי דמאן, לכך נאמר וכראות המן את מרדכי לרבות השטר. ודברים הללו דברי המתרגם הם אלא שדרש זה מתיבת את, כמו שדרשנו אנו הטף מתיבת את: