ויאמר לה המלך מה לך אסתר המלכה ומה בקשתך עד חצי המלכות וינתן לך.
ויאמר לה המלך, ערבים עלי דברי הה"ר מאיר בן עראמה ז"ל, וכה אמר. אחר אשר נודע שהשתדלות כל משתדל הוא לאחד משני דברים אם לברוח מן המזיק ואם להתקרב אל המועיל טוב או ערב, אמר על שניהם מה לך אסתר המלכה ירצ' מה הגיע לך מן הנזק שתצטרך עזר כנגדו, ע"ד מה לך כי נזעקת, ונגד השני אמר ומה בקשתך וגו' ותעש, ובכן לא יתחייב מן הכתוב להאמין שנתעלפה כדברי יוסיפון, כי דרך חלוקת השכל שאל. אבל מדבריו נלמד כי הקדמנו מכוונת בביאור מה לך, וטעם חצי המלכות, אפשר שחשב כי לפי שמנהג העמים להיות איש ואשתו שוים בכל אשר להם בבית וחולקים בשוה בניה עמה כי אם לאיש יש נכסים גם היא הביאה עמה מבית אביה, ואם אח"כ עשו חיל יד שניהם שוה בו כדרך שני שותפים כמפורש בפרשת אשת חיל, ולפי שאסתר לא הביאה דבר כי מחוסרת נדוניא היתה, אפשר שחשב כי בקשתה היתה על דבר כתובתה כי ראוי לחוש אליו מפני הכבוד והמועיל ממנו אחד שלא היה חסר ממנה דבר זולת זה כמו שנראה ששאלה בת שבע לדוד על כתובתה (מלכים א' א' י"ג) אדוני אתה נשבעת בה' אלהיך לאמתך כי שלמה בנך ימלוך אחרי ועל כן הבטיחה באהבתו אותה עד חצי המלכות ע"כ, האמנה במ"ש לא יתחייב מן הכתוב שנתעלפה כדברי יוסיפון. צריך כפרה יען היות כל דברי יוסיפון כנים ועדותיו נאמנו מאד, וכל שכן וכ"ש כי במדרש לקח טוב כתוב כלשון הזה כמו שקדם. והפלא ממנו כי בספר מאיר תהלות הסכים כי מזמור על אילת השחר אסתר אמרו כדברי רז"ל ויותר מזה בספ' מנחת שבת בפר' זכור דרוש לשמך ולזכרך תאות נפש, והנה רז"ל במדרש שוחר טוב אמרו, אימתי אמרה אסתר (תהלים כ"ב י"א) אל תרחק ממני כי צרה קרובה. בשעה שגזר אחשורוש להשמיד להרוג ולאבד ונכנסה אסתר שלא ברשות שנאמר ותעמוד בחצר בית המלך שבעה קנקלין יש למלך, נכנסה בלא רשות לקנקל הראשון ולשני ולשלישי, כיון שנכנסה לקנקל הרביעי התחיל מחרק את שניו ומכסכס אמר חבל על דאבדין ולא משתכחין ושתי כמה בקשתי חפצתי שתכנס לפני ולא בקשה וזו נכנסה כזונה שלא ברשות עמדה לה באמצע קנקל הרביעי, הראשונים לא היו יכולים ליגע בה שכבר עברה על רשותן, האמצעיים לא היו יכולים ליגע בה שעדין לא עברה על רשותן ומהרהרים עליה, וכו' באותה שעה אמרה אסתר אל תרחק ממני כי צרה קרובה, סבבוני פרים רבים אלו אוכלוסי' של אחשורוש, אבירי בשן כתרוני אלו בניו של המן, פצו עלי פיהם מה אריה זה יושב על טרפו ומפספסו, כך אחשורוש יושב עלי לפשפשני וכו'. כי סבבוני כלבים אלו בניו של המן, עדת מרעים הקיפוני אלו אוכלוסים של אחשורוש, כארי ידי ורגלי לפני אחשורוש, יחלקו בגדי להם דין אמר אנא נסיב פורפירא ופלגא דידה, ודין אמר אנא נסיב שיריה וקדשיא, וכו' באותה שעה ירד מלאך מן השמים וסטרו על פיו. אמר לו רשע קונייתך עומדת בחוץ ואת יושב בפנים. מיד ויהי כראות המלך על כרחו שלא בטובתו נשאה חן בעיניו ע"כ, וביאור הדברים פתח דבריו בשעה שגזר אחשורוש, נכנסה אסתר בלא רשות נתבאר למעלה בפסוק ויהי ביום השלישי, ודבר קנקלי' הם חדרים כמפורש בערוך ובחדרי' ההם מכל מיני משחית מכל מיני פורענות אוכלוסי אחשורוש ובני המן הם המבקשי' את נפשה הם הנקראים פרים רבים ואבירי בשן כלבים עדת מרעים. באופן שמזה צרת נפשה כי רבה ואין ספק שנתעלפה וכמעט שפרחה נשמתה ומתה, לולי ה' שהיה לה. ולפי דברו ביאור הכתוב על נכון מה לך אסתר המלכה כי אם היא פחדת צר ואויב מי אשר ערב אל לבו לנגוע בך אחרי שאת מלכה והנוגע בך כנוגע בבת עיני, ואם צורך דבר מה ומה בקשתך וגו' וענין עד חצי המלכות אמרינן בגמרא (מגלה פ"ק) אמר רבא עד חצי המלכות ולא דבר שחוצץ במלכות, ומאי הוא זה בנין בית המקדש, ופרש"י ולא דברי שחוצץ במלכות בנין הבית שהוא באמצע העולם כדאמרינן בגמרא (יומא פ"ג) אבן שתיה שממנה הושתת העולם ע"כ, וכיוצא במדרש לקח טוב. עד חצי המלכות ולא דבר שחוצץ במלכות זה בית המקדש שנקרא טבור הארץ שכשם שהטיבור בחצי הגוף כך בית המקדש בחצי העולם, ובירורן של דברים בתרגום ואמר לה מלכא מה צרוך אית לך אסתר מלכתא ומה בעותיך אפי' אין אנת בעיא לפלגות מלכותי איתניני לך לחוד למבני בית מקדשא דאיהו קאים בתחים פלגות מלכותי לא אתן לך דהא כדין קיימית בשבועה לגשם ערבאה וסנבלט חוראה וטוביה עבדא עמונאה דלא למישבק למבני יתיה דדחיל אנא מן יהודאי דילמא ימרדון בי ע"כ.