וכל זה איננו שוה לי בכל עת אשר אני ראה את מרדבי היהודי יושב בשער המלך:
וכל זה איננו שוה לי. איתא בגמרא. א"ר אליעזר א"ר חנינא מאי דכתיב וכל זה איננו שוה לי. מלמד שכל גנזיו של אותו רשע היו חקוקים על לבו וכשרואה את מרדכי יושב בשער המלך אומר וכל זה איננו שוה כי, וכי משום דרואה מרדכי יושב בשער המלך אומר וכל זה איננו שוה לי. אין. כדאמר רב חסדא זה בא בפרוסבולי וזה בא בפרוסבוטי, בולי אלו עשירים שנאמר ושברתי גאון עוזכם ותאני רב יוסף אלו בולי שביהודה. בוטי אלו עניים וכן הוא אומר והעבט תעביטנו. אמר רב פפא וקארו ליה עבדא דאזדבן בטולמי דנהמא ע"כ, פרש"י זה בא בפרוסבולי מרדכי בא אליו בטענת עושר והמן בא בטענת עוני שמכר המן את עצמו למרדכי קודם לכן ימים בככר לחם, בולי לשון עושר כדאמרינן במסכ' גטין בטולמי דנהמא בככר לחם שעורים תרגם יונתן טולמי דלחם ע"כ, וכתוב בשערי בינה. וכ"ל ז"ה איננ"ו שו"ה ל"י גימ' כ"ל גנזי"ו חקוקי"ם ל"ו ע"ל לב"ו, וגימ' הנ"ה העב"ד הנמכ"ר בלח"ם. ועוד שם. וכל זה איננו שוה לי זה מעלות כבוד עושרו, ורב בניו גדלו נשאו. על השרים ועבדי המלך, אף לא הביאה אסתר עם המלך ע"כ. ואני אומר טעות סופר יש כאן וחסרון נראה שדלג מתיבת עם המלך ראשון אל עם המלך שני ואינם כי אם ח' ויש ד' אחרים על המשת', כי אם אותי. אני קרוא. עם המלך. ובזה הם י"ב. ונתבארו למעלה בפסוק שלפני זה. ובמדרש אחר מצאתי כתוב וכל זה איננו שוה לי אינו ערב לי מה שאני אוכל ושותה למודים הם הרשעי' שאוכלי' ולא שבעים וצדיקים אוכלים מעט ונפשם שבעה דכתיב צדיק אוכל לשובע נפשו ע"כ, הסבו תיבת וכל זה על הדבר האחרון שדבר וגם למחר אני קרוא לה עם המלך, ואמר שאיננו ערב לו המאכל שיאכל בעת ראותו את מרדכי וגו' ודבר זה האמור בגמרא (מגילה פ"ק) בקוצר וקארו ליה עבדא דאזדבן בטולמי דנהמא, הנה הוא כתוב בתוספתא דתרגים בפסוק וכל עבדי המלך וגו' וז"ל וכל עבדי מלכא די בתרע בית מלכא גחנין לאנדרטא די הקים בהדיה המן וסגדין ליה, ארום כן פקיד עלוי מלכא ומרדכי לא הוה גחין לאנדרטא ולא הוה סגיד להמן על די הוה ליה עבד פלח ואזדבן ליה בטולמא דלחם:
וגופא דעובדא הכי הוה, בשתא דתרתין למלכא אחשורוש מרד עלוי קרתא דשמא הינדיקא. וכנש אוכלוסין סגיאין למכבשה יתה, ושדר יתהון בבהילו עלה, ומני עלוי פלגותהון ית מרדכי ויהב להון זוודין ומני להמן על פלגותהון ויהב להון זוודין וכל צורכיהון בשוה למיסת תלת שנין, אזלו ואעיקו על קרתא דהינדיקא. מרדכי וחילוותיה ממדינחא, והמן וחילוותיה ממערבא, אזל המן ואפיק לממוניה וכל זוודין דיהב ליה לפרנסא בשתא חדא, ומרדכי הוה מצמצם לממוניה ופרנס דמן זוודין דיהב ליה למלכא לפרנס פלגות אוכלוסין אמר המן חבול לי השתא דאילו אנן מתעכבין בקרבא לא יהא לן למיכלי, אזל גבי מרדכי ואמר ליה כלהו זוודין דיהיב לי מלכא לפרנסא אוכלוסין דאנא מתמני עליהון לרישא נפקו ואזלו מן ידי השתא לית לן מה למיכל ונימות בכפנא, אמר ליה מרדכי לא בשוה לפלגות יהב לן מלכא ית כל דיהב לן, השתא אית בידי תרין חולקין מכל מה דיהב מלכא, ואנת בזבזת חולקך. אמר ליה המן אי ניחא קמך אוזיף לי ואנא אפרע לך על חד תרין, א"ל מרדכי משום תרין לא אוזיף לך, חדא דאין אנא יהיב לך מזוני דאוכלוסי אינון ממה יתזון, ותוב לית אנא מוזיף ברבית לך דאנא מן יעקב ואת מן עשו. ועשו ויעקב אחי היו ורחמנא אמר לבר עממין תרבי ולאחוך לא תרבי. ולא הוה אלא לאשתמוטי מן ידוי דהמן. כיון דמטא זמן דסעודתא אתו אוכלוסוי דהמן, אמרו ליה הב לן וניכול ולא הוה ליה מה למיתן. בעו למיקטליה הדר גבי מרדכי ואמר ליה אוזיף לי ואפרע לך חד עשרה, אמר ליה לית אנא מוזיף כלל ברביתא. אי את בעי למיזבן לי גרמך אנא מפרנס אוכלוסי ואוכלוסיך א"ל המן לחיי בעו ניירא למיכתב עלוהי שטר זבינתא ולא אשכחו אזל מרדכי וכתב זבינתא בטרקליטי על ארכובתיה והכין כתיב ומפרש.
אנא המן בר המדתא דמזרעית אגג שדר יתי מלכא אחשורוש בקרבא על קרתא דהינדקא ומני יתי מלכא על שית רבוון אוכלוסין ויהב לי מלכא זיודין לפרנסתהון, וכן עבד למרדכי בר שמעי דמן שבטא דבנימין, ואנא בזבזית נכסוי דמלכא דנפקו מתחות ידי ולא הוה בידי ממון לפרנס' אוכלוסי מלכא אזלית למיזף מן מרדכי ברביתא ואמר דאסור למוזפי ברביתא מטול דעשו ויעקב אחי הוו ולא יכולית למיפק מן תחות ידוי עד דאזדבנית ליה לעבדא. ואי מעכבנא מלהוי ליה לעבדא או דילמא אי לית אנא מודה דאנא עבדיה או דילמא מסרב אנא למיפלח ליה יומא חד בשבתא כל ימי חיי ובני ובני בני עד סוף כל יומיא. או דילמא אין אנא נטיר דבבו על עיסק דאזדבנית ליה היכמא דנטר עשו ליעקב על עיסק בכירותא דזבן ליה יתנסח אע מן ביתי וזקיף יתמחי עלוהי וקבלית אנא המן בר המדתא דמזרעית אגג למיהוי עבד פלח למרדכי יהודאה ככל מה דכתיב באיגרתא הדא ברעותי ובצביון נפשי ע"כ וענין המכר כתוב כמו כן בספר ילקוט השמעוני. ועוד כתב המתרגם בתוספתא של פסוק זה ת"ל וכד חזא המן ית מרדכי וית טפליא דעסיקין בפיתגמי אוריתא בסנהדרין דעבדת להון אסתר בתרע מלכא. ומרדכי לא קם מן קדם אנדרטיה ולא רתת מיניה. אילהין פשט ית רגל ימיניה ואחזי ליה שטר זבינתא דאזדבן ליה בטולמא דלחם דמיכתבא באיטרקליליה כל קבל ארכובתיה מיד תקיף רוגזיה ואיתמלי המן עלוי דמרדכי ריתחא ע"כ, הגיד לנו שתי סבות לכעס זה. א' ראותו אותו ואת תלמידיו יושבים ועוסקים בתורה והוא היודע בעצת בלעם כמובא בב"ר (פרש' פ"ה) נתכנסו כל אומות העולם אצל בלעם, אמרו לו תאמר שאנו יכולים ליזדווג לאומה זו. אמר לכו וחזרו על בתי כנסיות ובתי מדרשות שלהם ואם מצאתם שם תינוקות מצפצפין בקולם אין אתם יכולים להזדווג להם וכו' ולכן רשע יראה וכעס בהיות נערי בני ישראל אצל מרדכי כי הם הבל שאין בו חטא וכמו שקדם בפסוק ויצא המן מילתא בטעמיה. עמוד עליו, ועוד שהוא רואה אותו במעלה שם בהיותו מהיהודי' הלקוחי' למות כי על כן קראו הנה היהודי, ובפסוק איש יהודי קדם אלינו בפסוק זה פירוש נפלא, וכן קדם אלינו דבור בתחלת הביאור בשם הנרמז הנה בהיפוך אותיות דורשם בשם.