ויאמר המן אף לא הביאה אסתר המלכה עם המלך אל המשתה אשר עשתה כי אם אותי וגם למחר אני קרוא לה עם המלך:
ויאמר המן אף לא הביאה אסתר וגו'. בר"י (פרשה י"ד) ארבעה הם שפתחו באף ואבדו באף ואלו הן. נחש' ושר האופים, ועדת קרח, המן. נחש (בראשית ג' א') ויאמר אל האשה אף כי אמר אלהים. שר האופים, (שם י"ח י"ו) אף אני בחלומי. עדת קרח (במדבר י"ו י"ד) אף לא אל ארץ. המן אף לא הביאה ע"כ. ויש לדקדק מניינא למה לי, וי"ל מפני שמנינו באליהו שאמר כמו כן (איוב ל"ז א') אף לזאת יחרד לבי ומי לנו גדול ממנו יתברך וכתוב בו (ויקרא י"ו כ"ו) אף אני אעשה זאת לכם, אלא שביאור הדברים כי ד' הם שהתריסו כנגדו יתברך וכנגד ישראל ופתחו באף לשון התרסה וכעס לא שיהיה אף כמו גם אלא כמו אף וחמה וכן סיים למילתיה ואבדו באף והוא מבואר, והנה הנחש נודע מפרקי ר' אליעזר (פ' י"ג) שהתריס כנגדו יתברך ואמר לחוה אין צווי זה אלא עין רעה שבשעה שאתם אוכלים ממנו תהיו כאלהים מה הוא עושה עולמות ומחריב עולמות כך אתם יכולים וכו'. באופן שלשון אף הוא כאילו אמר אף וחמה שאמר אלהים שלא תאכלו מעץ הדעת. ושר המשקי' [האופי'] כך אמר אף אני בחלומי שהכתוב מעיד עליה' ויבא אליהם יוסף בבקר וירא אותם והנם זועפים ולכן אמר אף אני בחלומי יש לי אף וחמה על חלומי ובב"ר (פ' ו') כתוב בשר המשקים אמר לו אתה בשרתני בשורה טובה אף אני אבשרך בשורה טובה. ובשר האופים אמר אתה בשרתני בשורה רעה אף אני מבשרך בשורה רעה. הגם כי הם מדברים ואינם יודעים מה, הא מהא למדת שאף אני לשון התרזה הוא, וכן בעדת קרח הדבר ברור שדבריהם הם היתר זה גדולה כי אחרי שנתרעמו (במדבר י"ו י"ג) המעט כי העליתנו וגו' להמיתנו במדבר וגו' ואמרינן במדבר רבה (פרשת י"ח) על מה את מתרבב עלינו, טובה עשית לנו, הוצאתנו ממצרים שהוא כגן ה' ובארץ כנען לא הכנסתנו אלא הרי אנו במדבר והנגף משתלח בנו בכל יום וכו', א"כ אחר שהתרעומת הוא להמיתנו במדבר שהנגף משתלח בהם בכל יום למה עוד אף לא אל ארץ וגו' והוא מן הקשה אל הקל אלא שביאורו האף והחמה שלנו הוא שלא אל ארץ זבת חלב ודבש הביאותנו שאם היית מביא אותנו אל ארץ זבת חלב ודבש ונותן לנו נחלת שדה וכרם גם כי היה הנגף משתלח בנו כמו כן היינו מתנחמים כי כבר ראינו בטובה אבל הכעס והאף והחמה הוא שלא ראינו יום טובה, וכן בהמן הרע הזה כי גדולתו סבת כעסו כי אם לא היתה אסתר מזמנת אותו עם המלך היה מעלה בדעתו שהיא שונאת אותו בגלל מרדכי כי הוא אומן שלה ולא היה לבבו פונה אם היה מרדכי קם וזע ממנו אחרי שכבר הוא לקוח למות בכלל היהודים אבל האף והחמה הגדולה היא שלא הביאה אסתר המלכה וגו' כי אם אותי וגו' ואם היה מביאה כמו כן אליו או אל שר אחר החרשתי כי עדיין איני כ"כ גדול ואינו זר שזה יבזה אותי אבל אחר אשר הגעתי אל רום המעלה עד שגם למחר אני קרוא לה וגו', הדבר קשה עד מאד וכמה הפליג בדבר הזה החסיד הה"ר אליעזר מגרמישה זלה"ה בשערי בינה שכתב אני קרוא לה עם המלך אם רציתי היתה נשמעת אלי. והדבר נראה זר ע"כ, ואני אומר גברא רבה אמר מילתא לא תחיכו לה ודרש זה משינוי המקרא כי אחרי שהתחלת פיהו לא הביאה אסתר המלכה וגו' אשר למה היה אחרית פיהו אני קרוא לה, והיל"ל אני מובא לה או אף לא קראה אסתר וגו' וגם למחר אני קרוא לה. לכן תרגמו כינוי אל המשגל כאשר נאמר על אשת כסילות (משלי ט' י"ד) וישבה לפתח ביתה לקרא לעוברי דרך, וסמיך ליה מים גנובים ימתקו. ואיננו רחוק שיהיה זה לשון נגזר מלשון (סוטה פ"ק) איהו בקרי ואתתיה בבוציני דהוי כינוי אל המשגל כנודע ומרוב גאונו עלה על לבו בודאי הספק שהיה לו למלך כי המלך קנא לה כמדובר והוא הסכים בדעתו כי כן הדבר עד שאין מונע רק רצונו אם הוא ירצה אין מניעה ממנה, ובמדרש לקח טוב, אף לא הביא' כל שפתחו באף לא הצליחו, הנחש שאמר אף כי אמר אלהים נתקלל ונתמעטו מזונותיו, שר האופים אמר אף אני בחלומי נתלה, קרח אמר אף לא אל ארץ זבת חלב ודבש הביאותנו נשרף ונבלע. המן אמר אף לא הביאה נאבד הוא וזרעו ע"כ, הנה במדרש הזה יראה כי כל א' היה לו פורענות משונה זה מזה ולכן גם כי שר האופים והמן שניהם נתלו על העץ, חלקם, ובקש לכל א' מה שלא היה באחרים כי נחש נתקלל כאדם וחוה והאדמ' ונתיחד הוא במיעוט המזונות ולא נתלה ולא נשרף ולא נבלע ולא נזכר זרעו לאיבוד, וכן שר האופים נתיחד במה שנתלה ולא בדברים האחרים. וכן דבר קרח והמן. יושג במעט עיון, וביאור הכתוב אל הדרך המפורסם הנה ספר מעלותיו בעושר וכבוד ובנים וגדולה והתנשאו' אשר לפיהן היה ראוי שיכנע מרדכי אליו אשר אין לו אחת מהנה ויוסף עוד דבר וזהו ויאמר המן כאילו אמר ובחפשי סבת גאה וגאון של מרדכי ובלתי הכנעו אלי לא מצאתי לו סבה רק היותו אומן המלכה ואם בזה שם כסלו כסל לו שאם הוא מתפאר בה היא איננה מתפארת בו כי לא הביאתו ולא קראתו אל הלחם גם תמול גם היום וזהו אף לא הביאה אסתר המלכה אם בזה הוא בוטח למה לא הביאתו אתמול ואם באולי זה היה מקרה הנה גם למחר אני קרוא לה עם המלך ובקוראה אלי ולא לו יראה שהיא אוהבת אותי ותשכח אותו. ובשערי בינ' כתוב כי אם אותי מלא ו' כנגד ו' דברים, המלכה, עם המלך, אל המשת', כי אם אותי, אני קרוא, עם המלך ע"כ. ולי נראה פירושו אם היה הקורא המלך כמו שכבר היה והמלך והמן ישבו לשתו' מעל' היא לי כ"ש אסתר המלכ' מה שאינו מדרך העול' ואם אחרי שבת המלך ישלחו אחרי שיראה כטפל וכדבר מקרה כבוד היה לי, כ"ש עם המלך שבעת שזימנה אותו זימנה לי' ואם היתה הקריא' שאשב שם בעוד המלך מדבר עמה כבוד גדול הוא לי שאדבר עם המלך והמלכה כ"ש אל המשת' שכן לא יעשה אלא ברעים אהובים, ואם היתה מזמנת א' משרי המלך עמי כבוד גדול הוא לי. כ"ש כי אם אותי מורה תכלית האהב'. ואם היה פעם אחת כבוד גדול היה לי ועל השנות הדבר וגם למחר אני קרוא לה, כבוד וכבוד. ואם היה ביום מחר אחד מעבדי המלך בקריאה כבוד היה לי אחרי שביום הראשון הייתי לבדי, כ"ש שגם למחרת אני לבדי עם המלך כי על כן אמרה אשר אעשה להם למלך ולהמן שניהם יחד ורוח לא יעבור ביניהם: